הסיפור דלהלן הועתק מהספר 'מתיקות התורה' על 'בראשית' שיצא זה עתה לאור, ומרן הגר"י זילברשטיין הקריא את הדברים באחת מדרשותיו. אנחנו מעתיקים את הסיפור כמו שהוא מופיע בספר:
אחד מבחורי הישיבה החשובה, חיי תורה לובלין – ירושלים, נגש אל ראש הישיבה הגאון הרב מנחם ברוך יאווע שליט"א בעל המתיקות, ובפיו ספור מדהים המלמדנו את הכח הגדול שיש בהתנהגות בדרכי נעם ובמאור פנים להשיב יהודים רחוקים לצור מחצבתם, אפילו אותם שנראים כאויבים הרוצים ברעתנו ח"ו, וכך ספר הבחור:
בימי בין הזמנים, נסעתי יחד עם חברי מהשעור לקברי הצדיקים שבצפון עם רכב שכור, כאשר הנהג היה ר' יעקב – אביו של אחד החברים, יהודי ירא שמים. בדרך עצרנו ברמזור אדם ולצדנו בנתיב הסמוך עמד רכב שבו נסעו בחורים שאינם שומרי תורה ומצות, תינוקות שנשבו, ומרכבם נשמעה תזמרת ללא מלים אבל ברוח שאינה תואמת את רוח היהדות הטהורה, לכן סגרנו את החלונות.
כנראה שהם הבחינו בזה, וכאשר המשכנו בנסיעה הם נסעו לפנינו והפריעו לנו. ר' יעקב נסה לעקף אותם, אך מכיון שראה שהדבר יכול לגרם סכנה, נמנע שוב מלנסות זאת, והם המשיכו להפריע לנו בכל מיני דרכים, כמו נסיעה אטית בכונה, וכדומה.
ר' יעקב חכה לרגע שיוכל להפסיק את אי הנעימות הזאת, וכיון שעברנו ליד תחנת דלק הוא נכנס לשם אף על פי שלא היינו צריכים לתדלק את הרכב, אלא במטרה למנוע המריבה עם אותם נוסעים, אך הדבר לא הועיל…
הם הסתובבו עם הרכב ונכנסו גם לתחנת הדלק. חששנו שלא נגיע חלילה לאי נעימות אתם, לכן ר' יעקב החנה את הרכב בצד, ולפני שהם יצאו מרכבם יצאנו מהרכב ופנינו לפנת מסתור. שם ר' יעקב חיזק אותנו במדות טובות ולימד אותנו שגם אם הם חלילה יגיעו אלינו, נזהר שלא נחלל שם שמים, ונבקש את סליחתם אם פגענו בהם.
כעבור כעשר דקות ר' יעקב יצא מהפינה, וכיון שראה שהם נסעו מהמקום, קרא לנו ועלינו חזרה לרכב. ואז… ר' יעקב נסע מטר אחד קדימה, ושמענו פיצוץ בגלגלים… יצאנו ונוכחנו לראות כי שני הגלגלים התפנצ'רו… מיד הבנו שאותם בחורים השאירו לנו מכשול, ראינו שהם השאירו לנו ברגים צמוד לגלגלים שעשו לנו את הפנצ'ר הזה…
לי ולחברי היה נסיון גדול לדבר בגנותם של אותם בחורים שהתנכלו אלינו, אך מכיון שהיינו במחצתו של ר' יעקב ירא השמים, לא העזנו להוציא שום הגה של לשון הרע. למעשה, לא יכלנו בקלות לתקן את הפנצ'ר כי היה לנו רק גלגל אחד חלופי, ולכן נבוכנו מאד. אך מיד ר' יעקב הורה לנו להכנס לרכב כדי לשתות ולשמע משהו.
שמענו בקולו, ואחרי ששתינו הוא אמר: 'אני רוצה לספר לכם משהו. בהיותי ילד בן שתים עשרה נולד לי אח. אבי הלך לבית החולים לבקר את אמי, ובקש ממני לשמור על אחי ואחיותי למשך שעתים. תוך כדי שמירתי על הילדים שמעתי דפיקות מבהילות בדלת, הסתכלתי ב'קוקער' (עינית) וראיתי את השכן המבגר שגר מעלינו. מיד פתחתי וראיתי את פניו חבולות מאד, ודם רב זב לו מהאף וממחטות מלאות דם בידו.
הוא דפק אצלנו משום שאבי עסק בעזרה ראשונה והוא מגיש עזרה. אכן הוא שאל מיד 'איפה אבא? אני צריך טפול'. התחלתי לגמגם מבהלה, ואמרתי 'אבא בבית החולים'. השכן נאנח מכאב ואמר 'מה עושים?!'
מיד אזרתי את מתני והחלטתי לטפל בו בעצמי. אמרתי לו: 'ראיתי את אבא כבר הרבה פעמים איך הוא מטפל באנשים, ובעזרת ה' אני אטפל בך!' הוא קצת הסס ואמר 'אתה בטוח שאתה יודע את המלאכה?', אמרתי לו 'כן!'
הוא נכנס לביתנו וחבשתי את פניו עם המשחות וה'יוד' שאבא שלי היה רגיל לשים בכאלו מצבים, ולסיום הבאתי לו כוס מים לשתות. הוא כל כך שמח והניח את ידו על ראשי וברך אותי מכל הלב, 'יהי רצון שלא יארע לך שום תקלה וצער, ואם כבר תארע לך איזו תקלה וצער, יהי רצון שהיא מיד תתהפך לך לטובה, כמו שחלצת אותי כעת מצערי'.
