מדוע בחרו באמירת ברייתא דרבי ישמעאל לפני שחרית?│ ומהיכן הגיע הנוסח של 'ברוך שאמר'?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות ברכות במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן נ' – סימן נ"א סעיף ג']
לימוד משנה וגמרא לאחר פרשת התמיד
כתוב בשולחן ערוך, שלאחר פרשת התמיד שאומרים בבוקר, נהגו לומר פרק 'איזהו מקומן', וכן ברייתא דרבי ישמעאל, דהיינו, 'רבי ישמעאל אומר בי"ג מידות התורה נדרשת בהם', וטעם הדבר, משום שאדם חייב לשלש את שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, ושליש בגמרא, ולכן, אומרים פרשת התמיד, שונים במשנה בפרק 'איזהו מקומן', וברייתא דרבי ישמעאל זה הגמרא, והטעם שבחרו דווקא בברייתא דרבי ישמעאל, מבאר המשנה ברורה, משום שהברייתא הזאת כתובה בתחילת 'תורת כהנים', ולכן כאשר עוסקים בקרבנות, מתאים להביא את הברייתא השנויה בתחילת 'תורת כהנים' שעוסקת גם היא בקרבנות, והטעם שבחרו בפרק 'איזהו מקומן', מבאר המשנה ברורה, משום שהוא פרק ללא מחלוקות, ומדגיש המשנה ברורה, שכל אמירת הקרבנות שאנחנו אומרים כדי שייחשב לנו כאילו הקרבנו קרבן, זה הכל למי שמבין את מה שהוא אומר, אבל אם הוא לא מבין את מה שהוא אומר, לא קיים בזה מצות לימוד תורה, ואיך זה ייחשב לו כאמירת הקרבנות ? ובתפילה הדין שונה, וגם כאשר אדם מתפלל ואינו מבין את פירוש המילות, הקב"ה מבין, וזה עולה לו לתפילה.
אמירת המשניות והגמרא בניגון
מביא המשנה ברורה, שכאשר אדם אומר את פרק 'איזהו מקומן' ואת ברייתא דרבי ישמעאל, יגיד אותם בניגון של לימוד תורה, ואולי הטעם הוא, כדי שלא יטעו לומר שזה תפילה, אלא יידעו שזה לימוד תורה.
ברכת 'ברוך שאמר'
ברכת 'ברוך שאמר' שאיתה מתחילים את הפסוקי דזמרה, מבואר במשנה ברורה, שתיקנו אותו אנשי כנסת הגדולה על פי פתק שנפל מהשמים שבו היה כתוב ברכת 'ברוך שאמר', ויש בו פ"ז תיבות, וסימנך 'ראשו כתם פז', דהיינו, תחילת הפסוקי דזמרה, והיינו, 'ברוך שאמר' שהיא הברכה הראשונה שלפני פסוקי דזמרה, וישתבח היא הברכה האחרונה שלאחר פסוקי דזמרה, אז ראשו, דהיינו, 'ברוך שאמר', יש בו פ"ז תיבות, ולכן אין לגרוע או להוסיף על התיבות של 'ברוך שאמר', ויאמר אותו מעומד ולהחזיק שתי הציציות בידיו, ואם סיים את 'ברוך שאמר' לפני שהחזן סיים, יענה אמן על מה שהחזן בירך, אבל אם סיים יחד עם החזן, לא יענה אמן, כיוון שנראה הדבר שעונה על הברכה של עצמו, וזה לא ראוי, חוץ מהלל וכן 'שומר עמו ישראל לעד', שאז יש אומרים, שגם יחיד עונה אמן על הברכה של עצמו, ואדם שהפסיק בדיבור בין 'ברוך שאמר' לבין אמירת 'הודו', צריך לחזור ולומר 'ברוך שאמר', משום שזו הברכה שלפני 'הודו', וזה כמו שאדם מפסיק בברכת הנהנין בין הברכה לבין האכילה, שצריך לחזור ולברך, אבל לענות 'אמן', מותר, כיוון שזה שבח של הקב"ה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א