התורה מצווה על אדם שהיה עד למעשה עבירה לא לכבוש את עדותו ולאומרה בפני בית הדין. אולם ציווי זה טומן בחובו רמז נלווה והוא, שכשמתרחש לפני האדם מעשה עבירה, הדבר מעיד כי גם הוא עצמו פגום באותו תחום שנאמר: "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה" (ויקרא ה א), כלומר שמאחר שנפשו חטאה זימנו לו משמים לשמוע או לראות את מעשה העבירה.
רבי אליעזר זוסיא פורטוגל זצ"ל, מייסד חסידות סקולען, ניצל מהנאצים בעור שיניו והיגר מרומניה לארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה. בארצות הברית הוא הקים חצר חסידית מפוארת ששמה יצא לתהילה.
כשהרבי מסקולען הגיע לביקור בארץ הקודש, הוא ביקש להשתטח על ציונו של רבי שמעון בר יוחאי במירון. מי שליווה את הרבי מסקולען, היה רבו של מושב מירון, רבי מאיר שטרן זצ"ל. השניים עלו יחדיו לעבר הציון הקדוש באימה ובסילודים. הרבי מסקולען כבר הניח את רגלו על דלת הכניסה למערה, כשלפתע נשמעו צווחת מחרידות: "מנוול ארויס! מנוול ארויס!" מנוול צא החוצה! מנוול צא החוצה!
הרבי נבעת ופסע צעד לאחור. רבה של מירון ניסה להרגיע את רוחו הסוערת של האדמו"ר: "רב'ה, אין צורך להתרגש, באתרא קדישא מירון יש לא תמהוני אחד ולא שניים. יש כאן כמה וכמה תמהוניים. מן הסתם אחד האומללים הללו עומד על הציון וזועק מנהמת ליבו".
כשראה שדבריו אינם מניחים את דעתו של הרבי, נכנס רבי מאיר פנימה כדי לברר על מה ולמה נשמעו הזעקות. הסתבר כי אחד התמהוניים ששהו על הציון, החליט לגרש מתוכו את היצר הרע, שביקש להכשילו בדבר עבירה. במר ליבו זעק האיש לעבר היצר הרע שבקרבו : "מנוול ארויס!" מנוול צא החוצה!
רבי מאיר יצא מהמערה וסיפר לרבי מסקולען כי הזעקות לא כוונו לעבר בשר ודם אלא כנגד היצר הרע. "רב'ה אפשר להיכנס אל הציון הקדוש בלי שום חשש!" אולם הרבי מסקולען עמד על דעתו וסירב להיכנס למערה כשנימוקו עמו: "אתה שמעת תמהוני זועק, אבל אני שמעתי בת קול משמים. כשאני בא להיכנס לרבי שמעון בר יוחאי בפעם ראשונה בחיי, ובמקום ברכת שלום אני שומע את הזעקה 'מנוול ארויס', אני שומע בת קול משמים המכריזה שעדיין אינני ראוי להיכנס למערה הקדושה".
האדמו"ר סיים את דבריו, סב על עקביו וירד חזרה לביתו של רבי מאיר שטרן. במשך שבועיים שהה הרבי מסקולען במושב מירון מבלי לעלות לציון. במשך הזמן הזה הוא הקים ישיבה על קברו של רבי שמעון בר יוחאי. האדמו"ר טרח והשיג מימון ומבנה, והביא רבנים ותלמידים. רק לאחר שהישיבה עמדה על מכונה, חש הרבי מסקולען כי הוא ראוי לשהות במחיצתו של רבי שמעון בר יוחאי והשתטח על הציון הקדוש.