נקודה למחשבה הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
אבל יחיד, ועוד יחיד, ועוד יחיד.
הסלולרי מצלצל. קרוב משפחה על הקו, רוצה לדון יחד בשאלה כל שהיא. מעלים צדדים לכאן ולכאן ולא מגיעים לכלל הכרעה. "אשאל את ר' חיים", אני מבטיח לו מיניה וביה.
"את מי??", הוא שואל, זועק.
ואני נעצר, באמצע הרחוב ליד מרכז מסחרי שוקק, ודומע. עומד ובוכה, כי בעצם נזכר מיד, כבר אי אפשר לשאול את ר' חיים.
בימים אלו מציינים בגעגוע 11 חודש (וחצי) לסילוקו של רשכבה"ג מרן שר התורה גר"ח זיע"א, הכ"מ. בעוד כשבועיים יציינו כל בית ישראל חלל עמוק של שנה שלמה. לא יאומן כי חלפו 11 חודש. 11 חודשי יתמות אמיתיים, פשוטים, כואבים. חלל עצום ונורא, ואין הבור מתמלא מחולייתו.
מגיל 14 שאלתי כל דבר את ר' חיים. שאלות אישיות, הכרעות כילד בחיידר (להיכן ללכת לישיבה קטנה), שאלות כבן ישיבה קטנה, שאלות כבן ישיבה גדולה, שידוכים, חיי נישואין, ילדים, ילדות, ומשם, ברוך ד', לשאלות על תורתם של בנים, השידוכים, החיים עצמם המלאים בכל כך הרבה דילמות, מבוכות וצורך בהדרכתו של איש הא-לוקים. והנה, בפתע פתאום, השידוך הבא מגיע, ישנה שאלה כבדת משקל, ואין, לא ניתן לשאול את שר התורה.
במשך שנים רבות, עשרות שמים, הרצתי לפחות 2 מכתבי תורה לרבינו זצוק"ל בכל שבוע. כאלף מכתבי שאלות, מחברות צפופות מלאות דפי שאלות שהגשתי בעצמי. ובעשור האחרון באמצעות הנכדים היקרים, התשובות היו מגיעות בו ביום, תוך שעה או שעתיים. אינני זוכר כמעט ערב אחד בלי שאלה, ותשובה. בחודש־חודש וחצי שלפני הפטירה, הרצתי עשרות שאלות לימודיות, בזה אחר זה. כי "גברא לא חזי, מזלא חזי". להספיק עוד ועוד, פן כבר לא נוכל. לקבל עוד משהו, עוד הכרעה, עוד פסק הלכה. ומאז, הכל נדם. נעצר.
ברוך ד', ישנם הרבה גדולי תורה ותלמידי חכמים אך ישנם שאלות מסוימות, מאות שאלות לימודיות ותורתיות, שרק ר' חיים, בסגנונות המיוחד, ב"יראה לי" הכולל את כל התורה כולה, יכול היה להשיב עליהם. אין ספק שלא אלמן ישראל, דור דור ודורשיו, גדוליו ומאירי עיניו, אך ישנם אלפי שאלות ואיבעיות שרק ר' חיים היה משיב עליהם, מתוך ידיעת כל התורה כולה, בה שלט שלטון ללא מיצרים.
"בא רבי עקיבא ומצאו באריסטרטיא שבא מקיסרי ללוד. מיד קרע את בגדיו ותלש בשערו והיה דמו שותת ונופל לארץ והיה צועק ובוכה ואומר: אללי רבי עליך, אללי עליך מרי, שהנחת כל הדור יתום. פתח עליו בשורה ואמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, מעות יש לי ואין לי שולחני לרצותן (אדר"נ).
מנסה להדחיק. מנסה לא לחשוב. מנסה לא לקרוא ולהיזכר. לא עוזר. יתמות.
איך לגשת לשידוך לנסוע לבית הרפואה לפני לידה, להכנס לניתוח, לקבוע האם לעשות כך או כך, מבלי לשמוע את ה"אפשר", ה"ברכה והצלחה", "בקרוב", "רפואה שלמה", "כשר וישר" של ר' חיים. כמה ניתן היה לשמוע עוד "בו"ה" אחד. איך אפשר לעצור חיים שלמים, שהשם "ר' חיים" נישא בו בקביעות יומיומית. וכי נחליף את "נשאל הערב את ר' חיים", בתמונה גדולה, התלויה בקיר הסלון?!
"כשחלה רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו. נענה רבי טרפון ואמר: טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי יהושע ואמר: טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא" (סנהדרין קא, א).
