"וימאן ויאמר אל אשת אדוניו… ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים" (לט, ח-ט)
לכאורה, צריך היה לכתוב תחילה: "ויאמר אל אשת אדוניו, הן אדוני לא ידע איתי מה בבית… ואיך אעשה הרעה" – יוסף מסביר בדבריו עד כמה רע המעשה, שהיא מבקשת לעשות, וממילא "וימאן".
אך התורה אומרת "וימאן" תחילה, ורק אחר כך "ויאמר…"
יש ללמוד מכאן מוסר – כאשר היצר הרע תוקף, צריך מיד למאן, ולומר לו "לא!!" אין לבוא מולו בנימוקים בזמן שהוא מתקיף, כי אם מנסים לשכנע אותו בנימוקים, הוא מביא הררי נימוקים משלו, וטוען "יש מקילין", או כאן זה "שעת הדחק", או "יש על מי לסמוך", או "בעירנו נהגו כך" או "יש ליישב מנהג זה"…
לכן, הדרך הנכונה היא לומר ליצר הרע "לא!!", בלי להתווכח איתו בשעת הניסיון. רק לאחר זמן אפשר להציג את הנימוקים וההוכחות.
כך עשה יוסף הצדיק: ראשית כל – "וימאן", ורק אחר כך "ויאמר"