"ואליו הוא נושא את נפשו" (כ"ד, ט"ו)
לא אומרים לשני לצאת!
שח רבי מתתיהו שטיגל:
פעם למד מרן בחדר הלימוד שלו למעלה, וגם אני הייתי שם. היה זה בתקופה ששער החדר למעלה היה נשאר פתוח. רוב האנשים לא ידעו שהשער פתוח, והמעט שידעו ונכנסו לא הפריעו לו כל כך.
והנה, הגיע בחור ורצה להתייעץ איתו, ככל הנראה, על שידוך. וכיון שלא רצה שאשמע, רמז לי שאצא לרגע מהחדר. יצאתי והוא נכנס. כשהוא יצא נכנסתי בחזרה.
רבי חיים שאל אותי בזה הלשון: "הוא גירש אותך? זה לא בסדר! אם הוא צריך אותי שיקרא לי החוצה. למה הוא מוציא אותך? זה לא דרך ארץ!"…
והוסיף על אתר ואמר: "כתוב בחז"ל, בסוף פרשת בהעלותך, שכשהקב"ה רצה להוכיח את אהרן ומרים על שדיברו במשה, אמר להם 'צאו שלשתכם', ואחר כך קרא לאהרן ולמרים והוכיח אותם: 'מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה'. נשאלת השאלה: מדוע הוא לא הוציא רק את משה ודבר אל אהרן ומרים? התשובה: כי זו לא דרך ארץ! אם אתה רוצה להגיד למישהו משהו בשקט, לא אומרים לשני לצאת!"…
פעם אחרת ארע שיהודי מכובד הגיע לרבינו ונעמד לידו. הוא הסתכל עלי, והבנתי שלא נוח לו שאני יושב שם. קמתי לצאת, ורבי חיים קלט זאת ואמר לי: "אתה לא יוצא! אתה נשאר פה לשבת! אני אצא אליו".
"חס ושלום!", אמרתי מיד, "אני אצא!". ורבינו בשלו: "לא! בשום אופן לא! זו לא דרך ארץ!".
הוא קם ויצא לחדר השני ודיברו שם בשקט.
שאלתי אותו אחר כך: מה יעשה אדם שבא לאדם גדול להתייעץ, ועומד שם בן אדם, ולשואל לא נוח שהוא ישמע. להגיד לו לצאת – זו לא דרך ארץ, להגיד לגדול לצאת – זו ודאי לא דרך ארץ. אז מה הוא יעשה?
השיב:" שהשואל יגיד שיש לו לשאול משהו פרטי, בתקוה שההוא יבין לבד ויצא. ואם הוא לא יבין – אין מה לעשות. זו לא דרך ארץ להגיד לו לצאת!"…
משלוח המנות שהתקבל
שח נכדו, רבי יעקב ישראל קניבסקי מעשה שארע עמו:
ליל פורים. הייתי עם הרב בלילה. הרב היה בשמחה, וראיתי שיש לו כוחות… אמרתי: בוא נפתח את הדלת, 'כל הפושט יד', נכניס את כל מי שרוצה, לא בוררים, מכניסים. נשארה רבע שעה עד שהרב היה צריך ללכת לישון.
טוב. נכנסו אנשים. בסוף התור עמד יהודי תמהוני, והוא הביא לרב משלוח מנות…
אמרתי לו בעדינות וברגישות: "ממש תודה רבה לך, הרב לא צריך את זה. תיכנס, והרב יתן לך ברכה". איחלתי לו "שיהיה לך פורים שמח", וביקשתי שאת משלוח המנות ייקח איתו בחזרה.
והנה אני מבחין שהרב נכנס לדריכות, זיהיתי מיד שאני בבעיה…
כשהאיש יצא מהחדר, ולא היה אף אחד בחדר, העיר לי: "לא כך צריך להתנהג! יהודי מביא משלוח מנות צריך לקחת ממנו. תקרא לו!".
רצתי אחריו, הוא כבר היה במדרגות, ואמרתי לו שהרב קורא לו.
הוא שב אל הרב, והרב לקח ממנו את משלוח המנות.
הגיע לחתונת הבחור כי הרי נפגע
סיפר לי נכדו של מרן:
בחור צעיר היה מסתובב בביתו של רבי חיים, וכל פעם היה פותח את הספרים של רבי חיים ומתחיל להעתיק את ההערות שכתב הרב. הרי בכל הספרים ישנן הערות בצדדים שמהן מוציאים אחר כך ספרים. לאותו בחור היתה פעם מחברת, וכל פעם העתיק עוד כמה הערות מספרי רבינו.
