"ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם" (יז, ח)
עמלק היה רשע מרושע. כל העמים עמדו ורעדו מפני בני ישראל, כמאמר הכתוב: "שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת… נמוגו כל ישבי כנען" (שמות טו, יד-טו). איש לא העז להילחם בבני ישראל שנעשו להם נסים עצומים כל כך. חז"ל מדמים זאת לאמבטיה רותחת, שאף אחד לא מעז להיכנס אליה. והנה בא עמלק, נתן קפיצה לאמבטיה, הראה לכולם שהוא לא נשרף, צינן את האמבטיה וקרר את האמונה בעולם.
לא היתה זו מלחמה רק נגד עם ישראל, זו היתה מלחמה בה' יתברך, כפי שנאמר: "כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (שמות יז, טז), שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שעמלק יאבד מן העולם.
יציאת מצרים נועדה להראות לעין כל מיהו בעל הבית על העולם. משום כך נקבעו מצוות רבות כזכר ליציאת מצרים. וכולן נועדו, על מנת שהאדם יזכור תמיד שהקב"ה הוא בעל הבית, במים, ברוח, בחיות, בבהמות, בחושך, באור ובכל הבריאה כולה. אמנם יש יצר הרע שמנסה לזרוע כפירה בעולם, ולגרום לאנושות להתכחש למלכותו של הבורא, אבל פעם אחת ראו כולם בעיניהם את מאורעות יציאת מצרים, ומאותה עת ואילך עליהם לזכור זאת לעולם. "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", תדע שהקב"ה הוציא אותך, והוא בעל הבית בעולם.
לאחר שהסתיים 'בית הספר' הזה, ממשיכה הנהגת הסתר הפנים בעולם… הקב"ה לא מראה את הנהגתו בגלוי. הוא הראה זאת אחת ולתמיד, ומכאן ואילך נאמר לכל אחד: "על סמך מה שראית וששמעת מאבותיך, עליך להמשיך להאמין בבורא העולם".
והנה הגיע עמלק, ובבת אחת צנן את כולם והפיץ כפירה בעולם. בדרך כלל בשעה של פחד כזה, צועקים אל ה'. ואכן הקב"ה מחכה לצעקה של עם ישראל! הוא רוצה כל כך שהם יזעקו 'אבא'לה! אבא'לה!' אך בכל זאת ישראל לא צעקו.
הדבר תמוה, מדוע ישראל לא צעקו? הלא הם ראו בעיניהם שצעקה עוזרת, כפי שנאמר: "ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה. וישמע אלוקים את נאקתם ויזכור אלוקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב" (שמות ב, כג-כד). "בצרה קראת ואחלצך" (תהלים פא, ח), למה שותקים פה? למה לא מתפללים?
מסביר ה"אור החיים" הקדוש דבר נורא נוראות ופלאי פלאים, וזו לשונו: "'ויבוא עמלק', להיות שנתעצלו בתורה שנמשלה למים ולאש, דכתיב: 'הלוא כה דברי כאש', ולא נתעסקו במלחמתה של תורה, לזה הענישם בצמאון, כנגד בחינת המים, ובאש המלחמה של עמלק".
המתבונן בדברי ה"אור החיים" הקדוש, יראה כי ישראל לא נענשו משום שלא גרסו תורה. אדרבה, הם ישבו ולמדו, אבל הם לא עסקו ב'מלחמתה של תורה'. הם לא התאמצו לברר סוגיות, ולחקור ענינים בלימוד בכל הכוחות, ועל כך הם נתבעו משמים.
מלחמתה של תורה
מי שלא ראה את כולל "חזון איש" בימים עברו, לא ראה 'מלחמתה של תורה' מימיו!
באותם ימים ההסדר הכספי בכולל "חזון איש" היה, שאם יש כסף, משלמים, ואם אין כסף, לא משלמים… כל זאת מלבד העובדה שלא שילמו כלל בחצי השנה הראשונה, כדי לראות אם בכלל מדובר באברך רציני… קודם כל שב ותלמד חצי שנה בלי שום מילגה, ואחר כך, אם יהיה, נשלם לך…
דמויות ההוד שמילאו את הכולל היו מופלאות. חתנו של הסטייפלר, רבי שאול ברזם זצ"ל, גיסי, רבי אברהם ריסנר זצ"ל, רבי עקיבא טננבום זצ"ל, רבי אלעזר צדוק טורצין זצ"ל, רבי חיים קניבסקי זצ"ל, וגיסי רבי חצק'ל ברטלר זצ"ל עורך הדין רבי שאול קוסובסקי זצ"ל…
הם היו זורקים שאלה לחלל בית המדרש, וכולם היו עמלים לתרץ אותה, כשהם רצים מאחד לשני, זה מביא תרוץ, זה מביא קושיה וזה סותר אותה… על כל מילה בערה שם אש!
