"וימלא אותו רוח אלוקים" (ל"ה, ל"א)
אליעזר (לייזר) רוט
הרה"ג ר' ישראל דחבש, מוותיקי הפעילים בארגון 'אחינו', היה תלמידו החביב של מרן הגאון רבי שמעון בעדני זצוק"ל, במשך עשרות בשנים. קוראי 'לקראת שבת' כבר נחשפו לקשר המיוחד שהיה לו עם הרב זצ"ל, כפי שכבר סיפרנו בהרחבה. הפעם מספר לנו הרב דחבש שני סיפורים מיוחדים שהיה עד להם:
מעשה היה לפני שנים, כשראש הכולל של האברכים הצעירים, הרה"ג רבי מנשה סולימני, נתקף ביום בהיר בשבץ מוחי, התמוטט בביתו ואיבד את ההכרה.
כמובן שלמקום הוזעקו כוחות הצלה רבים, ניסו לטפל, לייצב את המצב, ומיד הבהילו אותו לבית החולים 'שיבא' בתל השומר, שם התברר שמדובר בשבץ חריף במיוחד. הרב סולימני נותר מחוסר הכרה במשך ימים שהלכו והתארכו, וכבר חלפו כמה שבועות שבהם הוא היה ממש בלי נוע.
אט אט התחילה לחדור במוחנו ההכרה… ראש הכולל האהוב והמוערך הפך ל'צמח', רחמנא ליצלן. מי יודע כמה זמן הוא ישכב ככה עד ש… חלילה וחס. ה' ירחם. הרופאים כבר אמרו את זה בצורה ברורה מאוד לרעייתו של הרב סולימני, שנחרדה לגלות שהיא הופכת לאלמנה חיה, בזמן שיש לה בבית 13 ילדים בלי עין הרע…
אנחנו, אברכי הכולל, הוזעקנו לנסות ולסייע. קראו לנו שנבוא ללמוד בחברותות על יד מיטתו, חשבו אולי זה יגרום לו להתעורר. יש מקרים כאלו, אומנם נדירים מאוד, של אנשים שהיו במצב של 'צמח' ומגיבים למה שקורה סביבם, אבל הפעם זה לא קרה.
"היינו בעצב גדול, זה לא היה פשוט", מתאר הרב דחבש. "ככה, בן אדם צעיר, בשיא פעלו, מרביץ תורה וראש משפחה גדולה בלי עין הרע, ברגע אחד נעלם לנו, ושוכב במיטת חוליו כאבן שאין לה הופכין. ה' ירחם!"
לא זו בלבד, אלא שבבית הרב סולימני נוצר מחסור נורא ואיום. אשה ו-13 ילדים שנותרו בלי משען ומשענה. החלטנו שאין ברירה, חייבים לעזור להם, הרי כולנו תלמידיו של הגאון הגדול רבי שמעון בעדני, נכין 'קול קורא' יפה, המתאר את מצב המשפחה ומבקש את עזרת הציבור, נביא לרב בעדני שהוא נשיא הכוללים, ובעצמו מכהן כראש הכולל של האברכים המבוגרים יותר. הוא בוודאי יסכים לחתום, כי הרי גם הוא רואה חשיבות רבה בעזרה למשפחה, ונצא לרחובות כדי לגייס כסף עבור המשפחה. אם אנחנו לא יכולים להחזיר להם את האבא שנלקח מהם, לפחות נוכל לעזור להם מהפן הכספי…
הכנו 'קול קורא', תיארנו שם את מצב האבא, הבהרנו שהוא לא צפוי להתעורר בקרוב, או בכלל מתי שהוא בעתיד, ולכן יש חובה על כל אחד ואחד לעזור למשפחה השבורה והרצוצה…
נכנסנו אל הרב בעדני, הגשנו לו את המכתב, הושטנו לו עט, וביקשנו שהרב יחתום…
הרב לקח את המכתב, קרא אותו בעיון, סיים לקרוא, הניח אותו על השולחן והכריז: "אני לא חותם על זה…".
