"שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך" (לב ט)
אליעזר (לייזר) רוט
לא פעם אנחנו שומעים שיחות מוסר וחיזוק, המדברות על הצורך להתחזק באמונה וביטחון, להשקיע את הכוחות בעבודת ה' ובלימוד התורה, ולסמוך על הקב"ה שידאג לכל צרכינו ולכל מחסורנו. האמת, שכולנו מאמינים בזה באמונה שלמה, אבל יש פער בין האמונה לבין ההרגשה בלב, ההרגשה היומיומית שלנו לפעמים מתקהה ואנחנו נוטים להרגיש שעל ידי עבודה ובזכות הכישרונות שלנו אנחנו זוכים להתפרנס, ואם לא היינו כאלו מוצלחים ומוכשרים כנראה שהיינו רעבים ללחם.
השבוע שמענו סיפור נפלא שאירע ממש בתקופה האחרונה, מפיו של הרב צבי לובין, מנהל מחלקת שכר ב'דרשו' ו'אחינו', ומגיד שיעור בעיון בבית המדרש 'יראי ה' ברמת בית שמש א'. הרב לובין מספר לנו סיפור מדהים שאירע עם קרובי משפחתו:
"למעשה כל אברך כולל מן השורה יכול לספר על הסיעתא דשמיא המיוחדת לה הוא זוכה, האופן הפלאי בו הוא מצליח להסתדר בחיים למרות המלגה הצנועה וההכנסה המועטת, זה פלא עצום.
"אפשר לראות את זה גם עם בעלי בתים שקובעים עיתים לתורה ומקפידים לעמוד בקביעת העיתים, כל אחד מהם יכול לספר לנו סיפורים נפלאים ומחזקים על הסיעתא דשמיא המיוחדת שהם רואים בלימוד הזה בשעות הללו.
"אבל אני רוצה לספר לכם סיפור מדהים, שהייתי מעורב בו בעצמי, ושהגיע באחרונה לסיומו הטוב, בצורה מפתיעה ובאופן שממחיש ומחדד את העובדה שכל המקבל על עצמו עול תורה, מעבירין ממנו עול דרך ארץ, וזוכה לסייעתא דשמיא מיוחדת.
"יש לי קרובי משפחה שמתגוררים בהולנד", הוא פותח את הסיפור. "תקופה אחרי החתונה הוצע להם לצאת לשליחות בהולנד, הם החליטו להירתם לעניין, ובתוך זמן קצר הפכו לפעילים מאוד בקהילה החרדית שם, הוא מהצוות החינוכי של החיידר, היא מורה בבית יעקב שם באמסטרדם, וב"ה הם הקימו בית לתפארת, תשעה ילדים ההולכים בדרך התורה".
גלות ברזיל
"בחסדי שמים הם כבר חיתנו כמה מילדיהם, והסיפור שלנו מתמקד בילד השלישי שהתחתן עם בתו של רב בקהילה החרדית בסאן פאולו שבברזיל. הילדים שלהם למדו בארץ בישיבת סלבודקא, וגם הוא עצמו אותו בן שאנחנו מדברים עליו, למד שם ודבקה נפשו בנפש מורו ורבו, מרן הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א, ומאז הוא לא עושה שום צעד בלי להיוועץ בראש הישיבה.
"הזוג הצעיר החליט להשתקע בארץ הקודש. התוכנית היתה לנסוע פעם בשנה להולנד פעם בשנה לברזיל, לביקורים בימי בין הזמנים, אבל עיקר החיים אמורים היו להתבסס כאן בארץ.
"אלא שאז התברר שיש להם בעיה לא פשוטה. האברך הצעיר הסתבך עם הצבא. התברר שתוקף אישור השהייה שקיבל כשהגיע לארץ עומד לפוג בעוד כשבועיים ואם לא יעזוב את הארץ בתוך הזמן הזה ייחשב כישראלי לכל דבר וענין המחויב בצבא.
"הוא נועץ בעסקנים איך אפשר לפתור את הבעיה, אבל כולם הסכימו פה אחד שבמקרה שלו הבעיה הגיעה למצב כזה שאין מנוס אלא לעזוב את הארץ, ומיד.
"וכך, ברגע האחרון, הוא עזב את הארץ והגיע לברזיל יחד עם רעייתו. הם שכרו שם דירה ליד ההורים שלה, הוא נכנס ללמוד בכולל המקומי, והיא התמקצעה מאוד בעבודתה כעורכת וידאו. עיקר ההכנסות שלהם היו מהכולל שפרנס ביד רחבה את מעט האברכים הלומדים בברזיל.