מרן הגר"ח שמואלביץ זצוק"ל, בספרו "שיחות מוסר", מסביר שרבי טרפון סימל את רבו לטיפת גשם, בהתכוונו לכך שכשם שהגרעין הטמון באדמה יונק את כוחו וצומח מטיפת הגשם, כך נשמת התלמיד הטמונה בגופו, זקוקה להשפעת הרב, כדי לינוק ממנו את לקחי גשמי הדעת שמרעיף אליו, ועל ידי "טיפת הגשם" שמזיל עליו רבו, יצליח לפרוח, לצמוח ולשגשג.
רבי יהושע הדגיש את "טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה", מפני שטבע השמש להצמיח את הזרע הטמון באדמה יחד עם הארת הזרע והקרנת קרני אור החמה עליו, כך הוא הרב, המצמיח ומגדל את תלמידיו בשילוב הארתו אליהם, הארה המצילתם מאבני הנגף העלולים לעמדו בדרכם, בכל שטחי החיים.
ורבי עקיבא העלה על נס את מעלתו של הרב, הנחשב א יותר מאב ואם. ההורים הינם האנשים המטפלים בילדיהם ובלעדיהם הריהם אומללים וחסרי אונים. גם הרב הוא כך, משמש כאומן הנושא את היונק, מטפחו ומתמסר אליו, עד שהתלמיד יכול לעמוד על רגליו, בעולם הזה וגם בעולם הבא.
ישנם שזכו שר' חיים, הריני כפרת משכבו, השקה אותם בטללי תחיה, זרע והצמיח. אחרים זכו להארת פנים ולעידוד בלתי פוסק. ישנם שזכו להתמסרות של אב ואם, ורבים שזכו לכולם יחד. הצמחה והשקייה, גשמי ברכה וטללי תחיה, הארת פנים ולב רגש, הנחייה אישית בתורה, בירא, בחכמה, בעצה, בתושיה, בברכה מאהבה, בישועת "צדיק גוזר" וגם באהבת רב לתלמיד ותלמיד לרב, אהבה וחיבה שאין כמותה.
רבים כותבים, מספרים, כולם רושמים, ואצלי? מעצור. לא מסוגל לסדר דברים על הכתב. לא יכול לקרוא ולסדר קלסרי תשובות שלמים ומבולגנים, מחברות, הקלטות לא מצליח להתיישב ולהחליט שזהו, חייבים להעלות על הכתב הכל, בסדר ושיטתיות. כי מה דרישה היא, מיתומים, להירגע ולסדר, לרשום ולשרבט, לערוך ולעצב רגעים שעות של "במחיצתו", תשובות ופסקים, כשהלב כה שותת דם, ומנגנון ההדחקה עובד ללא הפוגה.
***
פורסם פעם על מיצג כל שהוא ,שהיה במציאות או שנכתב רק כמשל וסיפו, ובו שש מליון עיגולים שיצר האמן, עיגול ועוד עיגול, עיגול ועוד עיגול. כל עיגול בצורתו וסגננונו שלו 6,000,000 יהודים הי"ד.
אפשר לדבר על השואה בהסתכלות כוללנית של שש מיליון. אך אפשר להביט בכל אחד מנצחי השואה בפני עצמו עוד אדם ועוד אדם, ועוד אחד ועוד אחת. ואז, אז השואה מקבלת משמעות אחרת פרטנית, יחידנית, הרבה יותר כואבת.
כשמדברים ב"גדול", בכללות, על רבינו מרן זיע"א, יכולים ללמוד הרבה תובנות ולקחי חיים. ספרים רבים כבר נכתבו על מרן שר התורה זצוק"ל, חלקם ממש טובים ומועילים, קלעו אל נקודת האמת והצליחו לרגש המונים ולרומם אלפי יהודים. היו שהתמקדו בסיפורי ה"מופתים", שמחזקים באמונה והשגחה, בגדלות הצדיקים וברוממות עוסקי התורה, והיו שהתמקדו בעיקר, בעמל התורה, בשקידה הבלתי נתפסת, ביראת השמים, בבין אדם לחבירו, בעבודת ד' הרצופה והתמידית, ואיך אנו יכולים לקרב אותה אלינו, יהודים רגילים שכמותנו.
אך אם נפרוט את ה"אבל יחיד" לפרוטות. את ה"אבל יחיד" שלי, את ה"אבל יחיד" שלך, ושלך, ושלך ושלך, רק אז נבין את עוצמת הכאב הבלתי נתפס, את החסרון והחלל האדיר, שלא היה כמותו שנות דור, של מעגילם מעגלים רחבים כל כך, של כל שדרות הציבור, בפרט של הבני־תורה. עיגול ועוד עיגול של יתמות אין סופית.
מי יתן לנו תמורתו.
(יתד נאמן תשפ"ג)