מדובר היה בתלמידי חכמים עצומים!
רבי שאול קוסובסקי זצ"ל, אשר אם אביו היתה אחותו של רבי חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל, היווה דמות מיוחדת בין אברכי הכולל. את מקצוע עריכת הדין הוא לא למד באוניברסיטה, אלא באופן פרטי אצל אביו, והשתמש בו אך ורק עבור רישומים בטאבו, משום שלא רצה להזדקק לערכאות, כפי שנהג לומר בשנינה: "משפטים בל ידעום"… הוא נהג לשבת וללמוד רוב היום ורוב הלילה, ועסק במלאכתו רק שלוש שעות ביום. כשחלה לקח לו שותף שיעבוד במקומו, כך שיוכל לעבוד רק שלוש פעמים בשבוע, שווה היה לו להתחלק ברווחים, ובלבד שיוכל להוסיף עוד שני ימי לימוד. הוא ישב ולמד כארבע עשרה שעות ביממה, וזכה לחבר כמה ספרים. הוא היה תלמיד חכם עצום, שלמד בריתחא דאוריתא מופלאה.
לא יאמן איזה עמל התורה היה בכולל "חזון איש"! כשכולם ישבו ולמדו, היתה שם אש של תורה!
מלחמה באמצעות התורה
עמלק בא להלחם בישראל ברפידים, במקום שבו רפו ידיהם בתורה. ומשה רבינו ראה שיש בעם ישראל בעיה אמיתית. הם התעצלו בתורה שנמשלה למים ולאש, ובעקבות זאת היתה עליהם תביעה משמים. מאחר שהבעיה אינה עמלק, אלא הרפיון בתורה, ממילא לא יועיל כאן לצעוק לה' שיציל אותם מעמלק, מה שהם צריכים לעשות, זה לשבת וללמוד. וכל עוד לא יתקנו את החטא שבגללו בא העונש, הם לא יושעו. עמלק לא הגיע כדי לחסל את בני ישראל. הוא הגיע בסך הכל כדי לעורר אותם ללמוד כמו שצריך. ועל כך לא עומדים ומתפללים, אלא פשוט יושבים ולומדים.
לפיכך אמר משה רבינו: "אין ראוי לצאת למלחמה עם עמלק אלא יהושע, שנאמר עליו: 'לא ימיש מתוך האהל'". יהושע היה התלמיד חכם הגדול ביותר בדור אחרי משה, והיה שקוע כולו בעסק התורה. לפיכך הוא זה שהתאים לצאת למלחמה כנגד עמלק שבא להלחם בעם ישראל כעונש על רפיון בתורה.
משה הורה ליהושע שיבחר לו עוד כמה תלמידי חכמים כיוצא בו, והם ילכו להעצים את מלחמת התורה ועל ידי כך יתגברו על עמלק.
למדנו כי ההתגברות על עמלק לא נעשתה באמצעות נשק, אלא על ידי התגברות בתורה.
וכן כתב ה"חזון איש" באגרותיו (ח"ג ס"ב): "אם היו בני תורה עמלים בתורה לאמיתתה, היו מצילים ילדים הרבה ואנשים רבים מהרהורי עברה וכפירה וכיוצא בזה, בשפע קדשם בהשתפך רוח טהרה בעולם. ובסביבות בעל תורה אמיתי, הדבר ניכר לעיניים השפעה מרובה על אנשים הרבה, מה שכל השתדלות מעשית לא תשיגנה. כמו כן יש רשמים על הרחוקים שאין העין הרואה מרגשת בהם לדקותם".
כנגד הרפיון בתורה שהיה ברפידים, התשובה היא לשבת וללמוד בכל הכח. על ידי כך ניתן להביס את עמלק!
(מתוך 'אריה שאג')