הרב אלעזר גולדברג
בשבת האחרונה, כאשר ישבתי בליל שבת יחד עם בניי ושרנו את הזמירות ושירים נוספים אל תוך הלילה. שמחה רבה מילאה את ליבי, חשתי התרוממות רוח נפלאה.
כשהלכתי לישון לאחר סיום ה"עונג שבת" הזה, הרהרתי בדבר הנפלא הזה – "עולם השירה". תוך כדי מחשבה נזכרתי גם במאמר שמובא בשם רש"י הקדוש: "אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה". שאלתי את עצמי: אמנם על ידי שמחה מגיעים לשירה, אבל האם על ידי שירה מגיעים לשמחה? האם גם כאן פועל המנגנון שקיים בחיוך, שעל ידי שמחייכים וצוחקים באופן חיצוני מגיעים לשמחה פנימית?
יצאתי לבדוק את הנושא לעומק.
*
ראשית בדקתי מה היא שירה, ואיך היא מופקת מהגוף? מצאתי עובדות מדהימות:
- כאשר אנו שרים, יוצא מאזור הגרון צליל על ידי רטט של מיתרי הקול שלנו. מיתרי הקול מורכבים משרירים, רצועות ו"ממברנות" (קרומים).
כאשר אנו נושפים את האוויר שבריאותינו, דרך קנה הנשימה, הוא עולה דרך הגרון ומגיע למיתרי הקול. האוויר גורם להם לרטוט וכך הם מייצרים את גלי קול שעוברים דרך הפה שלנו ויוצאים החוצה.
- הבנתי איך יוצא קול מהגרון, אבל איך נוצרים התווים השונים שבהם אנו שרים? הרי שירה מורכבת מעליות וירידות בסולם התווים, ולא מגל קול חדגוני. מה גורם לשינויים האלה בתווים?
ההסבר לזה הוא שאנחנו מותחים ומרפים את מיתרי הקול, באופן טבעי ואוטומטי מופלא, כדי לשנות את גובה הטון המבוקש. כשאנחנו רוצים לשיר צליל גבוה יותר, אנחנו מהדקים את מיתרי הקול שלנו, מה שהופך אותם לדקים וקצרים יותר. זה מגביר את המתח על החוטים וגורם להם לרטוט בתדר גבוה יותר ולהפיק צליל גבוה יותר.
לעומת זאת, כאשר אנו רוצים לשיר צליל נמוך יותר, אנו מרפים את מיתרי הקול שלנו, מה שהופך אותם לעבים וארוכים יותר. זה מפחית את המתח על החוטים וגורם להם לרטוט בתדר נמוך יותר וממילא להפיק צליל נמוך יותר.
- האמנות הנפלאה הזאת שטבועה בתוך פינו – לא נגמרת כאן. בנוסף להתאמת המתח של מיתרי הקול, אנו משתמשים גם ב"מערכת הקול" שלנו כדי לעצב את הצליל שאנו מפיקים. מערכת הקול היא המסלול שבו עוברים גלי הקול לאחר שהם עוזבים את הגרון שלנו. היא כוללת את הפה, הלשון, השיניים והשפתיים, שבהם אנו משתמשים כדי ליצור תנועות ועיצורים שונים. כך נוצרת השירה עצמה, עם המילים ועם הגוון הייחודי לה.
- על מנת להפיק צלילים מסוימים, עלינו להתאים את ה"תהודה" של הצלילים. פירוש הדבר, שבזמן שירה אנו מעצבים את מערכת הקול שלנו כדי להגביר את גלי הקול לפי הצורך, זאת על ידי כך שהגלים הללו חוזרים כהד מדפנותיו של חלל מערכת הקול שלנו. על ידי שינוי צורת הפה בזמן השירה, נוכל להתאים את התהודה של הצליל וליצור צלילי תנועה שונים. כך למשל אנו מסוגלים לחקות קולות של כלי נגינה שונים, בעלי חיים, או אפילו קולות של אנשים אחרים.
- יש בני אדם שקולם עבה ויש מהם שקולם דק. עובי הקול הוא תוצאה של עובי המיתרים, מיתרים עבים מפיקים קול עבה יותר ואילו מיתרים דקים מפיקים קול דק יותר.
*
כתשובה לשאלה שלי אודות השירה אם היא גורמת בעצמה לשמחה, מצאתי מחקר רפואי שבדק השפעה של שירים על מצב הרוח של אנשים. התשובה היא חד משמעית: שירים יכולים לגרום לנו להרגיש טוב יותר ולהיות עם מצב רוח מרומם יותר!
החוקרים גם מצאו, שככל שקצב השיר גבוה – הוא משמח יותר. והכי חשוב עבורנו: ככל שהמילים של השיר שמחות, כגון שיש בהם הזכרת אירועים משמחים וכדומה, כך הם משמחים יותר את מי ששר אותם. ומאידך – השירה מסוגלת לעורר גם רגשות נוספים, כמו כיסופין וערגה ואפילו עצב, אם אדם שר מילים המעוררות רגשות אלו, או מנגינות בעלי קצב נמוך יותר.
הווי אומר, שירים שמלאים הודיה לה' יתברך – כגון פסוקי התהילים המלאים בשירות ותשבחות לבורא העולם – יכולים לגרום לנו לשמחה פנימית. בין אם נשמע אותם ובין אם נזמר אותם בעצמנו, באמצעות היכולת המופלאה שברא בנו הקדוש ברוך הוא ב"מערכת הקול".