בכ"ח אייר תשע"ט הובא למנוחות ב'הר המנוחות' בירושלים, ר׳ אהרן נחמוד ז"ל, מוותיקי קהילת 'שובה ישראל' בבואנוס איירס שבארגנטינה, שרח"ל נפטר ערירי מבלי להשאיר אחריו זש"ק. כאשר נפטר ר׳ אהרן, המוסד לביטוח לאומי דאג למצוא עבורו מקום קבורה, וכך הגיעו המלווים שבאו לתת כבוד אחרון לנפטר, להר המנוחות.
כאשר החל מסע ההלוויה נחרדו המלווים לגלות כי המקום שהוכשר לקבורתו של ר׳ אהרן הוא ב'קומה גבוהה', דהיינו 'קבורה בקומות' שלא בתוך הקרקע, דבר שנאסר על ידי רבים מעמודי ההוראה בדורנו.
גלגלה יד ההשגחה, ונשיא קהילת 'שובה ישראל' בבואנוס איירס, הרב יצחק סלמון הי"ו שהה בארץ הקודש לצורך שמחה משפחתית, והגיע לתת כבוד אחרון לר' אהרן שאותו הכיר היטב במשך שנים רבות. רבי יצחק החל מיד במלאכת הקודש למנוע מלקבור את ר׳ אהרן בקבר שהוכן עבורו, הוא ניסה להפוך את העולם, אולם מי שאחראי על קבורת הנפטרים במוסד לביטוח לאומי טרק עליו את הטלפון ולא היה מוכן כלל לשוחח בנושא, "זה המקום המגיע לו על פי החוק, וזהו!!".
האווירה היתה קשה מאוד, כולם היו עם דמעות בעיניים אך אובדי עצות לגמרי. מבירור יסודי התגלה כי קבר ב'הר הזיתים' במקום הזול ביותר יעלה מחיר אסטרונומי של כששים אלף שקלים. אולם איך שלא יהיה, הדבר כלל לא היה מעשי, שהרי כל המלווים נמצאים בהר המנוחות, ומורכב מידי להעביר את כולם להר הזיתים.
היה ברור כי זה לא פתרון היכול לבוא בחשבון, מוכרחים לקבור את הנפטר כאן. אולם בהר המנוחות, הקבר הזול ביותר בקרקע מתחיל במחיר מפולפל של מאה אלף שקלים…!! וגם מי שמוכן לשלם מחיר אסטרונומי זה, צריך להיות 'בעל קשרים' ו'פרוטקציונר', משום שאין כבר חלקות העומדות למכירה.
הייתה הרגשה של אזלת ידיים ממש! אף אחד לא ידע מה עושים, דבר אחד ידעו כולם, הם ממש לא מתכוונים להניח לאנשי ה'חברא קדישא' לקבור את ר׳ אהרן בקומות! איש ה'חברא קדישא' שראה את דביקותו של הרב סלמון, נתן לו מספר טלפון של אדם המקושר היטב היטב, ואם יש מישהו שיוכל 'לעשות משהו'… זה רק הוא!
מששמע אותו בעל קשרים אודות העניין, ומסירותם המרגשת של המלווים לאותו 'מת מצוה' שהכל חשו כקרוביו ממש, התגייס במרץ לענין והצליח להשיג – לא פחות ולא יותר – מקום קבורה בקרקע!! בהר המנוחות!! ובחינם!!!
כאשר נעמד הרב יצחק סלמון להספיד ולהיפרד במילים אחרונות מידידו הנפטר, פתח ואמר: "ר' אהרן, הנה, הקב"ה החזיר לך כעת את צרור המפתחות של הרכב…"
הנוכחים לא הבינו את פשר המשפט התמוה. ואז סיפר הרב סלמון את אשר התרחש כארבעה עשורים קודם לכן:
קהילת 'שובה ישראל' בבואנוס איירס הייתה זקוקה באופן נואש למבנה אשר יוכל להכיל את מוסדות הקהילה המפוארת שהתפתחה בצורה מדהימה ובקצב מהיר. לצורך העניין נרכש שטח לא גדול כדי לבנות עליו בנין, אולם הג"ר אליעזר בן-דוד זצ"ל ששימש באותה תקופה כרב הקהילה, אמר לראשי הקהל כי השטח קטן מדי, וכבר עכשיו הוא יהיה צפוף, והקהילה ממשיכה להתפתח, לכן מוכרחים להגדיל אותו ולרכוש גם את המגרש הסמוך לו.
בירור קצר העלה בשורה טובה ובשורה רעה בנוגע למגרש הסמוך. אמנם הוא שייך ליהודי, מה שבהחלט מהווה בשורה טובה, אולם הוא לא מעוניין למכור את הנכס. כמה שניסו לשכנעו ולדבר על ליבו – לא הועיל, הוא לא היה קרוב לתורה ומצוות והיה עיקש בכך שאין בכוונתו בשלב זה למכור את הנכס.
לאחר מסע שכנועים ארוך ומתיש, בו ניסו לפרוט על מיתרי נשמתו ולומר כי במקום ייבנה בית הכנסת ותלמוד תורה, וזכות לימוד התורה ועניית האמן ואיש"ר תעמוד לו, הסכים האיש למכור את המגרש, אולם הוא דרש לקבל סכום עצום במזומן תוך הצבת אולטימטום קצר מאוד.
ראשי הקהילה לא ידעו מניין ישיגו סכום גבוה כל כך במזומן ובזמן קצר כל כך, הן עתה סיימו לרכוש את הקרקע הסמוכה וקופת הקהילה ריקה לחלוטין.
ר' אהרן נחמוד, שרכש ממש אז מכונית חדישה ומפוארת, לא היסס אפילו לרגע. הוא ניגש לראשי הקהילה עם מפתחות הרכב ו…מסר להם אותם בשמחה: "קחו, תמכרו את המכונית בזריזות, שוויה יכסה חלק נכבד מעלויות המגרש הנוסף!".
"ר' אהרן", כך אמר הרב סלמון במילים נרגשות, "הקב"ה לא נשאר חייב! כעת החזיר לך הקב"ה את מפתחות הרכב! הנפטר מסר את נפשו לרכישת קרקע לכבוד הקב״ה, גם הקב״ה השיב לו בדיוק באותה מידה, והוא זכה לקבורה בקרקע…".
(הובא בגיליון פרפרת מתוך 'נועם זיוך' – ר' ישראל לביא)