"למען אשר יצוה את בניו"
עם כניסתנו לחדרו של זקן המשגיחים, הגה"צ רבי אברהם פולק שליט"א, המתינה לנו חוויה נדירה. המשגיח שליט"א קיבל את פנינו בנועם וחביבות כדרכו. המתנו ביראת כבוד לנטילת התרופה: "רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך".
"למרות שלא הייתי מיודד במיוחד עם פוסק הדור זצוק"ל, אבל היה לי קשר טוב איתו, כמו כל בני התורה בבני ברק. ורצוני להתעכב על קווי האופי שלו. כי יש הרבה תלמידי חכמים ב"ה, הרבה יודעי ש"ס ויודעי שולחן ערוך, והוא – הייתה לו ייחודיות מסויימת, שרצוני להתעכב על חלק ממנה.
"הייתי בחור צעיר בסלבודקה, כשרבינו רבי אייזיק שר היה פעם חולה בשפעת. אחרי שלושה ימים נכנסתי לבקר אותו, כי הקשר בינו לבין התלמידים היה ידידותי וחברי, יכולנו ורצינו להיכנס. כאשר נכנסתי, אמרתי: 'באתי לשאול בשלומו של ראש הישיבה'. הוא התעניין: 'אז מדוע באת רק עכשיו?!', השבתי שכתוב ב'שולחן ערוך' לבקר אחרי שלושה ימים. תגובתו היתה: 'ואם אבא של מישהו חולה, וכי הוא ממתין שלושה ימים?!'. הוא ביקש ללמדני כיצד צריך להתייחס תלמיד לרב.
"אחר כך סיפר לי כאב המספר לבנו, שלפני שהגעתי 'היה כאן ה'חזון איש' לבקר', והתחיל לדבר אודות ה'חזון איש', וחושבני שהעניין קשור לאופי של רבי ניסים זצוק"ל.
"ראשית אמר על מרן ה'חזון איש': 'הפקחות שלו היא מעבר לכל'. ותדעו, כי רבי אייזיק היה ידוע ומפורסם עוד מליטא, כבעל 'שכל ישר' והגיוני מאד, והכל באו להתייעץ איתו. גם אהבו לשמוע את השיעורים, ואמרו לי שלאו דווקא מחמת החידוש שבהם, אלא בעקבות הישרות המרנינה והמיוחדת שבדבריו. והנה רבי אייזיק אמר על החזו"א שהפקחות שלו היא מעבר לכל. שנית, הוא אמר: 'ה'חזון איש' אינו אדם השייך לעצמו. כל מי שמעוניין בא לקחת אותו'…
"בסלבודקה מדברים הרבה על חסד, אבל החזו"א נתן את עצמו- כמי שאינו קיים, עד כדי כך שמי שרוצה לדבר איתו – לא חושב אולי הוא כעת שקוע בסוגיא, אולי כעת הוא כותב מכתב, שמא הוא אוכל כעת, אולי הוא נח, 'אני צריך את ה'חזון איש'!', והנה ה'חזון איש' מוכן לפניו, ולפני כל אחד, וכל הרוצה יבוא וייטלו, הפקר לכל.
"רבי ניסים גדל באווירה הזו בצלו של ה'חזון איש'. וכמו שרבי אייזיק תיאר את החזו"א, שכל הרוצה יכול לבוא ולזכות בו, במידה רבה זה היה מקווי האופי היסודיים שלו: למען אחרים! האוכל שלי לא חשוב, השינה לא חשובה, כלום. הפקר לכל.
"ידועים דברי הגאון רבי איצל'ה זצוק"ל, בנו של רבי חיים מוואלוז'ין בהקדמה ל'נפש החיים', הכותב כי אביו היה מוכיחו לאמר: 'וכה היה דברו אלי תמיד שזה כל האדם, לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני, ככל אשר ימצא בכוחות לעשות', זו כל המטרה בבריאה. זה כל האדם.
"את ההנהגה הזו ראינו אצל רבי ניסים. ככל שתתבוננו במעשים שלו, תמצאו שעסק בלהביא תועלת, לעזור, לסייע לאחריני, ולא היה לעצמו".
המשגיח הכירו בצעירותו?
"אני זוכרו מצעירותו. הוא היה יושב ליד הסטנדר, למד, למד ולמד, "יושב אוהלים' עם כל המשמעות, אך היתה לו ראיית נולד, יותר מכל אלו שהיו למעלה בפוליטיקה ובניהול הכללי, והוא בשתיקה המהותית שלו, הקים מפעלים נפלאים.
"הוא למד בפוניבז' ואני למדתי בסלבודקה, אבל אז היה קשר רב בין הישיבות. היו הולכים לשמוע שיחות ושיעורים, ואכן אני זוכר אותו מאז. הוא ישב תמיד בקצה בית המדרש עם סטנדר ולמד, לא הסתכל על הציבור, לא ראה את הציבור, ואפילו החולם הגדול ביותר, לא חלם שהבחור הזה יהיה פעם גדול מאוד.
