משגיח באחת הישיבות
אדי היין והדי המוזיקה של ימי הפורים כבר חלפו עברו. התחפושות כבר מזמן נגנזו היטב בעומקו של הבוידם המאובק, המגילה המהודרת אופסנה בכבוד ובזהירות רבה מאחורי הש"ס בארון הספרים, והבית כבר מתחיל ללבוש צורה של פסח.
פורים הבא יהיה רק בעוד שנה, או ליתר דיוק בעוד 11 וחצי חודשים.
אבל יש משהו שממשיך ללוות אותי גם עכשיו, שבוע אחרי פורים, וזה הרובד העמוק של האנשים שמתגלה לפעמים רק אחרי כמה כוסות יין.
אני מדבר על בחור שאני מכיר. בחור סביר לגמרי, לא הבחור הכי טוב בישיבה וגם לא הכי גרוע. הוא נורמטיבי, משתדל להסתדר עם כולם, לומד מה שצריך ללמוד פחות או יותר, מתפלל כשכולם מתפללים, וישן כשכולם ישנים.
בפורים פגשתי אותו. הוא היה שיכור כלוט, ואני חייב לומר לכם שלמדתי להעריך אותו הרבה יותר. התברר שמה שמעניין אותו אחרי בקבוק יין, זה להודות לקב"ה ולאהוב אותו.
היין קילף את המסכה של, והראה לי שמתחת לכל המעטה הזה של 'בחור נורמטיבי', מסתתר בחור מיוחד, הרבה יותר מנורמטיבי. צריכים רק ללטש ולנקות ובעז"ה הוא יעלה מעלה מעלה במעלות התורה והיראה.
כמשגיח בישיבה אני גם אשתדל לעשות זאת בעז"ה. כבר התחלתי במלאכה. אבל מסתבר שאת מה שאני ראיתי, הבחור עצמו עוד לא ראה. הוא עוד לא יודע שהוא בעצם יהלום של ממש, הוא רואה את עצמו כבינוני, ולכן מתנהג בהתאם.
המשימה שלי עכשיו היא ללמד אותו את מה שאני יודע, ולהוכיח לו שהוא בכלל לא בינוני, אלא בחור מיוחד שבמיוחדים, עם מידות טובות, רצון להיטיב, ובעיקר עם יראת שמים טהורה ואהבת ה' אמיתית שמגיעה מעומק הלב. ולכן, יש לו את כל הנתונים המתאימים כדי להצליח ולהיות גדול בתורה בסייעתא דשמיא.
במחשבה שניה, המקרה הזה זה גרם לי להבין בצורה טובה יותר את מה שידעתי עוד קודם לכן. מסתובבים אצלנו בישיבה, ולמעשה בכל ישיבה ובכל מקום באשר הוא, יהלומים! כן כן, יהלומים! הם לא נראים טוב, כי הם מכוסים בחול ובאבק, צריכים לשייף אותם, ללטש ולנקות. אבל כדי להשקיע אנחנו צריכים קודם כל להאמין בהם, ואם רק נאמין בהם, תהיה לנו המוטיבציה הדרושה כדי לקדם אותם ולסייע להם לממש את הפוטנציאל שלהם במלואו.
במחשבה שלישית, חשבתי לעצמי, שאולי הגיע הזמן שנתחיל להאמין גם בעצמנו. אולי גם אני עצמי יהלום של ממש, וכל מה שאני צריך לעשות זה רק להתחיל ללטש ולנקות את עצמי? אולי יש לי גם סיכוי ותקווה להגיע למעלות רמות בתורה וביראת שמים אם אני רק יאמין בעצמי???