כולנו היינו בהלם. מה זאת אומרת הרב לא חותם? למה? זה הדבר הכי בסיסי לעשות, לנסות לגייס כסף לעזרת המשפחה. פעמים רבות הרב חתם על מכתבים בסגנון הזה, למה עכשיו הוא לא מוכן לחתום?
אזרנו אומץ ושאלנו את הרב: "ילמדנו רבינו, למה הרב לא רוצה לחתום על בקשה כל כך אלמנטרית?"
ענה לנו הרב בעדני תשובה שהפתיעה אותנו עוד יותר… "איך אפשר לחתום על כזה מכתב, שעוסק בבנאדם שבקרוב יתהלך בינינו כאחד האדם? אה? איך אפשר?"…
"אבל הרב", אמרנו לו, "הרופאים אומרים שהוא יישאר ככה עוד שנים רבות. גם אם יתעורר, הוא בטח יהיה משותק בחצי גוף, אחרי כזה אירוע מוחי קשה. זה לא הגיוני בכלל שהוא יתהלך בינינו כאחד האדם!".
הרב בעדני דחה את דברינו והשיב בנחישות: "אתם עוד תראו אותו הולך בינינו כאחד האדם, אני לא חותם על מכתב כזה!".
כמובן שזה היה פלא גדול מאוד, אבל אנחנו הבנו שהרב בעיניו הצופיות, רואה משהו שעתיד להתחולל בקרוב. אמרנו, אנחנו לא מתווכחים איתו יותר, מאמינים באמונה שלמה שדבר מדבריו לא ייפול ארצה. המשכנו בתוכנית שלנו, ועשינו מגבית לעזרת המשפחה, אבל בלי מכתב ובלי חתימה, שלא יהיה מצב שהוא מתהלך בינינו, ונתקל במודעות רחוב שבהן כתוב שהוא הפך ל'צמח'…
**
עברו כמה ימים, והנה פונה אלינו אשתו של הרב מנשה סולימני, ומבקשת שנארגן ביקור של הרב בעדני ליד מיטת בעלה. "אולי אם הרב יראה את בעלי שוכב ככה במיטה, בלי להראות סימני חיים, אולי זה יגרום לכך שהתפילה שלו תהיה חזקה יותר ויקרה נס".
היא עצמה לא ידעה בכלל על מה שהרב אמר לנו, ואנחנו פנינו לרב ואמרנו לו שהגב' סולמיני מבקשת שהרב ייסע לבקר את בעלה.
הרב הסכים, הוא הגיע לבית החולים, היו איתו עוד כמה תלמידים ובני משפחה, אבל הרב ביקש שכולם יצאו החוצה. הוא רוצה להישאר לבד עם החולה… יצאו כולם, הרב סגר את הדלת, ואחרי חמש דקות יצא החוצה והודיע שהוא חוזר לכולל. נסענו לבני ברק. בדרך שאלנו את הרב מה הוא עשה בחדרו של הרב סולימני, ותשובתו היתה קצרה ופשוטה: "אמרתי תהילים".
באותו ערב התקשרה הגב' סולימני, כשהיא נרעשת ונרגשת: "בעלי התעורר!!!", היא סיפרה בשמחה. "הוא התעורר!!! הלא יאומן קרה!".
רצנו לרב בעדני וסיפרנו לו: "הרב! מעשה ניסים! הרב סולימני התעורר, זה בזכות התפילות שהרב התפלל בחדר הסגור!"… הרב בעדני כמובן מאוד שמח לשמע הבשורה, אבל כשאמרנו שאולי זה בזכות התפילה שלו, הוא השיב בפשטות: "רק אמרתי תהילים, כמו שכולם אמרו תהילים"…
**
כמובן, שכשאדם מתעורר אחרי מספר שבועות בלי הכרה, בעקבות אירוע מוחי קשה במיוחד, מתחילים מיד לנסות להבין מה מצבו. האם התפקוד נפגע? הוא מסוגל להניע את האיברים בחופשיות? הוא מסוגל לקרוא? לדבר? הזיכרון שלו תקין?
