סיפר אחד מבני משפחתו של מרן הסטייפלער זצ"ל: פעם בערב סוכות הבאתי למרן זצ"ל שש הדסים מובחרים כדי שיברור לעצמו שלוש, מיד ביקש שאברור לעצמי תחילה מאחר שאני הבאתים ולי הזכות ליטול את המובחרים.
ניסיתי להתחכם ורמזתי שכבר יש לי הדסים אחרים; הוא ניגש לברור את ההדסים בחביבות מצוה נפלאה, ואמר שכל ההדסים מובחרים ונאים, ואף על פי כן מצא שלש הדסים מעולים יותר ואת היתר הניח בצד.
בעוד אני חוכך בדעתי איך אקח את ההדסים הנותרים, הוא הבין מיד שבאמת אין לי הדסים אחרים והפציר וממש התחנן שאעשה לו טובה ואקח את שלושת המעולים.
אמרתי לו שגם אלו הנותרים יפים הם עבורי ומעולם לא היו לי הדסים יפים כמותם, אך הוא לא חדל מלבקש ועמד על דעתו שאקח את המובחרים ביותר, בהוסיפו ששמחת יום טוב שלו לא תהא שלימה אם אני, אשר הבאתי את ההדסים, אקבל את הגרועים ואילו המובחרים יישארו אצלו.
לא יכולתי לעמוד בהפצרותיו ונעתרתי, ואז אורו עיניו והודה לי בכל ליבו. כך נהג באתרוגים מדי שנה בשנה, מעולם לא לקח לעצמו את המובחרים על חשבון מי שהביאם. (ספר ד' מינים למהדרין עמ' פא בשם א' מבני משפחתו).
(מתוך קונטרס 'זמן שמחתנו', הרב יאיר אנסבכר)