שנה אחת בחרו חברי ההסתדרות החילונית 'פועלי ציון', הסניף האמריקאי, לערוך את ועידתם השנתית בלייקווד, שהיתה ידועה כעיר קייט ונופש, במלון המפואר 'וויליאוז' שעמד לא הרחק מבניין הישיבה.
חלק מצירי הועידה יוצאי מזרח אירופה נמשכו ובאו במשך ימי שהותם אל הישיבה כדי לראות את הפלא הגדול, שבחורים צעירים ילידי אמריקה יושבים ולומדים תורה. הם פשוט לא האמינו למראה עיניהם ולמשמע אזניהם – הנה לפניהם בני נוער 'יאנקים', אשר העולם החיצוני אינו מעניין אותם כלל, לא מדע ולא פוליטיקה, לא חדשות ועיתונים, לא ספורט ולא זלילה, לא ביזנ"ס ולא קריירה, אלא הם יושבים רכונים ומתנועעים על גבי הגמרא עתיקת היומין ומפיותיהם בוקע ממש אותו ניגון עצמו שזכור להם מן הבית הישן, 'תנו רבנן'…
בצהרי יום שבת קודש, כשרבינו מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל הגיד בהיכל הישיבה את שיעורו השבועי, נכנסו שוב אחדים מהם ונכחו ברוב שעת השיעור. ארשת פניהם העידה בשעת מעשה על התרגשות ולחץ נפשי. אולם ברגע שהבחינו כי השיעור מתקרב לסיומו, עקרו לפתע את רגליהם ויצאו.
ויהי ברגע שהשלים דבריו, תפס רבינו ביד בנו רבי שניאור שעמד לידו וישאל: היכן הוא פלוני שנכנס מקודם באמצע השיעור, והרי למד אצלנו בקלצק לפני שלושים שנה? יצא רבי שניאור אל הרחוב וחיפש אחריו, אם כי לא ידע איך לזהותו, אך חיפושיו לא הועילו.
אפס, כעבור חדשים אחדים התפרסם מאמר בעתונם של פועלי ציון היידישיסטים ובו סיפר הכותב כי למד בקלצק לפני עשרות שנים, וכעת נזדמן לבית מדרש גבוה בלייקווד והופתע לשמוע מפי אותו ראש ישיבה אותו שיעור באותו ניגון כמו פעם ללא שינוי! "מי פילל", כתב, "שבאמריקה של המאה העשרים יצליחו לשמר אותה מסורת עתיקה כמות שהיא, בעוד אנחנו, 'פועלי ציון', לא רואים פה שום סיכוי להמשך דרכנו".
בהוסיפו: "אנחנו היידישיסטים באמריקה בזבזנו כבר מאות אלפי דולרים על מנת לשמר את היידיש ולא הצלחנו. אף ילד מן החוג שלנו לא למד לדבר יידיש, ואילו בלייקווד לומדים אותה מסכת יבמות ואותן סברות בעניין 'זיקה' כמו שלמדו בקלצק בפולין לפני החורבן. פלאי פלאים ממש!".
וכך גם כתב לימים ר' מרדכי פרידמן ב'דאס אידישע ווארט' ניויורק גליון 307: "זכור לי מאמר בעתון אידי שכתב סופר חילוני אשר למד בנעוריו בישיבה בפולין, בו סיפר כי ועידה של סופרים אידישאים נערכה באחד מבתי המלון בלייקווד, והוא כתלמיד לשעבר בקלצק סר לבקר בישיבה, ומה מאד הופתע לראות, בעת שבועידה שלו לא היה בנוכחים אף אחד פחות מגיל 60, הרי הישיבה מלאה צעירים ילידי אמריקה שהקיפו בעשרותיהם את רבינו אחרי השיעור והתפלפלו עמו בסוגיא ממסכת יבמות, אותה מסכת שהשאיר אחריו בקלצק. 'כאשר סגרתי שמה את הגמרא', כתב, 'הייתי בטוח שהעתיד שייך לי ולחברי המשכילים. היום ראיתי שהעתיד הוא של בחורי הישיבה הצעירים שלומדים מסכת יבמות'…"
(הרב אהרן סורסקי, 'אש התורה')