ובכן, אצל הרב סולימני שום דבר לא היה תקין. הוא פקח עיניים, הביט סביבו, אבל לא זיהה אנשים, בקושי הצליח ללחוש כמה מילים, עברו מספר שבועות והוא עדיין במצב מאוד מאוד לא טוב…
התקשרה אשתו וביקשה שהרב יבוא לבקר אותו פעם נוספת. אם בפעם הקודמת היה שיפור מיידי, אולי הגיע הזמן לדאוג לכך שיהיה שיפור נוסף.
הרב הסכים, אבל עכשיו כבר היו אברכים רבים שרצו להצטרף, כולם רצו לחזות בפלא הזה, לראות את הרב כשהוא מסתגר בחדר עם החולה… הרב ראה את ההמולה ועצר אותה מיד. "כולם לחזור ללמוד", הוא הורה, "אני נוסע לבד, אתם תלכו לבקר בהזדמנויות אחרות. אל תבטלו עכשיו תורה".
כל האברכים אכן חזרו לתלמודם, אבל היתה קבוצה קטנה של אברכים שלא חיכו לרב, הם יצאו עוד קודם לתל השומר, ולא שמעו את בקשתו של הרב. כשהרב בעדני הגיע לשם, הוא שוב הורה לכולם לצאת מהחדר, סגר את הדלת בעדו ובעד החולה, נשאר שם זמן מה, ואחרי כחמש דקות יצא החוצה ושב לבני ברק. שאלנו את הרב גם הפעם, מה הרב עשה שם בחדר? והוא השיב את אותה התשובה: "אמרתי תהילים".
יום למחרת מתקשרת הרעיה ומספרת בהתרגשות: "הרב מנשה אמר שהוא רוצה לאכול! בפעם הראשונה שהוא מבקש אוכל". שוב היתה התרגשות גדולה, סיפרנו לרב בעדני שהשיב גם הפעם בפשטות האופיינית לו: "רק אמרתי תהילים".
בחסדי שמים, השיפור הזה היה כבר קבוע, הרב מנשה נכנס למגמה של שיפור, אט אט החל להניע את האיברים, העבירו אותו לאשפוז בשיקום, אחרי תקופה הוא הוחזר הביתה והיה הולך יום יום לטיפולים פיזיותראפיים…
עברו מספר שבועות נוספים, ואשתו מתקשרת שוב: "אני שולחת את בעלי לכולל עם מונית, הוא צריך שיבואו לעזור לו ללכת אל הכולל".
אי אפשר לתאר את ההתרגשות העצומה שחווינו, כשראינו אותו יורד מהמונית ופוסע בצעדים איטיים, עדיין לא מתהלך כאחד האדם, אבל כבר מתהלך בינינו. אחרי תקופה נוספת הוא השתקם באופן מוחלט, והילך בינינו כאחד האדם, לאורך ימים ושנים, בדיוק כמו שצפה הרב בעדני זצ"ל ברוח קדשו…
**
סיפור נוסף שהייתי עד לו לאורך כל התרחשותו, היה עם גיסי שעבד בעבר כנהג הסעות. היה לו רכב של 15 מקומות, וביום מן הימים הוא הוזמן להסיע קבוצה של בנות לנסיעה למקומות הקדושים בצפון. סיכמו על סכום ועל שעה, אבל כשהוא הגיע לקחת את הקבוצה חשכו עיניו… התברר לו שהקבוצה התרחבה מעט, ומ-15 נוסעות, זה עלה ל-18.
כמובן שהוא סירב בכל תוקף, איך אפשר לקחת 18 בנות ברכב של 15? זה מסכן אותו ואת הרישיון שלו, ואין בכלל ביטוח לנוסעים בצורה כזאת, לא שווה להיכנס לסיפור כזה.