פעם אחת, בעת שהיה עסוק בהעתקת ההערות, נכנס רבי חיים לחדר וראה אותו מעתיק. אמר לו בנועם: "אני מבקש שלא תעשה זאת שוב".
אבל הלה לא שמע לבקשה, והמשיך להיכנס מדי פעם ולהעתיק הערות מתוך הספרים.
אחד מבני הבית שנודע לו הדבר, הרגיש שנעשה כאן עוול. הלך לבית הבחור, דפק בדלת ודרש ממנו שיביא לו את המחברת מיד. נטל ממנו את המחברת והחרים אותה.
לא פחות ולא יותר, הבחור בא להתלונן לפני רבי חיים שלקחו לו את המחברת…
מה עשה רבי חיים?
מספר הנכד: מאז אותו מקרה התחיל רבי חיים לקרב אותו תכלית הקירוב, וכשסוף סוף התחתן, רבי חיים הגיע לחתונתו.
מדוע? כי הבחור נפגע…
"מדוע הוא לא הגיע לספר לי על כך כשזה קרה?"
רבינו היה מרבה להתפלל על צרות הדור. ה'אלוקי נצור' שלו היה לפעמים ארוך יותר מכל ה'שמונה עשרה', מרוב שהיה מתפלל על צרותיהם של כלל ישראל.
לפני שנים רבות נסע רבינו אל חותנו מרן הגרי"ש אלישיב. כשהגיע לביתו של מרן הגרי"ש, הגיע אברך ירושלמי וסיפר שהוא נשוי כבר עשר שנים, והוא רוצה לבקש ברכה להיפקד בבנים.
שאל אותו רבינו לשמו, והוא השיב. הוא המשיך לשוחח עמו קמעא, ובתוך הדברים הוא סיפר שכבר יש לו בת אחת, שנולדה שבע שנים אחרי החתונה, וכעת הוא מבקש ברכה שיוולדו לו עוד ילדים.
שאל אותו רבינו: "כבר יש לך בת אחת?", השיב האברך: "אכן כן". ורבינו ממשיך ושואל: "באמת יש לך ילדה?", "כן" – השיב האברך.
בדרך חזרה לבני ברק, שח רבינו בכאב: "כבר לאחר החתונה של אותו אברך, כאשר הוא לא זכה להיפקד בבנים, הוא הגיע אלי וביקש ברכה, ומאז אני מתפלל עליו בקביעות שלש פעמים ביום. כעת הוא מבשר לי לראשונה שהוא נפקד בבת. מדוע הוא לא הגיע לספר לי על כך כשזה קרה?"…
רבינו עומד לימין האברכים מוסרי הנפש
כשרשת הכוללים 'יששכר באהליך' של רבי אלחנן ויסבורד נקלעה למצוקה כספית, נערכה אסיפת חיזוק בהשתתפות רבינו. אחד הנואמים סיפר, שהרב ויסבורד רצה לעורר את חומרת המצב ולרגש את התורמים, מה עשה? שלח צוות צילום שצילם את המקרר הריק בבתיהם של אברכי הכולל, אשר למרות המצב הדחוק, הם המשיכו ללמוד בהתמדה ובחשק רב.
אחד הבתים היה ביתו של אחד מגדולי המתמידים של הכולל. המצלמה תיעדה את הדירה הדלה והצנועה ואת המקרר הריק… כשיצאו מן הבית, רצה בעלת הבית אחרי הפמליה וניגשה לרבי אלחנן. הוא היה בטוח שהיא רוצה לתאר בפניו את מצבם הקשה. אך לא! היא אמרה לרב ויסבורד בהתרגשות רבה: "בעלי כל כך נהנה בכולל שלכם, הוא לומד ומתעלה. אבל מכיון שכבר כמה חודשים הוא לא קיבל את המילגה מהכולל שלכם, אין לו ברירה, והוא עומד לעבור לכולל אחר". ואז היא פרצה בבכי ואמרה: "תעשה לי טובה, תשפיע על בעלי שיישאר אצלכם בכולל. בעזרת ה' אנחנו נסתדר עם הפרנסה, אבל העיקר שהוא ימשיך להתעלות בתורה".
רבינו שמע את הדברים ודמעות זלגו מעיניו…
(מתוך 'ומתוק האור פניני רבי חיים')