המקום הראוי לתפילת שמונה עשרה
* את תפילת 'שמונה עשרה' יש להתפלל במקום סגור, כיון שדבר זה מסייע להכנעה ולאֵימת המלך הנדרשות בעת התפילה. ולכתחילה יש להתפלל במקום שבו קבועים חלונות בקיר שֶׁלְּכיוונו מתפללים, כדי שהמתפלל יוכל להשקיף בעדם אל השמים, ובכך לעורר את כוונתו.
* מצוה להתפלל שמונה עשרה בתוך בית הכנסת, גם כשמתפלל ביחידות, ואין להתפלל מחוץ לבית הכנסת כי אם בשעת הדחק.
* מי שיש בסביבתו שני בתי כנסת, האחד קרוב והאחר רחוק – יעדיף את התפילה בבית הכנסת הרחוק, מחמת השָׂכר שיקבל על כל פסיעה ופסיעה בדרך לבית הכנסת.
* מצוה להחיש את הצעדים ולרוץ בשעה שמתקרבים לבית הכנסת, או בכל מצב בו ניכר כי הריצה היא לקראת עשיית מצוה. ובבית הכנסת עצמו, אסור לרוץ, מפני כבוד השכינה.
* התפילה נחשבת כהקרבת קרבן, וכשם שהקרבת הקרבן נעשתה במקום קבוע בבית המקדש, כך צריך אדם לקבוע מקום לתפילתו בבית הכנסת, ולא לשנותו כי אם בעת הצורך. ורשאי אדם לכתחילה לקבוע מקום אחד לתפילת שחרית, ומקום אחר לתפילות מנחה וערבית; או לקבוע מקום אחד לתפילות ימות החול, ומקום אחר לתפילות שבת וימים טובים.
* בתפילת שמונה עשרה, מצוה מן המובחר שלא תהיה כל 'חציצה' בין המתפלל לקיר שלפניו, כדי שלא יסיח את דעתו מהתפילה.
התפילה בציבור
* חובה על האדם להתפלל שמונה עשרה בציבור של עשרה אנשים. ולדעת פוסקים רבים, תפילה בציבור פירושהּ – שעשרת האנשים מתפללים יחד, אך לדעת פוסקים רבים, די בששה מתפללים וארבעה אנשים נוספים הנוכחים במקום.
* נאמר בספר משלי: "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ", ולכן, כאשר ישנם שני בתי כנסת, אשר באחד מהם מתפלל ציבור גדול, ובשני ציבור קטן – מצוה להתפלל בזה של הציבור הגדול.
* מי שאין באפשרותו להתפלל עם הציבור, יכוון את שעת תפילת שמונה עשרה שלו לשעה שהציבור מתפללים שמונה עשרה, ובכך תֵּחשֵׁב תפילתו במידת מה כתפילה בציבור.
* הנמצא בבית הכנסת יחד עם ציבור שטרם התפללו, אסור לו להקדים ולהתפלל לפניהם, משום שמבזה בכך את הציבור, וכן מפסיד בכך את שלימות מעלת התפילה בציבור.
* מי שביתו נמצא במרחק הליכה של יותר מ'מיל' (960-1,152 מטר, לשיטות השונות) מבית הכנסת – פטור מתפילה בציבור. וכן הנמצא בדרך, אינו צריך לסטות מדרכו למרחק של יותר ממיל, כדי להתפלל בציבור.
* בשעת התפילה בציבור, אסור לעסוק בתורה, גם כאשר הציבור מאריכים בפיוטים, וכדומה; אולם, מי שאינו מתפלל עם הציבור, ונכנס לבית הכנסת בשעת תפילת הציבור, כדי לענות לקדיש ולקדושה – רשאי לעסוק בתורה.
* עשרת המתפללים הראשונים הבאים לבית הכנסת – מקבלים שכר כנגד כל הבאים אחריהם. ואף לאחר שֶׁבָּאוּ עשרה לבית הכנסת – רצוי להקדים ככל שניתן.