חזרתי לביתי בסיום הכולל ערב, ואמרתי לרעייתי: "זוכרת את הקנייה של השוקולדים לפני יומיים? זוכרת שאמרתי לך אז את דברי הגמרא שהוצאות בניו לתלמוד תורה חוזרות?". היא חייכה. הבינה שכנראה קרה משהו טוב. ואז הראיתי לה את המעטפה

יום ראשון כ"ט שבט תשפ"ג. בני הבכור, הלומד בכיתה ג', הודיע לי שהיום הם מתחילים ללמוד מסכת משניות חדשה, מסכת "מגילה".

מיד כששמעתי זאת, חשבתי מה יש ביכולתי לעשות עם המידע הזה. תמיד אני מחפש דרכים להקנות לבני את אהבת התורה, את העובדה הפשוטה שהתורה היא למעלה מהכל, ושתמיד שווה להתאמץ בשבילה.

ואז, עלה במוחי רעיון. מיד לאחר פיזור הילדים בבוקר, הלכתי למכולת הנמצאת ליד התלמוד תורה, וקניתי משם שתי חבילות של שוקולדים מעורבים של חברת 'עילית' [בייצור החדש, בלי חיידק הסלמונלה…]. אמנם המחיר לא היה זול, 31.9 לחבילה, אך אמרתי לעצמי שאם הדבר יחזק את בני, או אפילו אחד מילדי הכיתה, בלימוד התורה, הכל שווה.

מהחנות מיהרתי לתלמוד תורה, דפקתי את דלת הכיתה, ביקשתי מרב הכיתה את רשות הדיבור, ואמרתי בקצרה: "ילדים חביבים, אתם זוכים היום להתחיל מסכת מגילה!! משניות!! תורה קדושה!! ישנים מליוני ילדים בגיל שלכם, שמסתובבים ברחובות ללא שום תוחלת! אתם צריכים לשמוח, לרקוד!! צריך לנשק ולחבק כל אחד מכם, ולהרים אותו כמו ספר תורה!!"

הילדים הסתכלו עלי, ועדיין לא הבינו לאן אני חותר.

ואז הוצאתי מהשקית את שתי חבילות השוקולדים, כאשר עיני כולם ננעצו בהם… והמשכתי: "זה בשבילכם, ילדים צדיקים! לכבוד התורה הקדושה! לכבוד המשנה הטהורה! התורה אמנם מתוקה פי מיליון מהשוקולדים האלו, אבל זה משהו קטן שיעשה לכם מתוק בלב"…

סיימתי את דברי. קראתי לבני, ומסרתי לו את השקית עם חבילות השוקולד, כאשר עיני כולם עוקבים אחרי, ואמרתי לו: "תחלק לכולם מתי שהרב יגיד לך".

הילדים צהלו ושמחו, ונפרדתי מהם לשלום.

הלימוד בכולל באותו בוקר, היה טוב מתמיד. הרגשתי שעשיתי את הדבר הנכון.

בערב, כשחזרתי לבית, סיפרתי לרעייתי את סיפור השוקולדים. היא כמובן בירכה על הרעיון, אך ראיתי על פניה שההוצאה הכספית לא היתה נוחה לה כל כך. "ככה הוצאת 60 ₪ בשביל השוקולדים?" היא תמהה.

הבנתי לליבה, אך אמרתי לה בביטחון: "הגמרא (ביצה טז.) אומרת שהוצאות בניו לתלמוד תורה – חוזרות!! אם כך מה עלינו לדאוג??"

היא שמעה, אבל עדיין הרגשתי שקשה לה עם זה.

באותו רגע, תפילה חרישית פרצה מתוך ליבי: "אנא ה', הראה לנו עין בעין, ממש בזמן הקרוב, איך דברי הגמרא מתקיימים. איך ההוצאה הזו חוזרת לנו".

עבר יום, עבר גם יומיים. יום שלישי. אני מגיע לכולל ערב, ומיד כשאני נכנס, ראש הכולל ניגש אלי עם מעטפה, בה נמצאת המילגה לאותו חודש.

את הסכום שנמצא בפנים, אני כבר יודע מראש. 380 ₪. אמנם המילגה יכולה להגיע ל 600 ₪ לחודש, אך בעוונותי לא יכלתי להגיע במשך כל החודש, כך שהמילגה עומדת על הסכום הנ"ל.

אולם, כך מסתבר, הקב"ה הכין לי הפתעה…

בזמן בו ראש הכולל נותן לי את המעטפה, הוא מוסיף בקול צופן סוד: "הפעם התורם שלך החליט לתת לך מילגה מושלמת, 600 ₪"…

הייתי בהלם. מעולם לא קרה כדבר הזה. תמיד המילגה היתה בדיוק כפי החשבון, קרה שהוא 'עיגל' את הסכום, אך אף פעם לא נתן תוספת נכבדה כזו, וגם אין לזה סיבה הנראית לעין, הרי אנחנו נמצאים 'בין החגים'.

הודיתי לה' על ההכנסה הבלתי צפויה, והכנסתי את הכסף לכיס. אבל אז… נזכרתי בבקשה שלי רק יומיים קודם לכן: "הראה לנו עין בעין, ממש בזמן הקרוב, איך דברי הגמרא מתקיימים, איך ההוצאה הזו חוזרת לנו". והנה, ממש מול עיני, בזמן הקרוב, ההוצאה הזו חזרה, ועוד איך חזרה… אני הוצאתי 64 ₪, וה' החזיר לי 220 ₪, פי 3 ויותר…

חזרתי לביתי בסיום הכולל ערב, ואמרתי לרעייתי: "זוכרת את הקנייה של השוקלדים לפני יומיים? זוכרת שאמרתי לך אז את דברי הגמרא שהוצאות בניו לתלמוד תורה חוזרות?".

היא חייכה. הבינה שכנראה קרה משהו טוב. ואז הראתי לה את המעטפה. שלוש שטרות של 200 ₪ שנחו להם בשלווה בפנים, היוו את התשובה הנפלאה ביותר.

השקעתי מזמני כדי לכתוב את הסיפור הזה, ולו בשביל שמישהו אחד יתחזק ממנו. כולנו יודעים שהוצאות שבת חוזרות, ולכן לא חוסכים בקניות לשבת. מהיום נזכור שגם הוצאות בניו לתלמוד תורה חוזרות, לא נחסוך בקנייה של המשנה הכי טובה, הגמרא עם ההוצאה הכי טובה, ממתקים ודברים טובים לילדי החמד ולבחורי הישיבות, כי אם הקב"ה דואג להחזר של ההוצאות האלו, כנראה שזה מאוד חשוב לו, וזה לבד סיבה להשקיע ולגרום לו נחת רוח…