"וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו" (בראשית כ"ב, י"ג)
משנבחר הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל לכהן כרבה של לובלין, חקר ודרש האם היו שם מתנגדים למינויו. נבוכו, אך הודו על האמת: היו גם היו. שמע ושמח, וקיבל את המינוי.
תמהו, והסביר: רבותינו אמרו, שכאשר הלך אברהם אבינו לעקידה ניסה השטן לעכבו ולהניאו בתחבולות אין ספור, והתגבר על כל המניעות. וכשעיכבו בעדו ממרום נשא עיניו וראה איל נאחז בסבך קרניו, הלך והקריבו תחת בנו. ויש להבין, למה לא חשש שהשטן הוא שזימן את האיל?
והתשובה, שכתב רש"י (בראשית כ"ב, י"ג): 'שהיה האיל רץ אצל אברהם, והשטן סובכו ומערבבו באילנות'. אילו היה זה ניסיון ומעשה שטן – היה מגיע בקלות ובלי עיכוב. רק דברים שבקדושה נתקלים בקשיים ומסתבכים!
כך, לא ידע האם ההצעה לכהן כרבה של לובלין באה מצד הקדושה, להגביר חיילים לה' ולתורתו, או מהצד האחר, להטיל עליו צרכי רבים ולהכשילו חלילה וחס. אבל כששמע שיש התנגדות לכך, אות היא שמאת ה' הייתה זאת ומצד הקדושה, ולכן נתקלה ההצעה בהתנגדות ועיכובים. לכן, דווקא קרן האיל שנאחזה בסבך, אף שנתקלה ולא נקרבה, נבחרה להיות הקרן של מתן תורה, ורעותה נבחרה להיות קרן השופר הגדול של אחרית הימים, וזהו השופר של ראש השנה.
הגאון הצדיק רבי שלום שבדרון זצ"ל, נהג בימי אברכותו למסור שיעור מרתק לבני נוער, להאיר עיניהם ולפתוח ליבם בחכמה ומוסר, בשילוב סיפורים ומשלים כדרכו בקודש. היה שם בחור שהגיע לפרקים, בהגיעו היה שומע בעניין רב, מתפעל ומתרשם, ומקבל תועלת וחיזוק. חבל שאינו מגיע מדי יום ביומו.
שאלו: "מדוע לא באת אתמול?"
ענה בכנות: "אני מאוד אוהב לבוא ולשמוע את השיעור, אבל יותר מכך אוהב אני את משחק הכדורגל, פוטבול, כשיש משחק איני בא", חד וחלק.
התעניין רבי שלום: "מה זה פוטבול?"
השתאה: "מה, הרב אינו יודע?! אז זה כך: יש מגרש, ומשני צדיו שערים. יש כדור, ושתי קבוצות"…
רבי שלום הרים ידו: "הנח! איני תופס. אולי תוכל להראות, להדגים לי?"
איזו צהלה ושמחה! "הרב, מחר אביא כדור, ואחרי השיעור נצא למגרש!"
מוסכם. כולם חייכו וחיכו למאורע.
למחרת הגיע הנער עם הכדור, שמעו את השיעור בקוצר רוח והלכו בהמולה אל המגרש השומם, שערים משני צדיו, ורבי שלום שמע בעניין כמה שחקנים בכל קבוצה ומה תפקידם.
"וכמה זמן אורך המשחק?" שאל.
"שעה וחצי", נענה.
"שעה וחצי! וכמה שערים הבקיעו שלשום??" התעניין.
"התוצאה הייתה שנים – אחד", נענה.
"שנים – אחד?! הווי אומר, שער לחצי שעה? איזה בזבוז! אני אראה לך איך אפשר להבקיע ארבעה שערים בזמן זה!"
כולם נדרכו.
הורה להציב את הכדור במרחק נגיעה מהשער, בעט, והכדור הבקיע!
"נו, תחזיר את הכדור ונבקיע שער נוסף!"
"זה לא נחשב!", קבע הבחור.
"למה?" תמה רבי שלום.
"כי אין שחקנים שמפריעים, ואין שוער שיחסום את השער", הסביר.
"אהה! אז איך לא תבין???
כשאתה בא לשיעור, כשאין משחק כדורגל, זה לא נחשב! למה שלא תבוא? שיעור מעניין ומרתק, עם סיפורים וצחוקים ודברי תורה מתוקים מדבש ונופת צופים.
אבל כשיש משחק, ואתה משתוקק לחזות בו, ומתגבר על עצמך ובא לשיעור,
אה, כאן ניצחת במלחמת היצר, כאן הבקעת שער ויש להריע לך!"…
וכשתמצי לומר, זהו: "לפום צערא אגרא"! (אבות פ"ה מב"ב).
ולכן, היה שופר של איל, אילו של יצחק, השופר הנאחז בסבך על ידי השטן, לשופר של מתן תורה, שזה ענין התורה והמצוות, להתגבר על המפריעים ובכך לזכות. ואמרו במדרש (פרקי דרבי אליעזר, ל"ח), שבקרן שמאל תקעו במתן תורה, ובקרן ימין הגדולה יותר יתקעו בעתיד לבוא, שנאמר: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" (ישעיה כ"ו, י"ג).
ואמרו (בראשית רבה נ"ו, ט'): "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר" (בראשית כ"ב, י"ג): מהו "אחר"? אחר כל המעשים ישראל מסתבכים בעבירות ומסתבכים בצרות, ובראש השנה הם נוטלים שופר ותוקעים בו ונזכרים לפני הקדוש ברוך הוא, והוא מוחל להם. היינו, שאותו סבך שמסבך השטן הוא המלצת הטוב בעדנו, הן לכתיבה וחתימה טובה בראש השנה, והן להיוושע תשועת עולמים בגאולה הקרובה במהרה בימינו אמן.
ויותר מזה, הרי לא תמיד השטן ניצח. הרי אפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון (ברכות נ"ז, ע"א). כמה פעמים גברנו אנו עליו.
כמה נאים דברי החוזה הקדוש מלובלין זצ"ל (המובאים ב'אור לשמים', חקת) בפסוק: "והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו"- "איל אחר, היינו שמלבד אותה עקידה יש עוד עקידה, כשהאדם נאחז בסבך תאוותיו וברשת מדוחי היצר ובפח מידותיו הרעות, ועוקר עצמו משם, ומתגבר ונשמר, גם זו בחינת עקידה. "בקרניו", מלשון: "כי קרן עור פניו" (שמות ל"ד, כ"ט), שאורו יהל עד כסא כבודו יתברך שמו".
(הגה"צ רבי אהרן טויסיג, מתוך 'מקרבן לתורה' ראש השנה)