יהודי חשוב שיש לו כמה כוללים, נכנס לרבינו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל ואמר, שיש לו מאה ועשרים אברכים ומאוד קשה לו כבר להחזיקם, ומרגיש שכבר רוצה לסגור את הכוללים. אמר לו רבינו: תוסיף עוד עשרים אברכים.
לאחר כמה חודשים נכנס שוב לרבינו, שאלו רבינו: כמה אברכים יש לך? השיב: מאתיים. שאלו רבינו איך הוא מסתדר, והשיב לו שב״ה הוא מרגיש שהתבסס והוקל לו, ושאל את רבינו האם להוסיף עוד אברכים. השיב לו רבינו שלא, וגם המאתיים האלו בסכנה.
התפלא היהודי ושאל את רבינו: בעבר כשאמרתי לרבינו שאיני יכול להחזיק את האברכים, אמר לי להוסיף עוד עשרים, ועכשיו שב״ה התבססתי, רבינו אומר לי לא להוסיף, ושאף המאתיים בסכנה?!…
הסביר לו רבינו: בעבר שאמרת שאתה מרגיש שאינך יכול להחזיק את האברכים, ראיתי שאתה מרגיש שכולך תלוי רק בהקב״ה, ואז באמת יכולת להוסיף עוד אברכים. אבל עכשיו שבאת ואמרת שאתה מרגיש שכבר התבססת, ואתה מרגיש שאתה מסתדר לבד, חששתי שאינך תלוי מספיק רק בהקב״ה, וא"כ זו כבר סכנה גם על האברכים הקיימים.
(כאיל תערוג שבועות תשע"ח)