זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה… וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה (יט, ב)
העצה לִזְכּוֹת להצלחה, להרוויח ברכה, היא: "זאת חקת התורה" – להמשיך לקיים את התורה גם כשקשה, גם כשלא מבינים! אם אדם מבטל את דעתו מפני הקב"ה, מכניע ושובר את מידותיו – בזכות זה יזכה לברכות וישועות גדולות.
פרה אדומה באה לכפר על חטא העגל. בחטא העגל היה דבר מדהים: בני ישראל לקחו זהב דומם, והפכו אותו לעגל חי, שהיה אוכל, הולך וגם מְדַבֵּר. בפרה אדומה לוקחים פרה חיה, ששווה הון, ואת כולה שורפים והופכים לאפר דומם שאינו שווה כלום. לא חבל?
אמנם, אם אדם מבטל את דעתו, ועושה את מה שהקב"ה אומר לו לעשות, למרות שבשכלו אינו מבין – זה מה שמביא לידי כך שכל טיפה מהאפר הזה מטהרת את הטמא הגדול ביותר שיש בעולם.
בהפטרה מסופר שֶׁאֶחָיו של יפתח הגלעדי גירשו אותו והוא נאלץ לברוח מפניהם, והתיישב בארץ טוב. כשבני עמון באו להילחם עם בני ישראל, זקני גלעד פנו ליפתח וביקשו ממנו: "לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן".
השיב להם יפתח: "הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם".
ומה עונים לו זקני גלעד? תשובה תמוהה מאד: "לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד".
וצריך להבין, איזו מין תשובה היא זו? יפתח שאל אותם למה נזכרתם בי עכשיו? למה כשהיה לכם טוב גירשתם אותי, ועכשיו שרע לכם אתם נזכרתם בי?! והם עונים: "לכן עתה שבנו אליך"…
רבי נחום פרצוביץ זצ"ל אומר בדרך חידוד, שזו תשובה של פוליטיקאי, שלא עונה על מה ששואלים אותו…
החיד"א בספרו "צווארי שלל" כותב חידוש אדיר: כתוב במשנה (אבות ד, ג): "אל תהי בז לכל אדם, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום". וזוהי התשובה שענו זקני גלעד ליפתח: הגענו אליך כי גרשנו אותך, צערנו אותך, ביזינו אותך, ומי שביזו אותו – מקבל שעה שכולם יצטרכו אותו ואת המקום שלו. מה שעשינו לך – הוא הגורם שנצטרך לבוא לבקש ממך להיות לנו לראש.
לפעמים יהודי שואל: 'ריבונו של עולם, למה אני סובל צרות? למה מבזים אותי? למה יורדים עלי? מה עשיתי? מה חטאתי? מה פשעתי?' ואינו משכיל להבין שדווקא הביזיונות האלו הם המפתח להצלחה הגדולה הממתינה לו! תגיע השעה שכל אלו שצחקו עליו – עוד יצטרכו אותו.
בספר "תוכו רצוף אהבה" הביא מעשה ביהודי שהגיע למרן הרב שך זצ"ל, בוכה בכי תמרורים: "רבי! אני מוקף בצרות. אני סובל מבעיות בריאות, גם הפרנסה קשה מאד, יש לי בעיות בשלום בית, וגם הילדים מוציאים אותי מדעתי. אינני יכול לסבול עוד".
באותו רגע נכנס לחדר נכדו של הרב שך והגיש לו כוס תה. הרב שך לא היה שותה את התה עם סוכר אלא היו מביאים לו כפית דבש במקום סוכר.
הרב התבונן על כפית הדבש, ופנה ליהודי: "מה קורה כשנכנסת דבורה הביתה? כל הילדים מתחילים לצעוק: 'דבורה! דבורה'! הבנות נעמדות על השולחנות ומתחילות לצעוק: 'מלח מים! מלח מים!' והבנים תופסים מגבות ומנסים להעיף אותה החוצה… ומה קורה כשנכנסות שלוש או ארבע דבורים? האשה והבנות בורחות מהבית ומודיעות כי לא ישובו עד שיובא מדביר מקצועי. ואם נכנסו עשר או עשרים דבורים? שישו ושמחו! אוטמים את הבית עד למציאת פתרון…
נכון, הדבורה עוקצת! – המשיך הרב שך – ולכן כולם בורחים ממנה. אבל יחד עם זאת היא נותנת את הדבר המתוק ביותר בעולם: את הדבש!
כשקיבלתי את כפית הדבש הזאת – קיבלתי אִתָּהּ, מן השמים, גם תשובה לשאלתך: אתה אכן סובל מצרות רבות, כעקיצות הדבורה, אבל על כל עקיצה ועקיצה תקבל עוד ועוד דבש! לא תמיד ניתן לראות זאת מיד, אבל זוהי האמת: על כל הרגשת צער – תקבל בסופו של דבר דבש".
"זאת חקת התורה" – תבטל את דעתך! תמשיך לעשות ולקיים למרות שאינך מבין! למרות כל העקיצות שבדרך – זה מה שמביא את הדבש.
(רבי גואל אלקריף שליט"א – שש באמרתך)