הג"ר אליהו דוד סלאטקי זצ"ל למד בצעירותו בחברותא עם הגאון רבי דוד בהר"ן. דרך לימודם היתה בעיון גדול, והם ישבו 'שבעה נקיים' על כל סוגיא ועל כל דיבור ודיבור של תוספות.
באותה תקופה יצאו לאור כתביו של מרן הג"ר ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל, וראה הגרא"ד סלאטקי שהחפץ חיים זצ"ל כותב בענין התמדה בלימוד התורה, שאדם יכול לקרוא כמאתים תיבות בדקה, ומכל אחת נברא מלאך אחד מליץ יושר. שאל הרב סלאטקי את רבי דוד בהר"ן – והלא אם כדברי החפץ חיים, א"כ הם, שהתעכבו למלעלה משבוע ימים על דיבור אחד של תוס' שאין בו אפילו חמש עשרה תיבות, הרי הפסידו אלפים ורבבות של מלאכים מליצי יושר?
ענה לו רבי דוד בהר"ן: אכן צודק החפץ חיים, שנבראים המונים המונים של מלאכים בדקה אחת, אפילו כשלומד בגירסא בלבד, אבל אין אלו אלא מלאכים קטנים, אבל אנו שלמדנו במשך שבוע תוס' אחד בן חמש עשרה תיבות בעיון ויגיעה, נבראו מכך מלאכים גדולים ועצומים שערכם פי כמה יותר מאותם המלאכים הקטנים.
*
פעם בא לפני המהרי"ל דיסקין זצ"ל אדם שמכר כל מה שיש לו כדי לקחת חתן ת"ח לבתו, וסיפר, שכאשר בירר על החתן הפליגו מאד בשבחו, אולם לאחר התנאים התברר לפתע שהוא חלש בכשרונותיו, ושאל את המהרי"ל מה יעשה.
ענה לו המהרי"ל דיסקין זצ"ל, שעיקר סגולת ההצלחה בלימוד התורה, היא דוקא בלימוד "מתוך הדחק", ואין הכוונה דווקא דחק של פרנסה, אלא אפילו אם אין לו כשרון, ומשתדל להתייגע ולעמול, גם זה נקרא תורה מתוך הדחק. ועל זה אמרו חז"ל בברכות (סג:) "במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שמקיא חלב שינק משדי אמו", וממילא יש לו סיכויים גדולים לצמוח ת"ח, ואולי דווקא לאדם נעדר כשרונות יש את האפשרות להגיע לגדלות יותר מבעל כשרון.
וכן פירש המהרי"ל דיסקין זצ"ל את המשנה "כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר", דהכוונה, שכל המקיים את התורה מעוני, היינו עני בכשרונות, סופו לקיימה מעושר, שע"י עמלו ויגיעתו בתורה יזכה בכשרונות גדולים.
*
הוקשה לי שנים רבות, שהנה גדולי האחרונים (ש"ך, תומים, נתיבות, שער המשפט, ועוד) כתבו כללים בהלכות "מיגו" שאפי' ת"ח גדולים מתקשים להבינם, שלפעמים הם בנויים על מחלוקות מסועפות בראשונים, ועפ"י מחלוקות הפוסקים, וא"כ איך שייך להאמין לאיזה "עם הארץ" באותו מיגו עמוק ומפולפל, בזמן שאינו יודע כלל משיטות הראשונים והפוסקים.
ומצאתי בס"ד שמרן הג"ר משה פיינשטיין זצ"ל ב'דרש משה' נתקשה בזה, והוציא מזה יסוד גדול, וז"ל:
"עיקר ההצלחה בתורה הוא כשיודע ומרגיש שהתורה היא 'עסקו' והיא כל חייו. אזי יתחזק ויתאמץ, והחלש בכשרונותיו יאמר גבור אני ויוכל לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ואין אדם יכול לטעון שכשרונותיו חלשים ותפיסתו קשה, שהרי חזינן שטוענים 'מיגו' גם עבור האדם הפשוט ורפה השכל, ומאמינים לו שהוא דובר אמת אם היה יכול לטעון טענה טובה יותר ונמנע ממנה – ומדוע לא נאמר שלא עלה בדעתו לטעון טענה אחרת, ולא חשב עליה? וגם אם עלתה בדעתו, שמא לא הבין שהיא טובה יותר?
"אלא ודאי, שבהיות העניין נוגע לו ובנפשו הרי הוא מעיין בו בכל הצדדים ושוקל בעומק העיון, ואמרינן בוודאות שחשב על כל הטענות והבין משקלן, ואילו רצה לטעון שקר היה טוען את הטענה הטובה ביותר שהדיינים מבינים שתיתכן. א"כ כשרואים תלמיד שאין משנתו סדורה לו ואינו מבין כל הצדדים בסוגיה, הרי זה משום שאינו סבור שהסוגיה נוגעת לו, ואינה בנפשו, לפיכך לא עיין בכל צדדיה ולא הבינה על בוריה". עכ"ל .
(קונטרס בארות יצחק)