בשלב זה החל מסע תחנונים והבטחות, ודמעות והסבירו לו שהן ממש חייבות. בסופו של דבר הוא לא עמד בלחץ, נכנע והסכים לקחת את כל הקבוצה.
והנה במהלך הנסיעה אירע שרכב נכנס מנתיב השתלבות ופרץ לתוך הכביש, הוא דחק את גיסי אל הנתיב הנגדי ופתאום הגיס שלי רואה רכב שמגיע ממול. ברגע האחרון הוא הצליח 'לשבור הגה' לימין בכל העוצמה, ונחלץ מפגיעה חזיתית ברכב ממול, אבל הפניה היתה מדי חדה ביחס למהירות הנסיעה של הרכב, האוטו הטלטל מצד לצד ו… התהפך… ה' ישמור ויציל. כל נוסעי הרכב, הנהג והתלמידות נפצעו, מי יותר ומי פחות. היו שם שברים וניתוחים ופציעות מרסיסי זכוכית ומחבטות קשות, ועוד ועוד.
הגיס שלי מצא את עצמו בבית החולים, פצוע וחבול, ובעיקר שקוע בחובות עצומים. הוא רק עשה טובה והסכים לקחת שלוש תלמידות, עכשיו חברת הביטוח הודיעה, שלפי החוק יש לה זכות לבחור את מי לבטח, הביטוח הוא רק על 15 נוסעים, היו 18… את כל שלושת המקרים החמורים ביותר, הביטוח לא יכסה, וגיסי יצטרך לכסות לבדו את כל הנזק, שמסתכם במאות אלפי שקלים ואולי אפילו מיליונים, כי מדובר בימי אשפוז ממושכים מאוד.
במשך מספר שבועות הוא שכב במיטה, גם בגלל הפציעה אבל בעיקר בגלל הדיכאון שהשתלט עליו. עולמו חשך בעדו, איך אפשר להיחלץ מכזה דבר? בלתי אפשרי!
לא זו בלבד, אלא שהמשטרה החליטה גם היא למצות אתו את הדין. הם החליטו שהוא נסע מהר מדי, ואם הוא לא היה נוסע מהר כל כך, הוא היה יכול לבלום בזמן ולא היה מתהפך… יש כאן נהיגה ברשלנות שגרמה לפציעה, הוא זומן לשימוע לקראת שלילת רישיון והטלת קנס כספי גבוה במיוחד.
כשהגיע לשימוע התברר שנפתח כנגדו גם תיק פלילי בנוסף לכל, בגין סיכון חיי אדם ופגיעה באנשים. בקיצור, המצב שלו היה גרוע במיוחד, ומצב הרוח שלו היה בהתאם.
יום אחד שוחחתי איתו, והוא ממש בכה לי על מר גורלו ורוע מצבו, ושאל אותי מה אפשר לעשות? איך אפשר להיחלץ מכזה פלונטר איום ונורא?
אמרתי לו: שמעני אדוני, שמעתי באחרונה על סגולה מעניינת שכשיש בעיה וחשש ממשפט וכדו', צריכים לקחת מניין אברכים, לעלות בליל שישי, אחרי חצות הלילה, על ציון קברו של מרן החזון איש שטמון פה לא רחוק, בבית העלמין של בני ברק, ולומר את כל התהילים.
בסגולה הזאת כלולה גם נתינה של 200 שקלים לאברך, ואם מדובר על עשרה אברכים, זה עולה בסך הכל אלפיים שקלים.
גיסי אמר לי שהוא מאוד מעוניין, אבל אלפיים שקלים זה סכום עתק, הוא כבר מספר שבועות לא עובד, שקוע בחובות עד צווארו, אי אפשר להוריד קצת במחיר? 150 שקלים זה לא מספיק לאברך כולל שאומר תהילים במשך שעתיים?
