"אלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
"ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם" (תהלים קיא. י) ביאר רבינו: יראת ה' היא בוודאי עיקר החיים, אבל "שכל טוב לכל עושיהם", תעשה הכל בחכמה ובתבונה ובשכל טוב. ונאין הדברים כשהן יוצאין מפי עושיהם. רבינו עמד איתן בכל הנושאים שקשורים בעבודת ה', שיהיו ביראת שמים ללא פשרות, אבל את הכל עשה בישרות השכל, פשטות וסדר נכון, חכמה ופיקחות, חן ונעימות.
סיפר הג"ר דוד יהודה ויליגר (ראש כולל "תורה ודעת" בארה"ב) שבא פעם לשאול שאלה והקדים ואמר לרבינו שהתשובה לשאלה ששואל היא מהשולחן ערוך החמישי (דהיינו מה שמרגלא בפומיה דאינשי, שישנו שו"ע חמישי, שמחוץ לידיעת הכרעת הפוסקים בכל ענין, לדעת חכמת ההוראה ותבונת ההנהגה). נענה רבינו ואמר לו: "לדידי אין זה שולחן ערוך החמישי, רק שולחן ערוך ראשון, 'ראשית חכמה יראת השם'".
על הפסוק (דברים לב, טו) "ויהי בישורון מלך", מבאר האבן עזרא, שישורון הוא מלשון ישרות, היינו שהיכן שנמצאת הישרות, שם משרה הקב״ה שכינתו. שלטון הדעת אשר שלט ללא מיצרים בטרקלינו של רבינו, היה אצלו בריח התיכון לכל בנין האדם.
ככל שמתבוננים ומלומדים את פרשת גדולתו אשר חבקה זרועות עולם באישיותו רבת האנפין, בהיותו איש אשכולות, כרכא דכולא ביה, שנתאחדו אצלו גדלות מופלאה בתורה על מגוון חלקיה ומרחביה, עומק העיון, רחבות הפלפול, שליטה נרחבת בחדרי התורה בכל סוגיות הש"ס וראשונים ואחרונים וכתר תורה של אסוקי שמעתתא אליבא דהלכא, יחד עם גדולתו בעבודה בתפלה ביראת שמים ואהבת ד', גדלותו הכבירה באצילות ונועם המידות, חסדיו וצדקותיו אשר עשה עם ישראל, אשר בכל אלו נתגדל שמו והדהד בכל קצוות ארץ, הציר המרכזי אשר מאיר ומזהיר בכל אלו הוא "שלטון הדעת".
המתחרה שהביא קליינטים
ברחוב קינג ג'ורג 32 בירושלים, היתה חנות רהיטים קטנה וותיקה, שהיתה שייכת לרבי גרשון ראטה. יום אחד בא אחד ופתח לידו חנות רהיטים מפוארת ורחבת ידים, שמכרה פחות או יותר את אותם רהיטים. בא רבי גרשון לרבינו לתנות את דאגתו לפניו, חושש הוא שהלה יקח את לקוחותיו ופרנסתו תקופח. רבינו שמע ממנו את הפרטים ואמר לו: "רבי גרשון, תמהני עליך. לדעתי, אדרבה איפכא מסתברא, בזכותו יהיו לך קליינטים חדשים!" התפלא רבי גרשון: "חדשים, הכיצד?"
הסביר רבינו: "הדעת נותנת, שחנות חדשה, מרווחת ומפוארת תמשוך אליה קונים, לראות מה הוא מציע. יבואו ויראו את מחיריו. אם הוא השקיע כל כך בחיצוניות והתפאורה של החנות, הוא לא יוכל להציע מרכולתו בזול, מה גם שמיסי הארנונה שלו יהיו גבוהים לפי גודל החנות, וכשיצאו מחנותו יפגשו בחנות שלך הזולה בהרבה ויקנו אצלך". כך אכן היה, העיד רבי גרשון שמאז שנפתחה אותה חנות, הגיעו אליו הרבה יותר אנשים. שכל הישר!
'אתה עם אבא שלך בשמים תסתדר'
אירע פעם שרבינו הגיע לתפילה בבית הכנסת הגר"א, והנה הוא רואה שני אנשים מתווכחים על המפטיר, זה טוען בכה וזה בכה. אחד מהם אמר שיש לו יארצייט של אביו ואחד אמר שיש לו יארצייט של חמיו, למרבה הפלא הציע רבינו שיתנו לזה שיש לו יארצייט של חמיו.
לאחר התפילה ניגש אליו השני וטען: "ילמדנו רבינו מהיכי תיתי להעדיף אותו עלי, שאני בן". אמר לו רבינו בחכמתו ובמתק לשונו: "אתה עם אבא שלך בשמים תסתדר, הרי הזכות של ויתור גדולה יותר מהמפטיר. לעומת זאת, כאשר השני יבוא לביתו, תאמר לו אשתו: 'בגלל שזה אבא שלי ויתרת, אם זה היה אבא שלך לא היית מוותר'"…
השאלה היא רק מי יזכה לקיים הכנסה והוצאה?
