השבוע חל אחד מארבע התעניות – צום עשרה בטבת. צום זה נחשב חמור ביחס לאחרים, וידועים דברי האבודרהם אשר כתב שבניגוד לכל שאר הצומות שחיובם מדרבנן, אילו היה עשרה בטבת חל בשבת, היתה התענית דוחה את השבת ולא נדחית ליום אחר.
מלבד צום זה ישנם בחודש טבת ימים נוספים אשר יוחדו לצום, כפי שעולה מדברי השו"ע (או"ח סי' תק"פ), שראוי לצום ביום ח' בטבת משום שבו נכתבה התורה ביוונית בימי תלמי המלך והיה חושך בעולם שלושה ימים. וכן ראוי לצום ביום תשעה בטבת, שאף בו אירעה צרה, וכפירושו של הט"ז שמת בו עזרא הסופר. למעשה נוהגים אנו לצום רק בעשרה בטבת.
ביום עשרה בטבת נעלה על ליבנו את מאורעות היום הקשה הזה, ונקיים כבכל שנה את תקנת חז"ל לצום, מתוך הכנעה ושמחה של מצוה. ולפום צערא אגרא.
עבור רוב בני האדם צום איננה חויה נעימה במיוחד, חלקנו ירגישו חולשה, כאבי ראש, עצבנות, רעב ועוד תסמינים כאלו ואחרים, אבל למרבה הפלא מתברר כי למרות התחושות הפיזיות הבלתי נעימות – הצום דוקא תורם באופן משמעותי לבריאות הגוף שלנו.
אבל לפני שנדע כיצד הצום תורם לבריאות, חשוב שנבין באופן בסיסי מה בעצם קורה בגוף שלנו במהלך צום. ההתנהגות של הגוף היא בסך הכל סימן נוסף מיני רבים לפלא הבלתי נתפס שגלום בכל תא ותא מיצירת הפאר שנבראה בצלם אלוקים – גוף האדם.
נפתח בכך שגוף האדם צורך אנרגיה באופן קבוע. חלקי הגוף השונים מפיקים וצורכים אנרגיה בצורה שונה, אבל המקור העיקר והחשוב ביותר לאנרגיה הוא חומר הנקרא 'גלוקוז'. הגוף סופג את הגלוקוז מתוך המזון שאנו אוכלים ושותים, ואף אוגר אותו למקרי הצורך.
לאחר 12 שעות של צום, מתחילים מאגרי הגלוקוז להידלדל, ובלית ברירה פונה הגוף למקורות אחרים. הגוף מתחיל בשלב הזה לפרק חומצות שומן על מנת להשיג אנרגיה חילופית.
הארועים החריגים הללו יוצרים בגוף תהליכים אשר אינם מתרחשים בו במשך היום-יום. והרווחים? גדולים.
הנה לדוגמא:
- חוקרים מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) מצאו במחקר על עכברים כי פירוק חומצות השומן בצום מוביל ליצירה של תאי גזע חדשים במעיים, שעוזרים להם להתאושש מדלקות.
- מחקרים הראו גם שהתהליכים המתרחשים במהלך צום מועילים לאנשים על סף סוכרת, ובמיוחד מפחיתים את התנגודת של התאים שלהם לאינסולין.
- צום עשוי לשפר את בריאות המוח, כיוון שהוא הוכח ככזה שמעלה את ייצורו של חלבון מיוחד המעודד פעילות תרכובות במוח שתורמות לבריאות מערכת העצבים.
למקרה שהתלהבתם מהרווחים הבריאותיים של הצום, אל תיחפזו. גם בכלי הזה יש לעשות שימוש שקול ומאוזן. לצום ממושך יש גם גם סיכונים לא פשוטים, ולא לחינם התירו חז"ל לאכול ולשתות אפילו ביום הכיפורים במקום שיש ספק פיקוח נפשות.
ובכלל, לימדונו רבותינו שעל בן תורה לאכול, לשתות ולישון בצורה מאוזנת.
אבל אם תשאלו את עצמכם בכל אופן: כמה זמן יכול האדם להתקיים ללא מזון? ובכן מדברי הרמב"ם (הל' שבועות פרק ה' הלכה כ') עולה כי האדם הממוצע אינו יכול להתקיים יותר משבעה ימים ללא מזון.
במהלך השנים היו מקרים שונים אשר הראו כי גוף האדם הוא דינאמי להפליא, והוא מסוגל גם לנהל את המערכות המורכבות שלו בהתאם לתנאים המשתנים.
- התענית הארוכה ביותר מאז ומעולם התקיימה על ידי משה רבינו ע"ה, אשר במשך 40 יום, משעה שעלה לקבל את התורה על הר סיני, לא אכל ולא שתה מאומה.
- התנא רבי צדוק התענה במשך ארבעים שנה קודם חורבן בית המקדש השני. מרוב תעניות הפך גופו כמעט לשקוף, וכאשר היה טועם משהו היה הכל נראה כלפי חוץ!
- המקרה הקיצוני ביותר אשר תועד בדורות האחרונים הוא זה של גוי בשם אנדריאס מיהאבץ', תושב אוסטריה. אנדריאס זה נכלא בתא מעצר ב-1 באפריל 1979 למניינם, בבניין ממשלתי מקומי בעיר הוכסט. לרוע מזלו הוא נשכח כליל על ידי המשטרה, וננטש לגווע ברעב ובצמא. רק 18 ימים (!) אחר כך נזכרו בו השוטרים, והוא נתגלה במצב קשה. חולה, מותש, מורעב, אבל חי.