סיפר הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א:
שמעתי פעם סיפור נפלא אשר ממש נשתוממתי מזה: פעם אחת באה אישה אחת אל מרן שר התורה הגאון האדיר רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ודמעתה על לחיה. היא שפכה בפניו את מר לבה, שבצרתה לה צר, שלא זכתה עדיין לפרי בטן ועברו כבר שנים רבות מנישואיה. רבי משה שמע בכובד ראש לדבריה, ובירך אותה בהתרגשות מעומק לבו שתזכה לבן זכר – ובאמת התקיים בה צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים – וכעבור שנה נולד לה בן זכר למזל טוב.
זמן מה לאחר שנולד לה בנה, נכנסה אותה אישה אצל רבי משה לבשרו שנולד לה בן זכר בברכתו. אותה אישה היתה ציירת מומחית, ולאות תודה הוקרה והערכה, ציירה את דמות דיוקנו של רבי משה עצמו באומנות נפלאה, והביאה לו את זה כדורון. רבי משה הודה לה מאוד על המתנה הנפלאה, ואמר שהציור מאוד מאוד יפה – בתכלית היופי – ותלה את התמונה בסלון ביתו.
שלוש שנים, באה אותה אישה עם בנה לרבי משה לרגל התגלחת, וביקשה ברכה שהבן יגדל לגדול בתורה וביראה. כמובן שהוא קיבלם בסבר פנים יפות ובירכו מעומק לבו ושניהם יצאו מאתו ונפרדו לשלום.
לפתע, בעודה מהלכת, שמעה שאדם אחד רץ בעקבותיה וקורא אליה בקול: "סליחה, חכי רגע!" – וכשהפנתה את ראשה – ראתה שזהו לא אחר מאשר רבי משה בכבודו ובעצמו, הרץ בעקבותיה. האישה נשתוממה מאוד: הגאון האדיר – הוא לבדו רץ בעקבותיה?! כמובן שתיכף ומיד נעצרה ועמדה על עמדה.
כשניגש אליה הגאון רבי משה אמר לה שתמחול בטובתה לעלות בחזרה לביתו, האישה נבהלה מאוד, כי היא לא ידעה מה בדיוק אירע ועל מה ולמה הגאון קורא להם לביתו, אולי יש איזו קפידא עליה או אולי עשה בנה משהו.
היא עלתה לבית רבי משה, ורבי משה אמר לה: את התמונה היפה שעשית ממני והבאת לי לפני שלש שנים – התמונה היתה תלויה כל הזמן כאן בסלון ביתי, וזה שהתמונה לא נמצאת כאן עכשיו – זה לא חלילה מפני שהיא אינה יפה, אלא מפני שעושים כאן שיפוצים, ולכן העברתי את זה לחדר אחר, והורה להם שיבואו לראות את התמונה בחדר האחר, והאישה נכנסה בעקבותיו, וראתה את התמונה תלויה שם…
(נועם שיח)