המשפט הבא נשמע כמו חלום באספמיה, אבל זו הייתה מציאות קשיחה: במשך כל שנות מלחמת העולם השניה לא ידעו האחים לבית מינצר רעב. לא. הם לא התגוררו באמריקה, כי אם בפולין – שם התנהלה המלחמה במשך הזמן הארוך ביותר! תמיד היה להם מזון – ובשפע והם גם מעולם לא הוצרכו לעבוד עבודת פרך באמת!
לפני המלחמה הם התגוררו בעיירה הפסטורלית 'גדוף' הסמוכה לקראקוב שם ניהלה המשפחה מאפייה. כאשר התהדקה חגורת החנק הגרמנית העבירו את המאפיה לשכן הגוי שהתבקש להמשיך לספק להם מאפים חינם. הגוי עמד בהסכם והעניק מזון בשפע לא רק למשפחת מינצר, כי אם גם ליהודי הסביבה. בהמשך הועברו לעבודת כפיה באזור תעשיה ענק לאחר שארבעת האחים לבית מינצר הצהירו שהם מבינים ב"פחחות".. בעל המפעל הודיע להם ביום הראשון: "אני לא אוהב יהודים – אבל את הגרמנים אני שונא יותר!"
באופן לא מובן התמסר הגוי הפולני להציל את המינצרים. מידי לילה היה יוצא וחוזר עם 40 לחמים אותם העניק למינצרים. אז לא רק שהם לא רעבו ללחם, הם גם יכלו למכור חלק מהלחם וכך להתקיים! "המלון" הזה נמשך שנתיים שלמות! בהמשך המלחמה הצליחו להימלט וליפול לידי חיילים מונגולים שלחמו תחת הרוסים, חייהם ניצלו.
ההסבר היחיד שלהם לרצף הניסים הוא: "מידה כנגד מידה" על כל העזרה שהגישה המשפחה ליהודים במאפיה שהם ניהלו לפני המלחמה. באופן קבוע חולקו לחמים לעניים ללא תשלום. התנור המוסק גם משך אליו אורחים שונים שביקשו ללון במקום – ולזכות בארוחות חינם על הדרך…
ה"מידה כנגד מידה" מהווה פינת-יקרת של אמונה חושית בעולם ההסתר שלנו, ואף יתרו נתפעל בעיקר מבחינה זו: "כי בדבר אשר זדו עליהם" אומר ה'ספורנו' "כי הציל את העם באותו הדבר עצמו אשר זדו המצרים עליהם של ישראל, ובזה הורה גדולתו על כל האלהים כי לא חשבה שום אומה שיוכל שום אחד מאלוהיהם שרי מעלה לשלם מידה כנגד מידה בכל דבר.
'מידה כנגד מידה' נוספת שגם גרמה לקידוש שמו
ברצוני להוסיף שאותה 'מידה כנגד מידה' (באמצעותה אכלו האחים מינצר במשך כל השואה לחם לשובע!…) גררה אחריה 'מידה כנגד מידה' נוספת שגם גרמה לקידוש שמו יתברך בעולם.
ר' אפרים מינצר התיישב ב"לואר-איסט-סייד" ניו-יורק משם שיגר מכתבים למצילו הגוי הפולני, לפי הכתובת המדוייקת שזכר בעל-פה מכיון שלא הגיעה כל תגובה, הסיק שהגוי נהרג במלחמה ומאוד הצטער שלא זכה להכיר לו טובה.
אך לפתע הגיע מכתב דרך אדם שהגיע מפולין: "הקומוניסטים לקחו ממני את המפעל" תינה הגוי את צרותיו, וסיפר שלא העז להגיב עד כה למכתבים דרך הדואר, מפחד עיני הבולשת. זו גם הסיבה שלא יצר קשר בטלפון. "המצב הכספי לא טוב" פירט המציל הגוי, ור' אפרים נרמז: ארז חבילת בגדים משומשים, מזון יבש וקצת כסף ושיגר לפולין משלוח ראשון מתוך רבים בשנים הקרובות.
יום אחד מגיע מכתב נוסף: "לבת שלי נמאס מהחיים תחת הקומוניסטים. תוכלו לעזור לה להגר לארצות הברית?" ר' אפרים מיהר לשגרירות הפולנית, גבר על כל הקשיים והפעיל אותם לארגן לה אשרת כניסה. היא היגרה לארה"ב והם דאגו לה למגורים חינם כולל אש"ל במשך מספר חודשים עד שהסתדרה.
אגב, כאשר התחתנה אותה גויה, הציעו המינצרים להוריה – שעדיין התגוררו בפולין – כרטיסי טיסה חינם לאירוע הך הם נמנו מלהשתתף בו ("החתן" לא נמנה על הצד "הנכון" מבין פלגי הנצרות…) בעצת רבם כ"ק אדמו"ר רבי שלמה מבאבוב זצוק"ל, המתינו המינצרים מחוץ לחתונה כדי לברך את הזוג. הכלה יצאה אליהם ופרצה בבכי נרגש והסבירה שהכינה רשימה שלימה של "כיבודים" אותם רצתה להעניק להם… הם הסבירו לה את ההלכה היהודית ובכך נחה דעתה.
ושוב הגיע מכתב מפולין! הפעם אח נוסף רוצה להגר לארה"ב. כמעשהו בראשונה מיהר ר' אפרים לשגרירות הפולנית, ופעל עד למילוי הבקשה. חלפו כמה חודשים והמינצרים הזמינו שוב את ההורים לבקר בארה"ב הם הגיעו וטיילו במשך כמה שבועות. יום אחד דיווחה האחות "לשון הרע" על אחיה שהתגורר בביתה, שהוא שוכב בביתה מדוכא מחוסר מעש. "אין לו שפה. אין לו תעסוקה". הוגיע ר' אפרים את מוחו ונזכר במכר חשמלאי גוי שהתגורר ב'ברונקס'. הרים אליו טלפון והציע לו שיעסיק שוליה בשכר נמוך. הלה הסכים לרעיון. האח הלך והצליח עד שניהל בעצמו רשת חנויות חשמל מצליחה בארה"ב!…
ושוב הגיע מכתב מפולין. האח השלישי, והאחרון מבקש אף הוא להגר לארה"ב – אבל לו יש כבר 'סיפור', הוא נפצע פעם, ריסק את העצם התחתונה של הרגל, ואת מה שלא עשתה הפציעה השלימו הרופאים השלומיאליים בבית החולים המקומי. תכל'ס, מזה שנים שהוא מתהלך עם קביים! להכניס אותו לארה"ב כבר היה יותר קשה – אבל זה נעשה. רופאים אמריקאים שכמובן לא עבדו חינם, ניתחו אותו במיומנות ואפשרו לו לצעוד על רגליו כאחד האדם – עד עצם היום הזה!
כל שרשרת הפעולות הללו נעשתה כ'מידה כנגד מידה' על ההטבה שעשה להם הגוי בתקופת המלחמה. והקשר עם צאצאיו נמשך עם הדור הבא של המינצרים עד עצם היום הזה!
(מוסף שבת קודש פרשת יתרו-תרומה תשפ"ג הרב רפאל ברנזון)
תאריך
שלום וברכה
למה הפסקתם לציין תאריכים במאמרים? חשוב מאוד לציין תאריך בכל מאמר שאתם שולחים.
בכבוד רב