"וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ" (בראשית מה ה)
הגאון רבי מאיר הכהן זצוק"ל מג'רבה מאריך בספרו 'דרכי משה' על הפסוק בפרשתנו "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ", שהעצבות אסורה, וכי עולה מדברי חז"ל, הקדמונים, וגם הרופאים, שהעצבות קשה לגוף ולנפש כרעל ממית.
לפעמים אדם עצוב. קורה. הוא לא עצוב סתם כך. יש לו סיבות מצוינות להיות עצוב. אך קשה לו לצאת מתחושות העצב. הוא יודע שהעצבות מפריעה לעבודת ה', מציקה לעצם החיים שלו. "דע שעל ידי מרה שחורה (עצבות, דיכאון) אי אפשר להנהיג את המוח כרצונו, ועל כן קשה לו ליישב דעתו. רק על ידי השמחה יוכל להנהיג את המוח כרצונו ויוכל ליישב דעתו, כי שמחה היא עולם החירות, שעל ידי שמחה נעשים בן חורין ויוצאים מן הגלות" (ליקוטי מוהר"ן).
לא נעים לאדם עצמו ללכת, לעשות מה שצריך ואפילו לחייך לאחרים ו'לשדר עסקים כרגיל'- כשבתוככי ליבו הוא עצוב. אך מה לעשות, הוא עצוב. זה המצב.
איך משנים את המצב?
שמחה, כותבים הספה"ק, אינה דבר הבא מאליו. שמחה היא לא סתם מצב רוח טוב שעובר עלינו. כי אז לא היה שייך להחשיב את השמחה כמדרגה גבוהה, השמחה היא תפיסה מיוחדת, דרך ושיטה בחיים הבאה מתוך התבוננות מעמיקה, ובכל המצבים והתנאים, בלי שום הבדל האם יש לו לאדם ממה לשמוח כעת, כן או לא.
כדי לצאת מהעצבות אנו זקוקים לעבודה, כמו בכל חלק מחלקי עבודת ה' שלנו. הרמב"ם (הלכות דעות ב, ז) פוסק לנו למעשה: "לא יהא אדם בעל שחוק ומהתלות ולא עצב ואונן, אלא שמח". אם כך, בהכרח שאדם יכול, כנראה גם חייב, להיות שמח.
ראשית כל, כלל גדול לימד אותנו בעל ספר החינוך (מצוה צה) "כי עיקרי הלבבות תלויין אחר הפעולות". כל פעולה חיצונית שעושה האדם משפיעה בהחלט על הרגשת הלב. אפשר להשתמש בפעולות חיצוניות, כמו לחייך, לרקוד, לשמוע ולשיר שירים שמחים. להסיח דעת מהעצבות לדברים משמחים, להתקשר לחבר טוב שנהנים לשוחח איתו, ועוד כהנה וכהנה, כל אחד לפי מה שמשמח אותו. וכך כותב הרמב"ם ב'שמונה פרקים': "אם התעוררה עליו מרה שחורה, יסירה בשמיעת שירים ומיני נגינות, ובטיול בגנות ובבניינים נאים, ובישיבה עם צורות נאות, וכיוצא בזה ממה שירחיב הנפש, ויסיר דאגת המרה השחורה ממנה".
הרמב"ם כותב דבר מעניין. הרמב"ם אומר שצריך להתעמל ותנועת הגוף מביאה לשמחת הנפש: "לעולם יקפיד אדם על התעמלות כל אבריו. המשובח שבמיני ההתעמלות הוא שיתעמל עד שיגיעת הגוף תעורר גם את הנפש. כי שמחת הנפש והתעוררותה תבריא הגוף ורבים סרו מחלותיהם בסיבת שמחת הנפש לבדה".
