יוחנן וסרמן
כשביקשנו מהרב יהושע לייבזון לשתף אותנו במקרה שגרם לו להתפעל והשפיע עליו, הוא לא היסס ובחר במקרה שהתחולל לפני כעשרים שנה, ושבסייעתא דשמיא יצא לו להיות עד לו…
"ההתיישבות החרדית בבית שמש עוד היתה אז בשנים הראשונות שלה", הוא מספר, "העירייה בבית שמש, באותם ימים נשלטה על ידי אנשים שלא מאוד אהבו את הציבור החרדי ולא מאוד רצו לתת לו להתבסס בעיר, בלשון המעטה. בהתאם לכך, כל היחס לתשתיות בנושאי הדת היה די רופף.
"באחת השכונות החרדיות בבית שמש היה מחסור במקוואות. התושבים פנו לעירייה וביקשו היתרים לבנות מקוואות נוספים, אבל התהליכים התקדמו בעצלתיים, ובאחד מבתי הכנסת החליטו לעשות מעשה והקימו מקווה בלי להמתין לאישורים, בתקווה שלאחר מכן יוכלו להוציא היתר ולהכשיר את הבנייה בדיעבד.
"לרוע מזלם, היה שם איזה שכן שבטעות נפל לשכונה הזאת ולא התאים לצביון שלה,(וכמובן עזב אח"כ את השכונה) וכשהוא ראה שבונים מקווה בלי היתרים הוא 'לבש קנאה' לחוק ולסדר הטוב, ופנה לעירייה בהלשנה.
"באו פקחי העירייה, הטילו קנסות והוציאו צו סגירה, אבל הנהלת בית הכנסת לא שעתה לצו והמקווה נשאר פעיל. שוב הזמין השכן את הפקחים ואלו הלחימו את הדלת וסגרו את המקווה, אבל התושבים הביאו דיסק ופרצו את הדלת, וכך התחיל תהליך של 'חתול ועכבר', בין התושבים ובין העירייה, עד שחרה אפו של מישהו בעירייה, והוא החליט לעשות לזה סוף.
"ביום בהיר הגיע כח של משטרה למקום, ואתו משאבת בטון וארבע משאיות מלט. פועלים כיוונו את צינור המשאבה אל תוך המקווה, והמשאיות החלו לשפוך את תכולתן אל המשאבה שבתורה העבירה את המלט הישר לכל חדרי המקווה והבורות שהם רוקנו קודם לכן ממים.
"הכל התמלא במלט עד גדותיו, והמלט נשפך החוצה והציף את רצפת המבנה המאולתר מצד לצד בגובה של כמה עשרות סנטימטרים.
"לאחר שסיימו את המלאכה, פנו הפועלים, המשאיות, המשאבה וגם המשטרה ועזבו את המקום…
"התושבים החסידים באזור, הסתכלו זה על זה, וקיבלו החלטה נחושה להפר את עצת הזוממים לסגור את המקווה ויהי מה!
"יש לנו עוד שעתיים עד שהמלט מתחיל להתייבש", אמר אחד האנשים לחבריו, אח"כ זה סיפור אבוד. ואז ראיתי מחזה מרהיב, בתוך זמן קצר הגיעה קבוצה גדולה של מתנדבים, הם הצליחו להביא דליים, מריצות וכל הציוד הנדרש, ובמשך שעות ארוכות מילאו מים, הרטיבו ועמלו לשאוב את המלט הרטוב מהמקום, עוד דלי ועוד דלי, מילאו מריצות ורוקנו את התכולה הנוזלית בקצה הרחוב לשטח לא בנוי, ושוב מילאו דליים ומריצות ועבדו כך כשהם מתלכלכים וכשמלט שיש בו גם חומרים כימיים חריפים מתחיל לצרוב להם בידיים וברגליים שהיו שקועות במלט עד הארכובות.
"אחרי שעות שפינו את המלט הנוזלי, הם הביאו צינורות של כיבוי אש, ושטפו את המקום בצורה יסודית כדי שלא יישארו שאריות של מלט.
"וראה זה פלא, הפקחים מצדם הפסיקו להגיע. הם ראו את מסירות הנפש של התושבים לעניין, והבינו שאכן הקולר תלוי בצווארה של העירייה, כשהתושבים זקוקים נואשות למבנה של מקווה ובמקום לתת להם את המגיע להם, העירייה מעכבת את הבנייה עוד ועוד. מסירות הנפש הזאת אכן פעלה את פעולתה, ועד עצם היום הזה פועל שם מקווה בצורה מסודרת וחוקית, להרבות טהרה בישראל.
"בדרך מעניינת מאוד יצא לי להיות עד לחלק מההתרחשויות הללו וללוות את הסיפור, ואני זוכר שהמסירות נפש של החסידים שם תפסה אותי מאוד חזק. אנשים שמוכנים לעשות הכל, הם לא מסתכלים על הנזק הכספי, לא מסתכלים על הכוויות שנגרמו בידיהם וברגליהם, הם היו חדורי מטרה והשיגו את מה שרצו להשיג.
"זה לימד אותי הרבה. כשאתה רוצה להשיג משהו, לך על זה! על תחכה!! אם תמתין שעתיים המלט יתחיל להתייבש ותאחר את הרכבת. מאז אני מוצא את עצמי מדי פעם אומר לעצמי "רק שלא יתייבש המלט". האנשים שסביבי לא תמיד מבינים איך קשור מלט לקביעת חברותא או פתיחת שיעור חדש, אבל מי שמכיר את הסיפור מבין על מה אני מדבר. "צריכים להכות בברזל בעודו חם", וגם "צריכים לרוקן את המלט לפני שיתייבש…".
מקווה בבית שמש
סיפור מחזק מאוד…כל הכבוד לתושבים האמיצים..מי ידע כמה צרות נמנעו בזכות זה.