"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה וישראל עמו"
אחד מתכסיסי המלחמה הידועים והחזקים ביותר, זה 'פעולת ההסחה' מדינה הנמצאת במצב מלחמה עם שכנתה, הדבר החשוב ביותר זה לעשות פעולות הסחה, שכל פעילות מיד מוסחת על ידי פעילות אחרת וככה המדינה השניה נרדמת על המשמר.
יש עוד מישהו שמשתמש בכל נשק החזק והאימתני הזה, בכל רגע ורגע, והוא מצליח להפיל אתו חללים רבים מאד, וזה חילותיו של היצר הרע, היצר הרע יודע שלהפעיל תותחים זה גורם להפעלת תותחים גם מהצד שכנגד, כל אדם כשיצר בא אליו בפיתויים שונים הרי שהוא מעצם טבעו ורצונו בטוב, מתקומם, והסיכוי של היצר הרע להצליח לא תמיד טובים מה הוא עושה נוקט 'פעולות הסחה', הרי אין אדם שלא מתנוצצים לו כל הזמן הרגשים של חיזוק והתעוררות, שהרי האדם נברא להתענג על ה' ורצונו הפנימי בטוב אבל השאור שבעיסה…., ואז היצר הרע מפעיל את 'פעולות ההסחה' שלו שבלשון בני אדם נקראים 'תירוצים' אוי כמה תירוצים יש לאדם לדחות דברים, הרי זה הדבר הכי קל כשיש התמודדות לאדם – לדחות, מחר, מחרתיים, העיקר לא עכשיו. וזו רעת כל האדם, התירוצים הדחיות, כי בסוף נגמרים התירוצים ונופלים!
יסוד הדברים נמצא בפרשת בשבוע הבא פרשת יתרו, "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה וישראל עמו" – אומר רש"י מה שמועה שמע ובא? קריאת ים סוף ומלחמת עמלק.
מה הדגיש רש"י 'מה שמועה שמע ובא'? היה די לכתוב כלשון הפסוק 'מה שמועה שמע' ואח"כ מבואר בפסוקים שבגלל זה הוא בא למשה ולעם ישראל.
בזוהר הקדוש כתוב הסבר לדבר ואלו דבריו: 'וכי יתרו שמע וכל עלמא לא שמעו? והלא כתיב "שמעו עמים ירגזון"? אלא שכל העולם שמעו ולא התעוררו, והוא שמע והתעורר והתקרב להקב"ה'.
כתוב כאן יסוד עצום! כל אומות העולם שמעו את נפלאות ה' בהוציאו אותם מארץ מצרים, אבל שמעו נרעשו התפעלו, ותו לא! לא יצא להם מההתפעלות והשמיעה כלום, שום דבר מעשי! לעומת זאת יתרו – שמע התפעל התרשם – ובא! הוא התעורר מהדברים ומיד בא!
מדוע באמת אף אחד מאומות העולם גם לא התעורר מהדברים העצומים שקראו לעם ישראל? מדוע רק יתרו יתעורר מהדברים?
אלא שהם שמעו נרעשו התפעלו, אבל חיכו! אמרו נו טוב, לא עכשיו, נראה מה יקרה הלאה עוד כמה ימים וכו' וכו', חיכו, ואבדו את עולמם! טבע האדם שהזמן מכבה הרגשי הלב. יתרו לעומת זאת שמע התפעל, אבל מיד ובא! מיד עשה מעשה לממש את ההרגשת החיזוק שהייתה לו, הוא ידע אם אני יתרץ לעצמי תירוצים, אז אני יתמהמה והכל יאבד! הוא לא נתן לזה לחמוק מידיו ומיד בא! אלא שלומדים מכך, כשמגיע רגש התעוררות או חיזוק לאדם, יש לו מיד לנצל רגש זה לפני שיכבה ויעלם.
בעניין זה מסופר על החפץ חיים זצ"ל שפעם בא אליו מזכיר הישיבה בשמחה גדולה ובפיו בשורה טובה כי הגיע לישיבה מכתב ובתוכו תרומה של חמש מאות רובל במזומן שהיה סכום גדול מאוד בימים ההם, אמר הח"ח יש כאן תמיהה גדולה שהרי אין רגילות לשלוח סכום כסף כזה גדול דרך הדואר שהרי יכול להיאבד או להגנב ומי שכבר שולח שוכר שרות מיוחד עם אחריות וכו' שיעביר את הכסף ליעד, על כן אפשר שזה טעות וצריך לברר היטב אצל השולח אולי זה טעות.
עשה המזכיר כבקשת הח"ח ויצר קשר עם השולח והוא סיפר כך: עשיתי עסקה גדולה וקיבלתי על עצמי שבאם העסק יצליח אתרום סכום נכבד לישיבתו של הח"ח וב"ה הצליח ה' דרכי והעסק הצליח החלטתי ללכת למחרת אל בית הדואר ולשכור את שרותי המשלוחים ולשלוח תרומה של חמש מאות רובל לישיבה אבל תיכף הרגשתי איך שבא אלי היצה"ר ואמר לי השתגעת כזה סכום גדול אין לך מה לעשות עם הכסף שלך וכי חמישים רובל אינו סכום מספיק גדול וכו' וכו' כהנה וכהנה טענות מטענות שונות עד שתיכף ומיד התנערתי מכל המחשבות והחלטתי שעלי לשלשל את הסכום הגדול במכתב רגיל ולא לחכות עד למחרת שהדואר יפתח כי עד למחרת מי יודע אם אעמוד כנגד טיעוניו ושכנועיו של היצה"ר.
אני רוצה לסיים עם סיפור שסיפר הרב ראובן קרלשנטיין זצ"ל שבסופו אמרה שכולה חכמה. הוא סיפר שהזמינו אותו פעם לדבר דרשה באחד המושבים בחצר בית ספר של נערים שאינם שומרי תורה ומצוות, נסעתי עם מונית וכשהגענו לחצר הגדולה הנהג רצה להכנס לחצר, אבל ישבו בפתח שני נערים 'ארסים' שככה כאילו בכונה לא שמעו את הצפצופים, והנהג מצפצף ומצפצף עד שאחד מהנערים הסתובב אליו וצעק 'שמענו… שמענו… תירגע'. הנהג חשב שהוא מתפוצץ והוציא את הראש מהחלון וצעק לנער: 'אם שמעת אז תזוז'
זה משפט חכם ביותר והפוך בה והפוך בה דכולה בה – אם שמעת – תזוז! תעשה משהוא אל תדחה את השמועה!