אמרתי לו: אני אשאל את הרב בעדני. הרי סגולות זה לא תמיד עניין של שכל, לא תמיד מבינים, אולי יש עניין דווקא ב-200 שקלים? אתה רוצה לתת רק 150, אני אבדוק אם זה בסדר, הרב בעדני יש לו רוח הקודש והוא יוכל להדריך אותנו…
הלכתי לרב בעדני, הוא שמע את המקרה ואמר לי: "תגיד לגיס שלך שאלפיים שקלים זה באמת לא הסכום שהוא צריך לתת. שייתן 3,000!!!".
שאלתי את הרב למה? אם אנחנו נצמדים לסגולה, אז צריכים לתת לכל אברך 200 שקלים, אבל אם אנחנו מדברים על שינוי הסכום למה דווקא להוסיף על הסכום כשמדובר באדם שאין לו פרוטה לפורטה?
ענה לי הרב בעדני: "אני לא מכיר את הסגולה הזאת שהצעת, אני לא יודע כמה היא פועלת, אבל אני כן יודע בוודאות מוחלטת, שלשמח עשרה אברכים תלמידי חכמים, זאת הסגולה הכי טובה בעולם. אם הוא ייתן 300 שקל לכל אברך, זה בוודאי ישמח אותם באופן מיוחד.
בסוף החלטנו לשמח אותם 'בפועל ממש'. נתנו לכל אברך 200 שקלים, ובאלף השקלים הנותרים קניתי סעודת מלכים לארוחת בוקר לאברכי הכולל, שלפעמים נשארים רעבים עד צהרי היום, כי אין להם אפשרות לאכול ארוחת בוקר בגלל קוצר הזמן ומיעוט הממון…
האברכים התפלאו: מה זאת ארוחת הבוקר העשירה הזאת. כל כך הרבה דברים טובים בארוחה אחת? אמרתי להם: "אכלתם? שמחתם! עכשיו תברכו את גיסי שייצא בלי נזק מכל הסיפור הזה. הוא רק עשה טובה, לא מגיע לו לשלם כל כך הרבה כסף!"…
התפללו על גיסי, ואני עקבתי אחרי הסיפור לראות איך ייפול דבר. גיסי שאל אותי מה לעשות, אמרתי לו: "אתה אל תעשה כלום, חכה עד שיפנו אליך לבקש כסף, בינתיים אתה תתנהג כרגיל כאילו לא קרה שום דבר".
עברו מספר חודשים, וגיסי מקבל מכתב רשמי ממשטרת ישראל. הוא רעד מפחד, לא העז לפתוח את המעטפה, אבל בסופו של דבר פתח אותה בידיים רועדות, וגילה שיש מכתב לקוני, המבשר לו שהתיק שלו נפלט מהמערכת מסיבות טכניות, ולכן בוטלו כל האישומים נגדו, וכל ההליך שהתנהל במשטרה, הגיע לסיומו הטוב.
בדקתי את זה עם קצין משטרה בכיר, שהסביר לי שיש תופעה כזאת, שלפעמים בגלל עומס רב על המערכת, חלק מהתיקים נסגרים מסיבות טכניות, כדי לשחרר את הפקק ולאפשר למערכת לטפל בתיקים האחרים.
זה היה הנס הראשון, אבל אחרי זמן לא רב, אירע הנס השני. התברר שהפצועות שנפצעו בתאונה, החליטו שלא להגיש נגדו שום תביעה. אלו שהצליחו לתבוע את הביטוח תבעו וקיבלו פיצויים, ואלו שהביטוח לא רצה לכסות אותן, לא ביקשו שום דבר, כך יצא מזה גיסי בלי שום פגע, בזכות הציות שציית לדבריו של הרב בעדני זצ"ל שאמר: "אם הוא ישמח עשרה אברכים תלמידי חכמים, זאת הסגולה הכי טובה בעולם".