לפני מספר שנים הגיע אדם לשמוע דרשות ושיעורים, והושפע מהם לטובה. הוא התקרב ליהדות, התפלל, הניח תפילין, ולאט לאט החל לשמור מצוות – שבת, כשרות וכן הלאה.
אולם בדבר אחד הוא נותר עקשן – ילדיו למדו בחינוך ממלכתי, ובשום אופן לא היה מוכן להכניסם לחינוך תורני. הוא טען: "אני רוצה שיצא מהם 'משהו', שיוכלו להתקדם בחיים"…
מידי פעם הייתי משחיל במהלך השיעורים כל מיני רמזים, בעדינות רבה, אך אוזנו לא הייתה כרויה לשמוע… עד שיום אחד סיפרתי בשיעור סיפור ששמעתי לפני למעלה מחמישים שנה, אשר נגע בדיוק בנקדה הכואבת הזאת. הפעם הוא כרה את אוזנו לשמוע את הדברים. וזה סיפור המעשה:
אב ובנו הסתלקו מן העולם והגיעו לבית דין של מעלה. האב היה שומר תורה ומצוות, והבן – לא זכה לכך. לא תורה, לא שבת, לא כשרות, כלום…
האב היה בטוח שהוא יכנס ישר לגן עדן, בזכות המצוות והמעשים הטובים שלו, ואילו הבן, שהיה רחוק לגמרי, יאלץ לרשת גיהנום. מסכן!
בית דין של מעלה דנו את האב, חקרו ופשפשו במעשיו. הוא ציפה למוצא פיהם בשלוות נפש. והנה בשעת ההכרעה, הכריז הכרוז בקול גדול: "האב לגיהנם, והבן לגן עדן!"
האב היה מזועזע כולו. היתכן? מה עם כל התורה שלמדתי, התפילות שהתפללתי והצדקות הרבות שנתתי לעניים? הוא חשב בליבו: כנראה יש כאן בלבול, החליפו בטעות את פסקי הדין…
אמר לו הדיין בבית דין של מעלה: "אתה אשם! הקולר תלוי בצווארך! אתה היית אחראי לחינוך בנך. יכולת להכניסו לבית ספר תורני, שיקבל ויספוג בו ערכים של תורה. בשמים כל העתידות גלויים וידועים. ידוע לנו כי אילו היה בנך גדל על ברכי התורה, היה נהיה תלמיד חכם גדול. אם כן, בגללך איבד הדור ראש ישיבה גדול שהיה יכול להרביץ תורה בישראל, להגדיל תורה ולהאדירה!"
והוסיף: "אתה לא רצית לשלוח אותו לחינוך תורני. טענת: 'אני רוצה שהוא יהיה משכיל, שיסתדר בחיים'. ומה יצא ממנו? רחוק משמירת תורה ומצוות! אבל הוא אינו אשם, זה החינוך שקיבל. מה אפשר לדרוש ממנו? לכן פסקנו לו גן עדן.
אך אתה, שהיית אחראי לכך, האשמה תלויה בך, על כן אתה תירש גיהנום!" האב החל לבכות בכי תמרורים: "לא ידעתי, אילו הייתי יודע"… אבל הבכיות לא הועילו. אין ערך ל"אילו הייתי יודע". זהו מעוות שאינו יכול לתקן, את הנעשה אין להשיב.
לימים התברר כי אכן הדברים חדרו אל חדרי ליבו של אותו אדם. המסר שבסיפור זעזע אותו וטלטל את נפשו.
הוא היה נחוש להוציא את ילדיו ממוסדות החינוך הממלכתיים, ולהעבירם למוסדות תורניים. וכך עשה. בחסדי שמים, הם צמחו לתפארת והקימו בתים של תורה. כעבור תקופה הוא גילה לי את מה שהתחולל בנפשו אחרי ששמע את הסיפור: "אני קנאתי בבן, גם אני רציתי גן עדן"… וזה מה שחולל את כל השנוי. על זה נאמר (ישעיהו נה, ג): "שמעו ותחִי נפשכם".
'האור לחיים', ראה – תש"פ