"תנאי המחיה שם מאוד טובים למי שמסודר מבחינה כלכלית. אפשר להחזיק עוזרות בבית בסכומים ממש זעומים, והם אכן החזיקו עוזרת שעשתה את כל עבודות הבית, מה שאפשר לגברת להשקיע יותר זמן בעבודה בלי לדאוג לצרכי הבית, וגם ליהנות מזמן איכות עם הילדים.
"עברו מספר שנים, הם השתקעו בברזיל והפכו לחלק מהקהילה שם, האברך התלמיד חכם המשיך ללמוד בכולל, והיא המשיכה בעבודה שלה, והחיים נסעו על מי מנוחות, כשרק דבר אחד העיב עליהם, העובדה שהם לא יכולים לבקר בארץ הקודש בגלל החשש מהגיוס. ההורים של שניהם אמנם גרים בחו"ל, אבל הסבים והסבתות בארץ, ובכלל, יהודי שלא יכול להיכנס לארץ ישראל זה לא מצב נעים בכלל.
"והנה, ביום מן הימים מקבל האברך הודעה מעניינת… התברר שגם אם הוא יעלה לארץ ויגור כאן בקביעות, הוא יהיה פטור מגיוס. הגיל, מספר הילדים שיש לו, העובדה שהוא נשוי, כל אלו הביאו לכך ששמו יעלה מיידית ברשימה של הפטורים מגיוס, וממילא הוסר האיום שהיה תלוי כנגדו… הוא יכול לחזור לארץ!".
החלטה לא קלה
"עכשיו ניצבה בפניו דילמה לא פשוטה", מספר הרב לובין. "מצד אחד, הרי הם רצו לגור בארץ. זאת היתה התוכנית שלהם, הם הגיעו לברזיל בלית ברירה. אבל מצד שני… הרי החיים שלהם כבר מבוססים בברזיל, לה יש עבודה, לו יש כולל, הילדים נהנים במוסדות החינוך, יש להם משרתת בבית שהם שוכרים בעלות לא גבוהה במיוחד. החיים דבש! פתאום לקום ולעזוב את הכל רק בגלל שהחשש מהגיוס בוטל??? היה להם די ברור שהם נשארים בברזיל. ליד ההורים שלה, אין שום סיבה להגיע לארץ.
"אבל קרוב המשפחה שלי לא עושה שום דבר בלי לשאול את ראש הישיבה שלו, ולכן הוא הרים טלפון וביקש שיתאמו לו זמן לשיחה טלפונית עם מרן הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א.
"בשיחה התעניין רבי משה הלל במצבו, והאברך סיפר לו בגילוי לב שאומנם צו הגיוס בוטל, הוא יכול להגיע לארץ, אבל טוב לו בברזיל, והוא לא רואה את עצמו עוזב את כל מרקם החיים שבנה לעצמו שם ומגיע לארץ כמו עולה חדש כדי להתחיל את הכל מאפס…
"רבי משה הלל שמע אותו, האזין ברוב קשב, ולבסוף אמר לו ככה: "אכן, אין ספק שיותר נוח לך בברזיל, אתה כבר רגיל לחיים שם, ויש לך את כל התנאים לחיי נוחות נעימים וטובים.
"אבל אם לעצתי תשמע, כדאי לך לבוא לארץ. כי אינו דומה אברך כולל מברזיל לאברך כולל שגר בארץ הקודש. המקום של התורה הוא כאן בארץ, כאן תוכל לצמוח בן תורה אמיתי, שם בברזיל, זה לא המצב.
"אבל תשאל אותי מה עם פרנסה", הוסיף ראש הישיבה, "במקום שיש מסירות נפש לתורה יש סייעתא דשמיא עצומה. אנחנו עושים השתדלות אבל לא צריכים להתערב לקב"ה בעניין. אנחנו צריכים להשקיע בלימוד התורה, והוא יעשה את שלו".
"האברך סיים את השיחה, כשלבו החלטה מאוד ברורה: אם הראש ישיבה אומר שצריכים לחזור לארץ, חוזרים לארץ! אין כאן מקום לשאלה בכלל…
"הם התארגנו, ארזו את הפקלאות, שכרו דירה ברמת בית שמש, באזור בו מתגוררים אחיות של הגברת, וגם אני מתגורר בו, ובאו לארץ.
"עוד לפני שהם הגיעו לארץ, קרוב משפחתי כבר ביקש ממני לבדוק אם אני יכול למצוא לאשתו מקום עבודה מסודר כעורכת וידאו. אני מאוד התרגשתי מהמסירות נפש שלו, שהוא ככה עוזב את הכל ומגיע לארץ רק כדי להצליח בלימודו כמו שראש הישיבה שלו אמר, וניסיתי מאוד לעזור. פניתי לכל מיני חברים שמעסיקים עורכי וידאו וכולם אמרו לי שהם מסודרים, הם לא מחפשים עובדת חדשה בשלב זה.