שמחתי מאד מברכתו, כי הכרתי אותו שהוא אדם טהור לב וירא שמים גדול, ומעולם לא שמעתי אותו כועס ומתלונן, והייתי בטוח שבודאי ברכתו מתקבלת בשמים. הודתי לו והוא הודה לי ונפרדנו לשלום. מכיון שלא היה מצוי אז מכשירי טלפון לא יכלתי לספר זאת לאבי, וחכיתי שהוא יגיע הביתה. כשהוא הגיע, ספרתי לו את מה שארע, מיד הוא הזדרז לעלות אל השכן וראה שעשיתי את המלאכה טוב.
אבי שמח מאד על שזכיתי לעזר ליהודי בעת צרתו, ואף הוא ברך אותי ברכה דומה מאד לברכת השכן. התפעלתי מאד מכך, וספרתי לאבי שבדיוק אותה ברכה ברכני השכן. אבי אמר לי: 'נו, בודאי תתקים בך הברכה!' 'כעת', סים ר' יעקב, 'בודאי המכשול והצער שנעשה לנו יתהפכו לטובה'.
ענינו 'אמן', וכעבר מספר שניות אנו שומעים צפירות מאחורינו. היה זה לא אחר מאשר הרכב של אותם בחורים שעשו לנו את כל הצער. הם עצרו לידנו, בתחלה חששנו שהם אולי עוד רוצים להתנכל אלינו, אבל הם יצאו מהרכב כשכפות על ראשם, ונגשו אלינו…
על פניהם היה נכר שהם מתחרטים על מעשיהם, וכשפתחנו את החלונות הם החלו להתנצל ולבקש סליחה, וכך הם ספרו: 'אחרי שעשינו זאת נסענו מהר, ולפתע עברה בנתיב שמולנו משאית כבדת משקל ביותר בסיבוב חד במהירות, והתחככה ברכבנו וכמעט מחצה את כולנו למות. מיד הבנו שהדבר נעשה לנו מפני שהצקנו והזקנו לכם, והחלטנו לשוב אליכם ולבקש את סליחתכם לתקן את מה שהזקנו'…
ר' יעקב לא הזדרז לבקש לתקן את הפנצ'רים. הוא החל לשבח אותם, ואמר: 'רק יהודים שדם של אברהם אבינו זורם בעורקיהם יתנהגו כך. הא! איזה קדוש ה'! אשריכם!' הבחורים הללו התרגשו כל כך ואמרו 'רבי! תאמר לנו איזו מצוה אתה רוצה שנשמור ובעבורך נשמור אותה!'
ר' יעקב שאל אותם: 'לאן אתם נוסעים כעת?' 'לצפת', הם ענו. אמר להם ר' יעקב: 'אני רוצה לנסע יחד אתכם לציון רבי שמעון בר יוחאי, ושם נשוחח אודות המצוה… עד מהרה הם החליפו את שני הגלגלים. גלגל רזרבה אחד ממה שהיה לנו, והגלגל השני מהרזרבה שלהם. וכך נסענו שוב רכב אחרי רכב… אבל הפעם באהבה ובפנים מאירות זה לזה.
כשהגענו לציון הרשב"י, ישבנו בפנה שקטה, ושם ר' יעקב ספר להם את כל מה שספר לנו ברכב, והיאך בדיוק כשסיים לספר זאת הם הגיעו. והוסיף לדבר דברי אמונה ואודות אהבת ה' לעמו ישראל, והרבה לדבר על חסדי ה' העצומים שה' עושה עמנו בכך שאנו בריאים, ומתוך כך אמר להם שראוי לנו כהכרת הטוב לה' להניח בכל יום תפלין על היד ועל הראש, כהודאה על הלב והמח ועל כל אברי גופנו והדם הזורם בכל העורקים והגידים שבנו.
וכן אמר להם, שראוי לנו יום אחד בשבוע ביום שבת לשבות ממלאכה ולנוח ולהתענג באכילה ושתיה, כדי לפנות את מוחנו מעסוקים, ולהתבונן בחסדים שעשה לנו ה' כל השבוע ולהודות עליהם לה'. הבחורים יצאו מחזקים מאד, וקבלו עליהם שמירת שבת והנחת תפלין. ולא נפרדו מעמנו לפני שהכריחו את ר' יעקב לקבל מהם סכום כסף מכבד כפציוי על הנזק ועל עגמת הנפש.
כעת הוא עקר הספור… ר' יעקב לא נפרד מהם כלל, הוא יצר עמהם קשר אמיץ וחזק, וקבע עמהם פגישות רבות עד שבסיעתא דשמיא החזיר את ארבעת הבחורים הללו בתשובה שלמה. וכיום כל אחד מהם הוא אב למשפחה יהודית אמתית!!!
לאחרונה פגשתי אחד מהם שאמר לי שהוא וחבריו מתנהגים כיהודים נאמנים רק בזכות הסבלנות, אהבת ישראל ומאור הפנים של ר' יעקב גם לאנשים שלא נראים כמוהו. 'מאור הפנים של ר' יעקב אלינו באותו יום, אף על פי שהיינו רחוקים מתורה ומצות, ובפרט אף על פי שהתנכלנו אליו – כבש אותנו ופרץ את סגר לבנו, ובזכות זה שבנו בתשובה'.
(קול ברמה – ביטאונה של רמת אלחנן. יו"ל ע"י הרב מ.מ. צורן שליט"א)