שאלה:
בעקבות המטוס שנפל והתרסק בנפאל עם כל 72 מיושבי המטוס, וכן אירע כמה פעמים שנפלו מטוסים בלב ים וכל יושביו טבעו בים, האם חברת התעופה צריכה להשיב ליורשי הנספים את תשלומי כרטיס הטיסה? ובכלל זה, מה שאירע באסון מגדלי התאומים בארה"ב, שמטוסים התנגשו בבניין, שהפך כולו למאכולת אש, וכל יושבי המטוס נספו, האם חל על הנוסעים חיוב תשלום בעד הטיסה, או שמא חברות התעופה, צריכים להשיב ליורשי הנוסעים את תשלומי הטיסה?
תשובה:
חברת התעופה אינה צריכה להשיב את דמי הטיסה, אף אם אינם כלולים בדמי הפיצויים שנותנת בגין התרסקות המטוס וטביעת הנוסעים בים, אף אם לא הושלמה הטיסה עד שנפל המטוס.
מקורות:
מצינו נידון דומה בגמ' בבא מציעא (עט.), השוכר ספינה מחבירו להוליך בה יין, וטבעה בחצי הדרך, אם אמר ספינה סתם, כלומר שלא שכר ספינה מסוימת דוקא, והתנו להוליך יין זה, כלומר ששכירות הספינה היתה להוליך יין מסוים, חייב לשלם. דבעל הספינה אע"פ שטבעה ספינתו, עדיין יכול לקיים תנאו ואומר לבעל היין, תביא אותו יין שהשתעבדתי להוליכנו, ואוליכנו בספינה אחרת, וכיון שבעל היין לא יכול להביאנו, חייב בעל היין לשלם שכרו. אמר לו ספינה זו ויין סתם, אפילו שילם בעל היין שכירותו, חוזר ונוטל, כיון שבעל הספינה לא יכול לקיים תנאו, שהרי סיכמו על ספינה מסוימת שלבסוף טבעה, ועל יין סתם, והרי בעל היין רשאי להעמיד יין אחר שיוליכנו. אמר לו ספינה זו ויין זה, אם נתן לא יטול חזרה, ואם לא נתן לא יתן, כיון ששניהם מעכבים, ואין יכולים לקיים התנאי. אמר ספינה סתם ויין סתם, חולקין.
והנה לכאו' נידו"ד דומה לספינה סתם ויין זה, דהרוכש כרטיס טיסה, לטוס ביום פלוני ובשעה פלונית, אינו שוכר מטוס מסוים דוקא, ורוכש את הכרטיס לצורך נסיעתו דוקא, כי בפרטי הכרטיס טיסה, נדרש לאמת את זהות הנוסע ומספר ת"ז שלו. ואע"פ שאחרי רכישת הכרטיס יש אפשרות להמיר את הכרטיס מנוסע אחד לאחר , כל זמן שלא עלה על המטוס, מ"מ עיקר הרכישה מיועדת עבור אדם מסוים והוי כיין זה . זאת ועוד כיון שעלה על המטוס ולא שינה, אינו יכול לשנות והוי כיין זה.
והנה הראשונים נחלקו בספינה סתם ויין זה דחייב לשלם, ואפי' לא נתן חייב ליתן, כמה משלם, דעת הרי"ף (שם) והרמב"ם (פ"ה מהל' שכירות ה"ג) דאפי' טבעה ספינתו באמצע הדרך, משלם שכר כל הדרך, אבל מנקה כדי הטורח של חצי הדרך, שאינו דומה המטפל בהולכת הספינה ליושב ובטל. וכדבריהם פסק השו"ע (חו"מ סי' שי"א סעיף ג'). והרמ"ה הביאו הטור (שם), והרשב"א (הביאו בכנה"ג שם), ס"ל דמשלם שכר כל הדרך ואינו מנקה לו כלל, כאכלושי דמחוזא (ב" מ ע"ז.). ודעת הרא"ש (פ"ו דב"מ סי' י"א), דאינו נותן לו אלא שכירות חצי הדרך, כלומר כפי שיעור שהוליכו, וכן נפסק ברמ"א (שם). והש"ך (שם סק"ב) חיזק פסק מרן השו"ע, וכתב שכן דעת עוד ראשונים, מהר"מ מרוטנבורג בתשו', נמוק"י, ה"ה ועוד. וא"כ הוא הדין בנידו"ד במטוס שנפל בלב ים, לדעת השו"ע משלם כל שכר הטיסה, אלא שמנקה כדי טורח של חצי הדרך כפועל בטל. ולדעת הרמ"א משלם רק חצי הדרך. ואף להרמ"א שמשלם רק חצי הדרך, כ' הסמ"ע (שם. סק"ה), שאם כבר קיבל בעל הספינה כל דמי השכירות, דהוא מוחזק, אין צריך להחזיר, כיוון דמוכן לקיים תנאו, כמ"ש התוס' (ב"מ עט. ד"ה אי).