פנו אליו מלמדים של תשב"ר להכרעה בויכוח שהתגלע ביניהם, על מי מוטלת האחריות ללוות את התלמידים בצאתם לביתם או בהגיעם לת”ת. בחכמתו ענה להם תשובה שרוממה בעיניהם את תפקידם כמלמדי תשב"ר, וכך אמר בהתרגשות: "הרי עסוקים אתם עתה בשאלה של הכנסה והוצאה, היינו מי יזכה להכניס ולהוציא אותם ספרי תורה קטנים לבית רבותיהם, ואם כן זו זכות גדולה ומה הויכוח?". הדברים הפשוטים והאמיתיים התיישבו על ליבם וממילא נתיישבו ההדורים.
הטלפון המפתיע!
תלמיד חכם שהיה בעל מום קל, התקשה לרכוש מעמד בחברה משום כך. רבינו הבחין שהדבר מעיק עליו ואף שמע שהדבר מעיב על מצב הרוח בביתו. באחד הלילות צלצל הטלפן בביתו, מהעבר השני נשמע הקול: "כאן מדבר הרב שלמה זלמן אויערבאך". האברך ובני ביתו התרגשו לשמעו אומר: "אני עוסק כעת בענין נכבד, בדיני הטמנה בשבת, ידוע לי שעסקת רבות בעניינים אלו, לכן ברצוני להציע לפניך את העניין, בכדי שתעיין בו ותעלה את דבריך על הכתב, הדבר יהיה לתועלת גדולה!".
השיחה הסתיימה, והאברך הזדרז למלא את בקשת רבינו, שיחת טלפון קצרה זו הגביהה את מעמדו בין כתלי הבית והטיבה עם מצב רוחו לאורך ימים ושנים. אותו תלמיד חכם לא היה מתלמידיו, ואף לא ממקורביו או בני משפחתו, ורבינו אפילו לא הכירו אישית, אלא שבידעו שבכוחו להרנין לב צורבא מרבנן, מיהר לעשות כן…
ההבנה ששכנעה
יהודי שהיה בהליכי חזרה בתשובה בא להתייעץ עם רבינו. אשתו מוכנה לקבל עליה עול תורה ומצוות כראוי, אבל דבר אחד, יסודי, מידי קשה לה, וכבר הלך עמה מרב לרב וכולם אמרו שאין להם עצה עבורה ולא ניתן להקל בזה, והיא לא מסכימה, או עכ"פ מרגישה שלא מסוגלת לקיים.
ביקש רבינו לדבר איתה, ושאלה מה הסיבה שאינה מסכימה, והסבירה לו את כל הקשיים הכרוכים בזה. רבינו שמעה היטב, והראה לה שהוא מבין את קושיה, שזה אכן צריך להיות מאד מאד קשה, ואדרבה הוא עצמו סיכם ופירט את כל הקשיים, מה יאמרו החברה והשכנות וכו'. אחר כך הוסיף ואמר בקול ונעים: "אבל סוף סוף כדאי לך להשתדל בזה, כי זו מצוה חשובה!" וכו'. למרבה הפלא היא הסכימה במקום שאחרים נכשלו, והסבירה אחר כך, שהיא ראתה שהוא מבין אותה ומכיר בגודל הקושי ולא סתם אמר לה 'חייבים', וזה נתן לה הכוחות לקבל על עצמה להסכים.
כך היה עם אחד שחזר בתשובה שלמה, אולם בתחילת דרכו היה לו הרגל אחד שהיה כרוך בו מאד, וקשה היה לו להינתק ממנו, הרגל שהיה כרוך בו מעשה של עובדין דחול בשבת. הלה הלך מת"ח לת"ח ולא הסכימו להקל לו, כשהגיעו לרבינו אמר לו שכבר העלה בתשובה שהאופן בו הוא רוצה לעשות מותר ואין בו איסור.
הלה נשם לרווחה, סוף סוף מצא מי שהתיר לו את הדבר. רבינו ליווהו לדלת, וברגע האחרון הוסיף לו, "שאלת מה ההלכה ולדעתי אכן אין בזה איסור, אולם בכל זאת איזה טעם יש לשבת כשעושין זאת?" הלה שמע זאת וחלחלו בו הדברים, ולא זו בלבד שהחליט לא לעשות זאת בשבת, אלא התנתק מהרגלו זה לגמרי.