"כך ניסיתי והתאמצתי, ובין היתר שוחחתי גם עם ידידי הרב מתתיהו גינסברגר, מאמן אישי מוכר ומפורסם מאוד, שמקושר עם הרבה מאוד ארגונים וחברות. הוא התרגש גם כן מהסיפור והבטיח לעזור, אבל כל הניסיונות העלו חרס. בין היתר הוא הציע איזה רעיון של קרובת משפחה שלו שגם מעסיקה עורכות וידאו, והתברר שהיא באמת שוקלת את זה, אולי היא תקבל עובדת נוספת, אולי לא… ובכלל המשרד שלה בירושלים, והיא עצמה תגור בבית שמש, ואיך תיסע כל יום לירושלים, ותעבוד 8 שעות ועוד תספיק לחזור לקחת את הילדים מהמעון וגם לנהל את משק הבית בכוחות עצמה בלי שום עזרה של משרתת…
כמה שהם ניסו לדבר ולסכם דברים, שום דבר לא נסגר, ובסופו של דבר לא יצא מזה כלום. הם כבר עזבו את ברזיל ובאו לארץ עם תחילת שנת הלימודים, הוא נכנס לכולל והיא הסתדרה עם קצת עבודות קטנות יחסית שנשארו לה, אבל בלי מקום עבודה מסודר שיכניס משכורת חודשית קבועה לחשבון הבנק שלהם".
עץ חיים היא
"לפני שבועות אחדים, אני מגיע לשמחה משפחתית, ופוגש שם את 'העולה החדש', כולו זורח משמחה ואושר. הוא ממש חיכה לי בכיליון עיניים, ברגע שנכנסתי לאולם, הוא בא אלי ואומר לי… תנחש מה קרה???
אמרתי לו, "אני לא חזק בניחושים. אבל אדרבה בוא נשמע מה קרה…" והוא לא השאיר אותי במתח יותר מדי זמן.
"תשמע, אותה קרובה של הרב גינסברגר, שיש לה משרד בירושלים, אתה זוכר? כל כך ניסינו לקדם את זה וזה לא התקדם ואשתי נשארה בלי עבודה בסוף, נכון???
"אז היום היא מתקשרת לאשתי, ושואלת אותה אם היא כבר באה לארץ, כי היא כן מחפשת עובדת, ולא סתם עובדת, אלא אחת כזאת שגרה בבית שמש…
"מה התברר? אותה אחת החליטה פתאום לעבור דירה מירושלים לבית שמש, ובהתאם לכך היא גם מעבירה את המשרד שלה ופותחת אותו מחדש בבית שמש, ולכן היא מחפשת עורכת וידאו מקצועית שמתגוררת כאן בעיר.
"אשתי התחילה לברר איפה בדיוק עומד המשרד להיפתח, וגילתה ש… הכתובת של המשרד הוא ברחוב המקביל לבניין בו אנחנו מתגוררים. הקב"ה סידר לה עבודה מצוינת, עם משכורת נהדרת, בשעות עבודה שמתאימות לה בדיוק, ובצמוד לבית. היא לא צריכה אפילו לפתוח מטריה כשיורד גשם, כדי להגיע לעבודה. רק לעבור את הכביש והיא יושבת במשרד שלה!!!".
"עכשיו גם אני כבר זרחתי מאושר והתרגשות. קודם כל שמחתי בשביל קרוב המשפחה שלי, שהקריב כל כך הרבה כדי להתעלות ולהצליח בתורה, וב"ה זוכה להתבסס כלכלית בארץ. חוץ מזה שמחתי על כך שהיה לי חלק בעזרה והסיוע, זה תמיד נחמד להיות שותף לדבר טוב, ובעיקר התרגשתי כי הסיפור הזה שוב חידד אצלי את ההכרה וההבנה שכל המקבל על עצמו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. זה פשוט מדהים לראות את זה קורה מול העיניים שלך, כאילו בדרך של 'מקרה' אבל אין מקרה בעולם, לא בכדי פניתי דווקא לאדם שידע לחבר אותי למשרד שלאחר זמן לא רב עבר במפתיע ובלי שום הכנה מראש, והתמקם במרחק של כמה מטרים מהבית שבו השתכנו בני הזוג הגיבורים שיצאו לדרך חתכתים בארץ לא זרועה, רק כדי לזכות לקשר חזק יותר עם התורה הקדושה.
"כמו שאמר הגרמ"ה הירש שליט"א… מי שמוסר נפש לתורה זוכה לסייעתא דשמיא עצומה. אנחנו צריכים להשקיע בלימוד, והשם יעשה את שלו!".