מדוע מתנענעים בשעת התפילה וקריאת התורה ?

י"ח אלול- סימן מ"ח- סימן מ"ט
הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה

מה הטעם שאומרים בכל יום פרשת התמיד וסדר המערכה?ואיזה פסוקים מותר לומר בעל פה? תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות ברכות השחר במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימנים מ"ח – מ"ט]  

אמירת פרשת התמיד וסדר המערכה

מבואר ברמ"א, שאומרים בכל יום פרשת התמיד, ויש אומרים גם סדר המערכה, והסיבה לכך היא, כיוון שבזמן שבית המקדש היה קיים, היו מקריבים קרבנות, והיום שאין לנו בית המקדש, אמירת הקרבנות נחשבת כמו שמקריבים את הקרבנות, ומדגיש המשנה ברורה שזה הכל אם הוא מבין מה שהוא אומר, אבל אם הוא לא מבין מה שהוא אומר, איך זה ייחשב לו כאמירת הקרבנות? ולכן, כל מי שיודע ללמוד, לא יסתפק באמירה בעלמא, אלא ילמד את הדברים, ויבין מה שהוא אומר, ואז כאשר הוא יאמר את פרשת הקרבנות פרשת התמיד, וסדר המערכה, אז אפשר לומר שזה ייחשב לו כמו שהוא הקריב קרבנות על גבי המזבח, ומובא במשנה ברורה על פי דברי הרמ"א, שבזמנם היה מנהג לומר את פרשת התמיד בציבור, ועל זה כתוב ברמ"א, שבאופן עקרוני, אפשר לומר פרשת התמיד בבית, אלא שאחר כך כשהוא מגיע לבית הכנסת, הרי הוא צריך לומר יחד עם כולם, כדי שהוא לא ישתוק בשעה שאחרים אומרים, אבל יתנה בליבו ויאמר, שאמירת התמיד שהוא אומר פעם שנייה עם הציבור, זה יהיה כקורא בתורה, כיוון שהוא כבר אמר פרשת התמיד פעם אחת, ואם יחזור ויאמר פעם שנייה, ייראה הדבר כמו שהוא מקריב שני תמידין באותו יום, ולכן יעשה תנאי וכדלעיל, אבל זה לא לעיכובא, וגם אם יגיד פעמיים בלי תנאי, אין בזה בעיה אמיתית.

אמירת קרבנות של שבת וראש חודש

בשבת, מוסיפים גם את הקרבנות של שבת בפרשת התמיד, וביום טוב, לא מוסיפים את הקרבנות של יום טוב, וטעם הדבר הוא, כיוון שביום טוב קוראים כבר בתורה את פרשת הקרבנות, אבל בשבת לא קוראים בתורה את פרשת הקרבנות של שבת, ובראש חודש, באופן עקרוני, הרי גם קוראים בתורה את פרשת ראש חודש, ולפי זה, היה צריך להיות, שלא יאמרו בקרבנות לפני תפילת שחרית את הקרבנות של ראש חודש, אבל יש עניין לפרסם את ראש חודש, ומכיוון שכך, אומרים בפרשת הקרבנות את מוספי ראש חודש.

תפילה וקריאת התורה בהתנענעות

בשעה שקוראים בתורה, צריכים להתנענע, כיוון שהתורה ניתנה ברתת ובזיע, ויש אומרים שגם בשעה שמתפללים, צריך להתנועע, על שם 'כל עצמותי תאמרנה', ומביא המשנה ברורה, שבתפילה יתנועע עד פסוקי דזמרה בברכות קריאת שמע, וגם בלימוד התורה אפילו שבעל פה, אבל כל אחד יעשה כרצונו וכפי הרגשתו.

אמירת פסוקי תורה בעל פה

דברים שבכתב, אסור לאומרם בעל פה, וכאשר מוציא אחרים ידי חובתם, האיסור בזה הוא חמור יותר, וההיתר לומר בעל פה דברים שבכתב, זה רק פרשיות כאלו שמכירים אותם והם שגורים בפי הכל, ולא מועיל מה שזה שגור בפיו, והפרשיות ששגורים בפי הכל הם, ברכת כהנים, קריאת שמע, פרשת התמיד, ומביא המשנה ברורה בשם הרדב"ז, שבשעה שהשליח ציבור קורא בתורה, הוא לא היה מוחה במי שאומר עם הבעל קורא את הפרשיות בעל פה, כיוון שבלאו הכי יש הרבה שסוברים, שכל האיסור לומר בעל פה, זה רק כאשר מוציא אחרים ידי חובתם, ולא כאשר קורא לעצמו.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה, הארות והערות יתקבלו בברכה

פוסטים נוספים

דילוג לתוכן