ואפשר להפעיל את כח המחשבה. מחשבות יוצרות רגשות. בעולמם של חכמי הנפש ישנה שיטה ידועה הנקראת 'מחשבות יוצרת מציאות'. בכח המחשבה לשנות את התחושות העגומות. אפשר להתווכח עם המחשבות העצובות על ידי התבוננות במעלתנו הרוחנית, כמה מאושרים אנחנו שאנו בני הקב"ה, כמה טוב לנו שאנו חיים חיי תורה ומצוות וברוך שלא עשני גוי. אפשר לשבת עם 'פלא יועץ' ערך שמחה או לעיין בספרו של רבנו שר התורה מרן הגר"ח זצ"ל, 'אורחות יושר' ערך שמחה, לקרוא, להתרגש משפע ציטוטי דברי חז"ל והקדמונים בענין, ולהפנים. ישנם ספרים ומאמרים רבים שעוסקים בנושא. לקרוא אותם- זה עושה טוב על הלב.
ה"אורחות צדיקים" מסביר ששמחת היהודי תלויה בכך שהוא יודע אל נכון שהקב"ה מנהיג את העולם בדרך טובה. והכל, אבל הכל הכל, נועד רק לטובתנו. גם אדם שסובל ומתייסר צריך לשמוח, לדברי ה"אורחות צדיקים", מפני שאין לו שמץ מושג כמה הייסורים יעזרו לו וכמה טובה תצמח לו מכך.
כ"ק האדמו"ר בעל ה"נתיבות שלום" מסלונים זצ"ל מבאר יותר את הדברים ומסביר שמקור השמחה הוא שיהודי שמח בהנהגת הבורא עימו ועם יתר הסובבים אותו. השמחה אמורה לבוא מתוך עומק הרגשתו שהקב"ה הוא אב רחמן, נאמן ומסור תמיד, כשהנהגתו תמיד טובה היא, בין אם אנו מבינים אותה ובין אם לא.
לדבריו, מתוך בהירות הבנה ומחשבה זו חש היהודי את מאמר הכתוב "עימו אנכי בצרה". "ובכל אשר מתרחש עימו, אפילו כשנופל ממדרגתו וחש שמוחו ולבו מטושטשים, מרגיש הוא קרבת אלוקים, שהקב"ה נמצא כעת עימו, בתוככי תוך מצוקותיו וצער נפשו, ואינו מרגיש בדידות במצבו. ועל ידי שמרגיש שהקב"ה יתברך נמצא איתו, והוא הרי לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, ממילא שרוי הוא בשמחה תמידית".
מי שמתקשה בשעת העצבות שלו לחשוב מחשבות כה מרוממות, יכול לסגור עיניים ולהביט על שלושת-רבעי הכוס המלאה שלו. כמה יש לו- לעומת כה שחסר לו. והאמת היא שלכולנו יש הרבה יותר ממה שאין לנו, ברוח ובגשם.
וכה אמר מרן רבינו ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטין שליט"א: "עם חיים של אמונה, אדם שתמיד שמח בחלקו ושרוי במצב רוח טוב, ובפרט מי שהוא בעל משפחה – כשהוא חי באמונה ושמח בחלקו וכל הנהגתו בשמחה, גם כל המשפחה מאושרת ויש אווירה נעימה בבית. ואפשר גם לדבר בבית מעט בהומור, ולחנך שהכל לטובה, ובזה יש שמחה לא רק לעצמו אלא לכל המשפחה שלו, ובכל מקום שהוא מגיע ונמצא, נעים להיות בחברתו. זוהי המעלה של אמונה ושל השמח בחלקו. ו'השמח בחלקו' שייך רק עם אמונה! ויש סיפורים ועובדות על השמח בחלקו, איזו הצלחה שיש בזה, וגם התורה נקנית בזה, והוא אחד מהדברים שהתורה נקנית בהם, שמביא להצלחה בתורה. וכשאדם שמח בחלקו זה גם נותן כוחות נפש, ואילו עם חוסר שמחה אין כוח וכמעט שאי אפשר לעשות שום פעילות, כידוע שהעצבות גורמת לעצלות (שערי קדושה ח"א ש"ב) ושניהם תלויים זה בזה, זריזות עם שמחה תלויות זה בזה וכן העצבות והעצלות תלויות זה בזה".