"עתה שכר המצוה שבידך גדול יותר…"
בפרוס הימים הנוראים הביעה חמותו הצדקנית של רבינו את חששה, שלא תוכל להתפלל מתוך המחזור הקבוע שלה, עקב היחלשות ראייתה. שמע זאת רבינו וביקש מאחד מבאי ביתו לגשת לאחת הספריות, ולהשאיל עבורה מחזור עתיק יומין שאותיותיו גדולות מהרגיל.
[אגב, הוסיף רבינו ואמר לו: "כדאי שתיגש לספריה פלונית היא הקרובה ביותר מבין כל הספריות הגדולות האחרות". גם בפרט זה שולי וזוטר זה טמון מוסר השכל, ללמדנו שכשנאלץ אדם להטריח את זולתו ולבקש ממנו דבר מה, עליו להשתדל להקל עליו במידת האפשר, ולא לבקש ממנו יותר מהמינימום ההכרחי]. הלך הלה לספריה והביא את אותו מחזור העתיק, אלא שהתברר שגם את אותיותיו הגדולות היא לא יכולה לראות נכוחה.
כדי להניח את דעתו של השליח, שטרח ולא יצאה מכך שום תועלת, פייסו רבינו בחכמה ואמר לו: "דע לך, כי עתה שכר המצוה שבידך גדול יותר מאילו היא היתה משתמשת בזה, שכן אילו היה עולה בעדה לקרוא ולהתפלל מתוך המחזור שהבאת, היתה נוספת לך גם ההנאה הגשמית ששליחותך הוכתרה בהצלחה, אך מאחר שגם הנאה זו נמנעה ממך, הרי ששכרך מן השמים הרבה מאד".
הפיתרון לדאגת המכתבים הנגנבים…
באיזור מגוריו התגורר יהודי מעניין, שטען שהדוור גוזל ממנו את כל מכתביו. כולם לעגו לו, מה יש לדוור דווקא ממכתביך? אבל הוא לא מצא מנוח לנפשו, והמשיך תמיד לספר את סיפורו, ששיבש את שלוות חייו.
פעם פגש את רבינו והחליט להעלות בפניו את דאגתו ומצוקתו, בפעם המי יודע כמה, שהדוור כבר שנים גוזל את מכתביו. רבינו האזין לו ברוב קשב, ואמר שיש לו רעיון לבדוק את הנושא. הוא הציע שהוא עצמו ייקח כמה מכתבים וישלחם בדואר לכתובתו ואז יראה אם קבלם, כעבור תקופה הוא אכן קבלם, אך רבינו שרצה להוציא הספק מליבו לגמרי, שלח שוב מכתב והוא נתקבל, ומאז הפסיק הלה לדאוג את דאגת המכתבים הנגנבים…
המקום שהשכל מורה להניח את השכל בצד
בחור מוצלח ומוכשר שסבל מבעיות רפואיות כרוניות, רצה להתקבל לישיבה כלשהי, אבל הישיבה סירבה לקבלו בגלל מצבו הרפואי. רבינו שמע על כך וביקש לדבר עם ראש הישיבה, ושאלו מדוע הוא מסרב לקבל בחור בעל יסורים כזה. ראש הישיבה ענה, מחובתי לדאוג לטובת הישיבה ומכורח המציאות תלמיד חולה יחסר סדרים רבים וממילא יגרם נזק לחברותא שלו. בנוסף על כך הדבר עלול להכניס רפיון בישיבה.
אמר לו רבינו: "כל מה שאתה אומר יש בזה שכל ישר, אבל דע, שלפעמים צריך לקחת את השכל להניח אותו בצד, ולהחליט לפי צו הרגש והמצפון. אין ספק שאסור לסרב לקבל בחור בעל כשרון שמסוגל להתקדם בלימודיו, רק משום שהוא סובל ממחלות". ראש הישיבה עדיין לא היה שלם עם הפסק ושאל, מה יעשה החברותא שלו בזמן שהלה יחסר? ענה לו רבינו: "אני סומך עליך שתמצא את הפתרון הראוי!". ואכן נמצא פתרון. הבחור הצטרף לשניים אחרים ויחד עמו למדו בחברותא.
די לך באברך עם סברא ישרה.
נכנס אברך ושאלתו בפיו. לומד הוא בכולל פלוני ומציעים לו לעבור לכולל פלוני, האם יעשה זאת. ענה לו רבינו: "בכדי לענות לך חסרים לי שלושה נתונים חשובים: איני מכיר את הכולל שלך, איני מכיר את הכולל שהציעו לך עכשיו, ואיני מכיר אותך, ואיך אענה?
"אומר לך את האמת, אינך צריך לבא לפה לשאול. תחפש אברך בעל סברא ישרה, שמכיר היטב את שני הכוללים ואותך, ותשאל אותו מה השכל הישר אומר, האם כדאי לעבור או לא, וזה מה שתעשה"…
(מתוך הספר 'גאון ישראל')