ויקח משה את עצמות יוסף עמו
בימי מלחמת העולם השניה, הוציאו השלטונות הרומנים הוראה לפנות ולהרוס את בית העלמין היהודי העתיק במקום בשכונת טאטארש ברחוב צ'יוק, משום שרצו לבנות במקום לצורכיהם. בעיצומה של המלחמה, לא ניתן היה, כמובן, לעשות מאומה לביטול רוע הגזירה, ואך בקושי עלה בידי יהודי העיר להשיג רשיון, להעביר את הקברים מבית העלמין העתיק לבית העלמין החדש. בין הקברים שנצלו על ידי כך, היה גם קברו של רבינו הרה"ק משטפנשט.
פינוי בית-העלמין התבצע בתנאי מלחמה וכיבוש, יהודי העיר גוייסו לביצוע המלאכה כמו לעבודת כפייה, כמיטב המסורת הגרמנית. ביום הפינוי, נהרו העגלות הלוך ושוב, מבית העלמין העתיק לבית העלמין החדש, כשהן טעונות בארונות הקבורה שהוצאו מן הקברים, וחזור כשהן ריקות, וחוזר חלילה.
על מה שאירע באותו היום בו הועבר ארונו של רבינו האדמוה"ז משטפנשט, למקום מנוחתו החדש בביה"ח בפאקורארי, זכינו לשמוע מפ"ק של כ"ק אדמו"ר שליט"א מסקווירא ביום כ"ב שבט תשע"א בעת שבקרנו במעונו בעי"ת סקווירא שבניו יארק והתקבלנו אצלו לשיחת קודש.
וכך סיפר לנו מרן האדמו"ר שליט"א: אבי זצ"ל נוכח בהלוויתו של האדמו"ר הראשון משטפנשט, שנערכה בזמן המלחמה, בעיר יאס. וגופא דעובדא הכי הוי: בעת שהרשעים הגויים הרומנים גזרו לפנות הקברים שבבית החיים הישן לבית העלמין החדש שהוקצה עבורם, הם עצמם חששו לעשות זאת במו-ידיהם, וציוו על היהודים שיבצעו את העבודה של פינוי ארונות הקבורה.
הגבאי של אבי זצ"ל, היה הרה"ח ר' שמואל וסרמן, ואבי האדמו"ר זצ"ל ביקשו שיודיעו מתי עובר הארון של השטפנשטר, כדי שיוכל להשתתף. משום איזו סיבה הגבאי טעה והודיע שכעת עובר הארון של הרבי משטפנשט, אולם אבי זצ"ל הרגיש שאין זה השטפנשטר, והכל התפלאו על רוח הקודש הגלויה של אבי.
ואז סיפר אבי זצ"ל לנוכחים את המעשה הבא שאירע אצל זקני, שמסר נפשו למען חסידיו. מעשה שהיה כך היה: השלטונות הרוסיים ברוב רשעותם נהגו להצר את צעדיהם של צדיקי בית טשרנוביל והגבילו את תנועתם ברחבי המדינה. אולם זקני הרה"ק רבי יצחק התעלם פעם מן האיסור שהוטל עליו להכנס למחוז מסויים ונסע לבקר שם את חסידיו. תוך כדי שהותו במקום נודע הדבר לרשויות והם שלחו אליו צו כי עליו להופיע מיד בתחנת המשטרה המקומית לחקירה.
נחרדו החסידים, ומיהרו למלט את הרבי למקום מבטחים, ובמקומו שלחו לתחנת המשטרה את החסידים, בתקווה כי איש מן השוטרים אינו מכיר את הרבי באופן אישי. החסיד חבש שטריימל לראשו, נטל בידו מקל בעל גולת כסף, הלך לתחנת המשטרה והציג עצמו כ'הרבי מסקווירא'.
הקצין התורן פרץ בצחוק רועם ואמר: "לא, אתה אינך הרבי".
"זאת מנין לך?" היתמם החסיד ושאל.
"הרבי אינו בא בגפו" – השיב השוטר בידענות, "עם הרבי באים כל החסידים".
אף כאן, סיים אבי זצ"ל את דברו, הבנתי מיד כי אין זה ארונו של הרבי, שהרי עם הרבי הולכים כל החסידים.
ואכן, כאשר עבר ארונו של הרה"ק רבי מנחם נחום משטפנשט בהמשך היום, התברר כמה צדק אבי. קהל גדול מהחסידים התאסף, חרף שעת חירום הקשה, וליווה את ארונו בכבוד גדול לבית העלמין החדש.
(גיליון 'באר בשדה')
אין כמוכם בעולם!
אתם פשוט אלופים! כל כך הרבה תוכן מועיל ומחזק, כתוב בשפה ברורה ובנעימה, פשוט כיף לקרוא!!
תודה על הכל וחג שמח!!