הגר"א דסלר זצ"ל מסביר ששמחה באה מתוך מילוי חסרון כל שהוא. כשאדם הצליח להשלים דבר-מה, שמח הוא. שמחה בשלימות מצוה, בהבנת דף גמרא, בשבירת היצר הרע וכדומה. ומסיים הרב דסלר: "והלומד מוסר, שמח. כי לומד הוא את הכרת עצמו-מציאותו"…
הגר"ש וולבה זצ"ל כתב מכתב הסכמה לספר "בשמחה ובטוב לבב" של הרב מרגולין, וכך כותב המשגיח הנערץ הרב וולבה: "זוהי האמת. החיים בתורה ובמצוות הם חיים של שמחה, ורק מרוב הצרות הפוקדות את הכלל ישראל בתקופה הנוכחית, אין השמחה ניכרת כל כך בחיינו. אולם חז"ל אמרו בבירור: "כתוב אחד אומר "עבדו את ה' בשמחה", וכתוב אחד אומר: "עבדו את ה' ביראה". אמר רבי איבו: בשעה שאתה עומד ומתפלל יהא לבך שמח ואלוקים עליון אתה עובד". הרי שגם בתפילה, שכולה יראה, צריך להיות הלב שמח!".
הרב וולבה זצ"ל ממשיך ומצטט מדברי רבנו יונה, הכותב ש"אף על פי שאצל בשר ודם היראה והשמחה הם דבר והיפוכו, שבשעה שאדם מפחד מזולתו הוא עומד ודואג. אך אצל הקב"ה אינו כן. אדרבה, כשאדם מתבונן בגדולתו וירא מפניו ישמח ויגל באותה יראה".
שמחה אמיתית אינה עומדת בסתירה ליראת ה', לרצינות ולכובד ראש. השמחה היא עבודה פנימית, רעיונית ושורשית, לא סתם "מצב רוח" חולף של חיוכים, עליצות ו…רדידות.
***
חכמי הנפש מציעים לנו לעבוד על המחשבות שלנו. במקום לחשוב ש"אני צריך!", "אני חייב!", לחשוב: "אני מעדיף מאד שהדברים יסתדרו כמו שרציתי, אך לא יקרה אסון גם אם הם לא יסתדרו".
במקום לחשוב ש"אם נכשלתי – אני חסר ערך", לחשוב ש"יש לי ערך, בלי קשר למה שקורה איתי", או: "הערך העצמי שלי לא תלוי רק בהצלחותי ובכישלונותי ובנתונים שסביבי".
במקום לחשוב ש"הגרוע מכל הולך לקרות", לדרג את עוצמת חומרת האירוע, לזכור שיש חלופות, לשמור על פרופורציות. לומר לעצמנו: "כנראה זה לא נעים, אבל לא סוף העולם"…
במקום להחליט ש"אני לא יכול/ה לסבול עוד", להחליט ש"נכון, אני מוטרד, אבל לא קורה אסון". "לא נעים לי, אבל אני מסתדר ברוך השם"…
***
ולנו יש פתרון מיוחד, שאין לשום אומה ולשון בעולם מלבדנו, להפגת העצבות. "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב".
אחד מתלמידי החכמים לקה במכה גדושה, "איך אתה מחזיק מעמד?", שאלתיו פעם, והוא ענה לי: "כשמאד מאד עצוב לי, אני פותח גמרא או רמב"ם. לומד, לומד ולומד, מתעמק עוד ועוד, ושוכח הכל"….
