וטבל במים איש טהור (י"ט י"ח)
השתתפתי במעמד 'מכירת חמץ' אצל רבינו בער"פ [תשמ"ה- תשנ"ב]. אחד מהקניינים שמבצעים בשעת המכירה הוא נתינת יד לגוי לאות גמר הקנין, רבינו לא רצה לתת יד לגוי והביע זאת בתנועה שזה מגעיל אותו, וביקש מבנו מ"מ הגר"ח שליט"א שיתן יד תחתיו. וכמו"כ 'בקבלת קנין' היה צריך הערבי לתת 'קנין סודר', ולצורך כך הוא הוריד את הכאפיה שעל הראש, רבינו הביע סלידה מלגעת בזה, וביקש ממאן דהוא שׁיַקנֶה לערבי מגבת, ואח"כ עשה בזה את ה'קנין סודר'.
הידור חיצוני במקוה ותלמוד תורה
דרכו היתה שפעם בשנה היה הולך בעצמו לבדוק את המקוה בשכונת זכרון מאיר, פעם בקשתי ממנו שיקרא לי כאשר ילך לשם, וכשהלך אמר לי: "מקובלני מרבותיי שמקוה וחיידר צריכים להיות מהודרים ביותר, מה שיותר יפה", לאחמ"כ כשכבר יצא רבינו מהמקווה וירד את המדרגות ברח' מהרש"ל. רץ הבלן ושאל שאלה על המקוה של טבילת כלים. רבינו שכבר היה אז כבן תשעים וחמש אמר: "לכבודו של המקוה אחזור"!
כל החומרות וההידורים במקוה
פעם התעוררה שאלה במקוה בשכונתנו שיכון ג', לגבי שפיכת המים במקוה שיהיה באופן יבש, שנותרה מגבת על המדרגות ודרכה עברו המים, והוה דיון לגבי כשרות המקוה באופן כזה (מחשש שמים שעברו דרך המגבת הרי הם שאובים, והם היו המים הראשונים של המקוה שלפני הנחתן צריך שיהיה יבש באופן מוחלט). הפניתי את השאלה בטלפון לרבינו והשיב: "דעת זקה"ק ה'דברי חיים' זי"ע הוא שמקוה ראוי שיהיו בו כל החומרות וההידורים ולא להסתמך על קולות כאלו ואחרות, וזאת כדי שיצאו ידי חובת טבילה לכל הדעות".
טבילת מכשירים חשמליים
לגבי כלים ומכשירים חשמליים שנקנו מגוי שאין אפשרות לטובלם מחשש לקלקולם או שקשה לטובלם. יש שנתנו עצה לתת את הכלי במתנה לגוי וכל זמן שהוא ברשות הגוי אינו צריך טבילה, ולהשאיל ממנו את הכלי בחזרה ללא הגבלת זמן ובכך יפטרו מטבילת כלים: שאלתי את רבינו לחוו"ד על עצה זו, ואמר: "זוהי סתם הערמה ולאו כלום היא, איני אוחז מזה, זה סתם להתחכם!". על הצעה נוספת שהציעו, לקלקל את הכלי ולהשלימו ברשות ישראל שבכה"ג חשיב גמר הכלי ע"י ישראל, אמר רבינו: 'אם הקלקול הוא דבר קל וקטן, כמו הוצאת בורג וכדו', לאו כלום הוא וצריך להטבילו. העצה תועיל רק כאשר מפרק את הכלי ממש, שיש צורך באומן בשביל לחבר את הכלי שוב, שאז א"צ טבילה".