בספר 'בית אמי', מספרת בתו של מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, על סגולת אמירת 'נשמת כל חי' שאמה ע"ה הייתה מרבה להציע.
הנהגה זו קבלה ממרן הסטייפלר זצוק"ל, שכאשר היו מגיעים אליו אנשים שהיו נתונים בצרה או בסכנה, היה מורה בד"כ: "דבר ראשון תתפללו, אין כמו תפילת החולה על עצמו. בנוסף – קבלו על עצמכם, בלי נדר, שכשתצאו מהסכנה, תאמרו את ברכת השבח 'נשמת' כולל 'ישתבח' עד הברכה". סגולה זו מקובלת מהרבי רבי העשיל, רבו של הש"ך.
"אני זוכרת שכשאחת מבנות המשפחה היתה בסכנה, ופינו אותה לבית החולים, מיהר סבא למקום והורה לנוכחים שיקבלו על עצמם, בלי נדר, לומר 'נשמת' כאשר היא תשוב הביתה בריאה ושלימה.
הרבנית ע"ה אימצה הנהגה זו, ולפני כל לידה או מחלה של ילד, או כשהיו זקוקים לישועה – קיבלו על עצמם בלי נדר שכשתבוא הישועה, יאמרו את התפילה. ואכן, בכל עניין שראו בו ישועה, נהגו לומר מיד את תפילת 'נשמת'. הרבנית קנייבסקי ע"ה ראתה בכל יום את יד ההשגחה, ולכן בכל ערב היתה אומרת 'נשמת', כשהודאה לה' על היום הטוב שחלף…
"אמא פרסמה את הסגולה בקרב הנשים הבאות לביתה, ועל כל צרה אמרה: 'קבלי על עצמך בלי נדר לומר 'נשמת' לאחר שתבוא הישועה!'".
הרבנית צביון מביאה סיפורי ניסים רבים שאירעו לאחר קבלה זו, אחד מהם: "ילד נפל מגובה וריסק את רגלו. הרופאים קבעו שעליו לעבור סדרת ניתוחים, ועם הכל – לא הבטיחו שיצליחו להחזיר את הרגל למצבה הקודם. הדאגה היתה רבה. סבתו של הילד מיהרה לרבנית ובכתה על המצב. הרבנית שמעה, הורתה לומר 'נשמת', וקראה: 'לא יהיה צורך בניתוח!'.
"כל אותה תקופה התעניינה הרבנית במצבו של הילד והורתה לומר 'נשמת' על כל שיפור. כנגד כל תחזיותיהם של הרופאים, החלים הילד לגמרי ללא כל ניתוח!"