"דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" (יא, ב)
פירש רש"י: "דבר נא – אין נא אלא לשון בקשה".
נשאלת השאלה, לשם מה צריך לבקש ממישהו שיאות לקבל מתנה? אם אני אגיד לכם שהבנקים מחלקים כסף, כל מי שבא מקבל מתנה מאה אלף שקל, יש מי שלא ילך? יעמדו כל הלילה בתור ויחכו שהסניף ייפתח…
שאלה נוספת: הגמרא (בבא קמא לח ע"א) אומרת, ששור של ישראל שנגח שור של נכרי – פטור, משום שנאמר: "כי יגח שור את שור רעהו", ונכרי אינו בכלל רעהו. מדוע, אפוא, כתוב אצלנו "וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה", והלוא המצרים אינם בכלל "רעהו" של ישראל?
מבאר הגאון מוילנא זצ"ל: בכדי שהמצרים ייאותו להשאיל לבני ישראל כלי כסף וכלי זהב, קודם לכן צריכים בני ישראל להתחזק בעשיית חסד בינם לבין עצמם. רק כאשר יגבר החסד בתוך בני ישראל – יש סיכוי שגם המצרים יגמלו חסד עם ישראל ויסכימו להשאיל להם.
זהו שאמר הכתוב: "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ" – לפני שאתם מבקשים מהמצרים שישאילו לכם, תשאילו אתם זה לזה כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב.
הבה ונבחן את המציאות שהייתה: כל יהודי אורז את הקרטונים עם כל מטלטליו ורכושו, ומטעין אותם על תשעים חמורים. מחר יוצאים ממצרים. לכל יהודי יש כששים ילדים שקופצים על הראש, כל הבית על גלגלים. כולם אורזים, משתדלים לא לשכוח כלום.
פתאום בא הקב"ה ואומר למשה: לך תאמר לכל איש ישראל, שכל אחד ילך לשכן שלו ויאמר לו: אני רוצה לגמול אתך חסד ולהשאיל לך בגד… מה צריכה להיות התגובה של השכן לבקשה כזאת? " אני עסוק כעת באריזת כל הבגדים שלי. זה מה שחסר לי עכשיו בעיצומו של כל הבלגן? תן לי לגמור לארוז. עכשיו זה לא הזמן"…
אך הקב"ה אומר: כן! תעשו חסד איש עם רעהו! אפילו אם השני לא צריך את החסד הזה! עצם זה שתגמלו חסד איש עם רעהו – זה מה שייתן בלב המצרים לעשות אתכם חסד ולהשאיל לכם.
ומכאן אנו למדים מוסר השכל גדול: אדם צריך להשתדל לעשות כל מה שבכוחותיו לעשות, גם אם לא נראה לו שיש תועלת במה שהוא עושה.
*
בשנת תשנ"ה התפרסם סיפור שכל לייקווד רעשה ממנו:
אברך מלייקווד, בשם שלמה זלמן בן צביה, נפצע קשה בתאונת דרכים. הרופאים הרימו ידיים. בדיוק באותם הימים הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל היה חולה, וכל עם ישראל התפלל לרפואתו: הרב שלמה זלמן בן צביה לרפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל".
הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך נפטר בתאריך כ' באדר א' תשנ"ה, והאברך שלמה זלמן בן צביה התעורר לתחייה, והחל להבריא במהירות מיום ליום.
התברר שכל ישראל הזכירו בתפילתם "שלמה זלמן בן צביה", ולמרות שכוונתם הייתה לגאון ישראל, הרב אויערבך, ואף אחד לא התכוון לאברך הזה, מכל מקום התפילות על "שלמה זלמן בן צביה" לא שבו ריקם, אלא הושיעו את האברך הזה.
לעיתים יהודי אומר לעצמו: 'בשביל מה לי לעשות כך וכך, בין כה וכה זה לא יעזור'. וזוהי טעות! אף פעם אי אפשר לדעת מה הפעולה שלך יכולה לעשות. לכל מעשה טוב יש השלכות טובות, גם אם על פניו נראה שאין בו תועלת.
על דברי המשנה (אבות ב, א): "דע מה למעלה ממך" אומר רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל: "דע מה למעלה", כל מה שקורה למעלה, הוא "ממך". כל מעשה שלך פועל גדולות ונצורות למעלה.
(רבי גואל אלקריף שליט"א- נאה דורש שמות)