"בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה" (מב, טו)
מספרים על רבי שמואל הלוי קעלן זצ"ל, בעל "מחצית השקל", אחד מנושאי הכלים החשובים על השולחן ערוך, שבתקופה בה כיהן כרב עיר אחת, נמצא הרוג מחוץ לעיר, כאשר לידו מוטלת סכין מגואלת בדם.
לאחר חקירה ודרישה התברר, שהסכין שייכת לרב. וכיצד הגיעה לשם? אדם שפל, רוצח ופושע, שהיה לו 'חשבון' עם הרב, גנב את הסכין מביתו, עשה מה שעשה, והניח את הסכין ליד הנרצח. כמובן שמיד עצרו אותו וטפלו עליו את אשמת הרצח. וכי יש לך ראיה חותכת מזו? אדם הרוג, הסכין בה נרצח מוטלת לצידו. בעליה של הסכין ידוע. אין ספק שהוא הרוצח. קבעו זמן למשפט. הסכנה היתה גדולה, חייו וחרותו של הרב היו מוטלים על כף המאזניים.
הקהילה היהודית, שגעשה ורעשה, מינתה עורכי דין מהשורה הראשונה. הללו יעצו לרב שיכחיש שהסכין שייכת לו. הראיה לכך היתה עדות מפוקפקת של פושע מועד מהעולם התחתון, ובקלות ניתן היה להפריכה. זו הדרך הפשוטה ביותר לצאת מהעניין. אם יודה, המשפט עלול להסתבך, ומי ערב לכך שיוכל להוכיח את חפותו. אך הרב התנגד לכך בכל תוקף. אינו מוכן לשנות מהאמת, ויהי מה.
הגיע זמן המשפט, השופט שואל את הרב: "האם הסכין שלך?" והוא אומר: "אכן כן, הסכין שלי, אבל גנוב גונבה מביתי. מאן דהו רצה לטפול עלי אשמה. אין לי כל קשר לעניין".
גם השופט ידע שהרב יכול להכחיש בקלות את בעלותו של הסכין, ולכן דווקא הודאתו זו עשתה עליו רושם עז. הוא נוכח לדעת שהרב אינו סוטה מאמירת האמת, ולו במחיר סיכון חייו. לאחר חקירה ושמיעת עדויות נוספות השתכנע השופט מעל לכל ספק שאין לרב כל קשר לעניין, והוציאו בכבוד לחופשי.
לאחר שיצא הרב מבית המשפט שאלוהו, כיצד זה לקח על עצמו סיכון עצום שכזה. מנין למד הנהגה זו, ללכת עם האמת עד הסוף למרות שההגיון אומר שההצלה הבטוחה ביותר עבורו היא ההכחשה והשקר?
ענה הרב: דבר זה למדתי מתורתנו הקדושה. תורתנו מלמדת אותנו שהאדם צריך להיות תמיד הגון וישר, לא לסטות מהאמת כמלוא נימה. "שומר מצוה לא ידע דבר רע".
והיכן מצינו דבר זה בתורה?
יוסף אומר לאחיו: "בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבא אחיכם הקטן הנה". האחים עולים אל אביהם ומספרים לו על דרישתו של אדוני הארץ. יעקב חושש מאוד לשלוח עימם את בנימין.
נשאלת השאלה, הלא היה פתרון פשוט לדרישתו של יוסף. האחים לא היו צריכים לספר כלל על העניין, לא לאביהם ולא לבנימין. יכולים היו ללכת ולשכור אדם שדומה להם אך במעט, שהרי הוא בן אם אחרת, היו מלמדים אותו לדקלם כמה פרטים, את שמותיהם, שם אביו ושמות אמותיהם, הרי לא ידעו שיוסף מכירו. היו מציגים אותו לפני יוסף כאחיהם הקטון, וחסל. מדוע לא עשו כך?
אלא, סיים הרב, מכאן אנו למדים שתמיד יש לומר את האמת כמות שהיא, ללא כחל ושרק. מאמירת האמת לא מפסידים אלא להיפך.
אף במעשה יוסף, אם אכן היו מנסים לרמותו, לא רק שלא היו פותרים את הבעיה, אלא אדרבה, מחמירים את המצב. שהרי היה מתברר שהם שקרנים מועדים. היושר לעולם אינו מביא נזק, ומחוסר יושר אין מרוויחים. האמת צריכה להיות נר לרגליו של האדם, וה' הטוב בעיניו יעשה. המטרה אינה מקדשת את האמצעים.
(רבי אברהם צבי מרגליות שליט"א – נאה דורש)