הרב ישראל ליוש שליט"א
כמו כל משרדי החברות והארגונים, גם ב'דרשו' התארגנו לדיני הריחוק שנכפו עלינו בעקבות מגפת הקורונה. עמדות מחשב ניצבו בבתי העובדים, ושלוחות קווי הטלפון הופנו לשם. אך עד מהרה הבינו עובדי המשרד שחוקי הקורונה הפרו, יותר מכל, את שלוותם של אלפי לומדי התכניות השונות של 'דרשו'…
"מה יהיה עם המבחן?" "הוא יתקיים בזמן?" "באיזו מתכונת?" – פנו הלומדים ללא הרף. "יש סיכוי חלילה שיבטלו אותו?" שאלו חלקם בחשש גדול…
"חשנו", מספרים במשרדי דרשו, "את החיבור האיתן של הלומדים למבחנים, וללימוד הקודם להם. התשוקה והצימאון ללימוד התורה, לשינון ולחזרה, ניכרו היטב משאלותיהם, ובקולם נשמע חשש אמיתי שמא מקרי הזמן לא יאפשרו חלילה לקיים את המבחן".
ואכן כאשר התפרסמה ההחלטה שהמבחן יתקיים דרך הפקס או המייל, עפ"י בקשה מוקדמת של הנבחנים, החלו לזרום מיד ובלי הרף אלפי בקשות למבחנים על כל תכניות דרשו לסוגיהן.
עבור רוב נבחני 'דרשו', חומר הלימוד עליו הם נבחנים, הוא מעט מזעיר מחוק לימודם הכללי. ה'דף היומי בהלכה' מסתכם בלימוד קצר של משנה ברורה, ואף אלו הנבחנים על ה'דף היומי בבלי', לימוד זה הוא מחוץ לסדרים, ובכל זאת לא יוותרו על קביעותם גם בעת הזאת, כאשר בתי המדרש סגורים, והלימוד מתקיים בתנאים לא פשוטים, בחצר תחת השמש היוקדת, או בפינת אחד החדרים בבית, כאשר רעש הילדים מפר את השלווה ומונע ריכוז.
מי כעמך ישראל המחובר לתורת ה', כמונשם התלוי בכבלי מכשיר ההנשמה, לא יוותרו על כל טיפת לימוד תורה, כמו דג במים השותה בצמא אף את מי הגשמים. גם כאשר שגרת היום יום משתנית לחלוטין, כל יציאה מהבית דורשת מסכה, והשהייה בבית, פעמים רבות גורמת מבוכה – שגרת לימוד התורה תישאר קבועה, כי בלעדיה אף היום הלא ברור בלתי אפשרי. עבור לומדי התורה, זה מה שמשאיר אותם מעל המים ומאפשר להם לחצות את נהר הקורונה השוצף והגועש.
ובהגיע שעת המבחן בדיוק, אלפי מחשבים ומכשירי פקס בכל הארץ פלטו טפסי שאלות על הדף היומי וקנין חכמה, משניות ומשנה ברורה. ומי שלא השיג את מרוצת הטכנולוגיה, רץ לשכן שידפיס ולחבר שיסרוק וישלח, כדי שקביעות המבחנים לא תותר, ויגיעתו בתורה לא תופר…
"בננו נמצא במלונית קורונה" – זעקה אמא מתחננת עבור בנה – "המבחן שהזמין הגיע למייל שלי בבני ברק, שלחתי אותו למייל של המלון, אבל הם לא שחררו לו את הדפים. לא התייאשתי" – ממשיכה האם לספר – "הפעלתי את סניף 'עזר מציון' בחיפה, שדאגו להביא לו את המבחן זמן קצר לפני שבת. הבן ענה על השאלות במוצאי שבת. אבקש להתחשב בנסיבות ולקבל את תשובות המבחן…"
בתקופה בה הבתים הפכו לבתי מדרש, כל בני הבית חווים את לימוד התורה של האבות והבנים, והם שותפים מלאים בעמלם, תוך ויתור על צרכיהם ופרטיותם. "ולפי גודל הקושי, כך יגדל מאוד שכרם בעוה"ב וגם בעוה"ז, ויראו נחת לרוב מכל יוצאי חלציהם, אכי"ר" – כלשון מכתבם של מרנן גדולי ומאורי הדור שליט"א. ואכן הם כבר זוכים לראות את הנחת מול עיניהם, כי גדולה ראיה משמיעה.
אלפים לא התכנסו לעריכת מבחני 'דרשו', לאור ההנחיות, אך התלכדו סביב המבחן, כי ממשיכים לחיות… הקורונה הצליחה להפריד אנשים, ולהרחיק אדם מזולתו, אך היא לא הצליחה להפריד בין אדם לתורתו. ההתקהלות נאסרה אך אנו מלוכדים בתורה, היא מאחדת את לומדיה ומאגדת בין עמליה, עמים בין ימים וקהילות בין גבולות, כאיש אחד בלב אחד סביב תורה אחת, ה' אחד ושמו אחד.