"אינני יכול לומר כיצד היה נראה כבחור וצעיר, אבל הוא בוודאי השתנה עוד ועוד, עד כדי שמידותיו וטוהר ליבו ניכרו על פניו. הוא היה נראה כדמות עילאית טהורה, והפנים שלו הביעו רק 'טוב לב', כי הוא היה כזה בתוככי הנפש הדגולה שלו. היתה כלפיו יראת כבוד מיוחדת. כל מי שנפגש עמו, התרגש מהדמות היפה של אדם מחייך נעים, שבסך הכל עשה תנועות עם הראש במקום לדבר.
"הם ישבו לצידו וראו דמות עילאית, וזה השפיע מאוד על הצדדים. הם חשו שאינם באים לדיין או רב, המעוניין לעשות שלום ביניהם ולהגיע לייעד שהעמיד לעצמו, אלא שהם יושבים עם 'אדם גדול', ויראת הכבוד תיכף השפיעה עליהם.
"הנה ה'חזון איש' כותב ה'אמונה ובטחון'", נטל המשגיח שליט"א את הספר, והחל להקריא בפרק ד' לגבי מי שמתמיד במידות טובות: "'ההתמדה משרטטת בצורת הנפש שרטוט יציב וקיים, ומראה הפרצוף ותבניתו משאיר אחריו התמדת המעשים הטובים והרעים של בעליה' – אדם המתמיד במעשים טובים הפנים שלו משתנות"…
לקראת סיום אומר המשגיח שליט"א: "כתבו בפרקי אבות פרק ב: "'רבי יוחנן בן זכאי אמר לתלמידיו צאו וראו איזו דרך ישרה שידבק בה וכו' רבי אלעזר בן ערך אומר לב טוב וכו' בכלל דבריו דבריכם'. רבינו יונה מסביר מה הוא לב טוב. ונראה לי כי הדברים הללו של רבינו יונה, היו צריכים להיות חקוקים בליבו של כל מחנך, שישנן לעצמו את הדברים, מידי יום ביומו:
"'נראה לפרש, כי לב טוב רצה לומר זה הסבלן שאינו קצר רוח, ומתרחק ממידת הכעס, ומשיב במענה רך. אף אך כי יעשו לו דבר רע – יסבלהו, ואין מר בפיהו כי חכו ממתקים וכולו מחמדים'.
"חושבני, שלכך התכוון רבי ניסים כאשר אמר 'להיות וותרנים', כי לא העיקר לעשות את הוויתור, אלא להיות ותרן. 'יסבלהו. ומשיב במענה רך'. אלו חיים נעלים.
"שמעתי פעם מרבי אייזיק שר זכר צדיק לברכה, שאם מעוניינים להשפיע על מישהו, כגון רב לתלמיד, או כל אדם אחר, צריך לשפוך עליו דליים של אהבה. בימים ההם לא היו 'מקלחות', אלא שפכו על הגוף דליי מים, לכן התנסח כך, היום היה מתנסח: 'ברזים ומקלחות של אהבה'. ומה הם הדליים הללו? ה'לב טוב' שכותב רבינו יונה הנ"ל שמסיים ומגדיר: :'חיכו ממתקים וכולו מחמדים'".
זקן המשגיחים שליט"א, בפניו המאירות ובחכמתו המעמיקה, נשנק לפתע מדמעות של התרגשות: "וזה היה רבי ניסים זכר צדיק לברכה: כולו ממתקים ומחמדים. כך התרשמתי במשך השנים בכל ההזדמנויות שראיתיו ושוחחנו. 'זה דודי זה רעי'. מימי צעירותי שראינו את רבי אייזיק, לא ראיתי עוד כמותו. הוא היה הדמות הזו, כמו רבותי.
"ההתמדה שלו במידות טובות, נראתה על פניו. המידות הטובות היו משורטטות על פניו, כפי שכתב ה'חזון איש', וכפי שרבי אייזיק הגדיר את החזו"א, כך רצינו להגדיר אותו- את רבי ניסים זכר צדיק לברכה. 'דודי ורעי' נאמר על הקב"ה, אבל המילים הללו יהיו כמשל על תלמיד חכם, שדבק במידותיו של הקב"ה שהיה 'חיכו ממתקים וכולו מחמדים! זה דודי וזה רעי'".
הקב"ה יעזור שייצא מהדברים שלנו כבוד שמים, יעריכו את המעלות שלו וגם אחרים ילכו בדרכיו. כל טוב.
(הרב א. חפץ. מתוך מוסף יתד נאמן, סוכות תשפא)