ובטעם שמשלם כל שכרו אע"פ שבפועל לא קיים שכירותו להוביל היין כל הדרך עד חוף מבטחים, ובנידו"ד להביא את הנוסעים לייעודם, ועוד שהרי מצינו שכל דבר שהשוכר היה אנוס, כגון שנשכר להשקות השדה וירד גשם דהוי פסידא דפועלים, דכל אונס שאירע לבעה"ב שלא היה לו לידע יותר מפועלים הוי פסידא דפועלים, וא"כ למה ייתן בעל היין כל שכרו, ו לא אמרינן דלא היה לו לידע שהספינה תטבע, כבר תירצו התוס' בזה (שם ד"ה אלא) בשם ריב"ן, דשאני התם שהפועלים לא אבדו כלום, רק שנתבטלו, לכן אין נותן להם כלום, משא"כ כאן שהמשכיר הפסיד כל ספינתו, לכן מקבל שכרו. וכ"כ הש"ך (שם סק"ב), והביא שכן כתבו גם הגהות מרדכי, והגהות מיימוני, ותרומת הדשן (סי' שכ"ט). וביאר החזו"א (ב"ק סי' כ"כ ס"ק י"ב), וז"ל: "ונראה דלעולם שכר המשכיר נוטל, כלול בו אחריות של אונסין דכל הדרכים בחזקת סכנה, ואם באמת אירע האונס הו"ל כשימש השוכר בספינה שימוש יתרה ואשר נשתעבד בשכרה בשביל ספק זה". [אולם דעת הסמ"ע (שם סק"ב) שאע"פ שלא טבעה ספינה, יכול לומר לבעל היין שטבע יינו הבא אותו היין דווקא, דכיון שיש לו ריווח מצא מקום לתבוע תנאו[. אשר על כן נראה, כי חברת התעופה אינה צריכה להשיב את דמי הטיסה, אף אם אינם כלולים בדמי הפיצויים שנותנת בגין התרסקות המטוס וטביעת הנוסעים בים, אף אם לא הושלמה הטיסה עד שנפל המטוס.
והנה יל"ע לעניין יונה הנביא, שטרם עלותו לספינה שילם שכרו, ואף שכר כולה, כמ"ש רש"י עה"פ (יונה א'), "ויתן שכרה", הקדים לתת שכרה, ואין דרך יורדי הים לתת שכר הספינה עד שעת היציאה והוא הקדים, ולא עוד אלא שנתן שכר כולה. האם סוף דבר, כיון שהטילוהו לים, ולא הפליג עמהם אל חוף מבטחים, צריכים היו להשיב לו כספו?
והיה מקום לומר דדמי לספינה סתם כנ"ל, וגם ספינה קיימת, ויין זה שטבע, שמשלם שכר ההפלגה, למרן השו"ע שכר כל הדרך, ולדעת הרמ"א חצי הדרך. ברם יש חילוק, כי מצד א' י"ל שגם ספינה לא קיימת, כי לא יכולים להעמיד לו, לא ספינה זו ולא ספינה אחרת, שכל זמן שיונה על הספינה הים סוער רועש וגועש. ואמנם בזה יש סברא אחרת לחייבו כל הדרך, כי שאני יונה, שע"י שברח לפני ה', ולא הסכים ללכת לנינוה, הוא הגורם שישליכוהו אל הים, ולא יכול היה להמשיך עמהם בהפלגה.
(אשכול יוסף)