סגולה לפרנסה
"סגולה לפרנסה – להיות בשמחה", אמר הרה"ק רבי ברוכ'ל ממעז'יבוז' זי"ע, ואף מסר סימן לדבר: "והיית אך שמח" סופי תיבות חת"ך, שהוא שם של פרנסה. מסופר על כ"ק מרן אדמו"ר בעל 'לב שמחה' מגור זי"ע, שפעם נכנס אליו יהודי שהתלונן על הלחץ-זה הדחק. "הילדים גדלו, אין פרנסה – והרבי תובע להיות בשמחה?! איך אהיה בשמחה והצרות מלפפות אותי?!". התחייך הרבי לעומתו והפטיר: "ומה לא עושים בשביל הפרנסה?!…"
השמחה מעוררת השפעות ממרומים על נשמתו של היהודי השמח. וכה נכתב בזוהר הקדוש: "באתערותא דלתתא, הכי מתערין עליו מלעילא. אי איהי בעציבא, מתעוררין עליו דינין מלעילא, ואי איהי בנהירו דאנפין, מתעוררין עליו חסדים מלעילא" (זוה"ק תצווה דף קפ"ד ע"ב).
ואמר הרה"ק הרבי רבי בונם מפשיסחא זי"ע: יותר יכולים לפעול בתפלה בשמחה, ממה שיכולים לפעול בבכיה. ומעשה שהיה, בעת ששהה בדאנציג ראה אחד שנפל לים ונטבע שם, ואמר לו הרב בלשון אשכנז: 'גריס מיר דעם לויתן' – מסור ממני דרישת שלום ללווייתן, ולאחר מכן עזר לו השי"ת שנאחז בקרש אחד וניצול. וסיפר הרה"ק רבי בונם את המעשה הנ"ל ואמר, כי לא היה יכול לעזור לו, מחמת שהיה לו צער גדול מאוד, עד שאמר לו מילתא דבדיחותא והיתה לו קצת שמחה מכך, ואז היה יכול לעזור לנטבע (ע"פ 'נפלאות חדשות', ליקוטים; הובא בישמח ישראל מאמרי שמחה אות מ"ט)
אמר הרה"ק רבי מרדכי מלכוביץ' זי"ע: "יהודי שמתהלך בשמחה מעצם הדבר שהוא יהודי, הריני מבטיח לו כי ינצל מכל מיני נזקים ואפילו מדבר עבירה".
והחסיד המפורסם רבי משה שו"ב מסר משמו של הרה"ק רבי יצחק מנעשכיז זי"ע שאמר לו: "אליהו זכור לטוב אינו יכול לסבול את בעל העצבות". וסיים: "בכל שמחה שאדם שמח מן מצוה, יכול כל אדם שיהיה לו בחינת גילוי אליהו זכור לטוב" [זכרון טוב מהדו' תשנ"ז עמ' נ"ה]. (מאוצרו של הרה"ג רבי שמואל צבי גנץ שליט"א).
הרבנית בת שבע קניבסקי ע"ה היתה אומרת לכל הפונים אליה על עצבות ומצב רוח ירוד, את הסגולה עפ"י מאמר חז"ל: "חמין במוצאי שבת מלוגמא" – רפואה לבריאות הגוף והנפש ולסילוק העצבות. רמז לכך: "מחבש לעצבותם" – מחב"ש ראשי תיבות: מים חמים במוצאי שבת.
אישה סיפרה לרבנית שפעמים רבות היא נתקפת במצב רוח רע. כשנדמה לה שכואב לה משהו, היא כבר בטוחה שחלתה במחלה חמורה. הרבנית הרגיעה אותה והמליצה להקפיד על אכילת סעודת 'מלווה מלכה', שהיא סגולה לסילוק העצבות. "זוהי סגולה מצוינת להצלחה במשך כל השבוע הבא", אמרה הרבנית ע"ה (מהספר 'בית אמי')
היראה והשמחה
לא רק שהיראה לא נוגדת את השמחה. אלא השמחה נובעת מתוך היראה כלשונו רבינו יונה שצוטט לעיל. היראה התפרשה בהקדמת הזוהר "וכולא קמיה כלא חשיבין" ובמהר"ל מהי היראה שיעשה העלול עצמו לפני העילה כאילו אינו. וכשאדם ישכנע את עצמו שחוץ מהבורא ית' אין שום מציאות ובעיקר יחשוב זאת על עצמו שהוא כאינו אז ימצא את עצמו בשמחה. וראה בזהר הק' ריש פ' אח"מ