פגשתי יהודי ממרכז הארץ. הוא עובד קשה לפרנסתו, ועם כל זאת הוא רגוע ושליו. "זאת רק השתדלות", הוא אומר לי, "הקב"ה רוצה שעכשיו יתנהלו חיי בצורה הזאת".
"רק עכשיו?" שאלתי. הרחתי שיש כאן סיפור. לא טעיתי… והוא סיפר:
עד לפני שלוש שנים הייתי עשיר גדול. וכשאני אומר 'עשיר', דמיין לעצמך 'נגיד' בסדר גודל, עם כמה רכבים, וילה, ועוד כמה דירות ברחבי הארץ, כולן מניבות רווח נאה. אני חי את חיי כדרכם של עשירים, ויש לי עסקים חובקי עולם. אנשים סומכים עלי ומפקידים אצלי את כספם, ואני משקיע בסייעתא דשמיא ורואה פירות. השם שלי מוכר בין גבאי הצדקה, ואני בהחלט משתדל לא לאכזב אותם. הם מודים לי כמובן, ואני מקבל את כל הכבוד הראוי לנדיב הקהילה.
במהלך עסקיי המסועפים, התגלגלה לפתחי השקעה משתלמת במיוחד. אחרי כל הבירורים שערכתי החלטתי להיכנס לזה. גייסתי את הכסף והכנתי שני צ'קים, כדי לשלם חצי מיליון שקלים. העברתי אותם לשותף שלי, כדי שיעביר אותם לחברה. אמרתי לו, "לפי הסיכומים עלי להעביר את הסכום בשתי פעימות. אבל למעשה, אתה יכול להעביר את שני הצ'קים בפעם אחת".
כעבור ימים ספורים אני רואה שאכן הוצאו מהחשבון שלי חצי מיליון שקלים, ואני רגוע. אין לי כל ספק שהעניין מתקדם כמו שסוכם בחוזה. עוברים חודשיים, והנה שוב יוצאים חצי מיליון שקלים מהחשבון שלי. כאשר הם לא באמת יוצאים, אלא אני מקבל הודעה נוזפת מהבנק שחזר צ'ק על סך חצי מיליון שקל, ועלי לשלם עמלה נכבדת. הסיפור לא נראה לי, ואני מתקשר לחברה כדי לברר מה קרה כאן, למה משכו פעמיים את אותו הסכום.
בחברה מעבירים אותי למנהל, וזה 'שוטף' אותי בביקורת נוקבת: "אתה יכול להסביר לי את ההתנהגות שלכם? אני בא לקראתכם, ובסוף הצ'ק חוזר!"
"מה פירוש… המממ… לא הבנתי למה זה נקרא שאתה בא לקראתנו".
והמנהל הסביר קצת יותר בניחותא, "לפני חודשיים השותף שלך ביקש לדחות את התשלום בחודשיים, ואנחנו הסכמנו. עכשיו הוא הביא לנו את הצ'ק, אבל תראה מה זה"…
אני כבר לא בטוח שאני רואה, כי נהיה לי שחור מול העיניים. השותף שלי רימה אותי. לא מבין מאיפה הוא קיבל אומץ לגנוב כל כך הרבה כסף בבת אחת. הוא פשוט לקח את חצי מיליון השקלים לעצמו, והשאיר אותי בעל חוב של חצי מיליון שקלים. באותו יום חזרו עוד כמה צ'קים שלא כובדו, ותוך יום נפלתי מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. אין לי כלום! הבנק עיקל את חשבוני, השם שלי הועבר לכל הבנקים כמי שלא מאשרים לו משכנתא וכל הלוואה שהיא, ומהצד השני נמצאים הנושים: אנשים טובים שראו בי כתובת נאמנת להפקיד את כספם.
קראתי לכולם יחד לאספה. הבהרתי את המצב. לא התחבאתי ולא ניסיתי לברוח. להיפך, הבטחתי לשלם הכול, ואכן מכרתי את כל נכסיי, הרכבים והדירות, כדי שכולם יקבלו את הכסף שלהם בחזרה.
אני יודע שרק ה' משפיל גאים ומגביה שפלים, רק הוא ואין עוד מלבדו, אפס זולתו. אני מרחם על השותף האומלל שלי שהיה במצוקה ולא התגבר, ואני בטוח שכל העניין הזה הוא לטובתי. היום אני עובד לפרנסתי כמלמד, משתכר שבעת אלפים שקל בחודש וחי עם הקב"ה יום יום. לא רק יודע, אלא מרגיש בחוש שהוא מחיה אותי ואת בני משפחתי בכל רגע ורגע.
אתה מבין בעצמך שהסוגיה הכי מסובכת פה, היא השלב שבו מחתנים את הילדים. זהו שלב בחיים שבו אתה צריך המון כסף. אני מודה לה' על שגם כשהייתי בעל המאה היה לי השכל להבין, ש'זוזים' כשמם הם – זזים מזה לזה, ואין כל ביטוח שהם יישארו אצלי לעולם. עוד כשהיה לי כסף, ביקשתי ממורי ורבי הדרכה באשר להתחייבויות בעת נישואי הילדים, ורבי אמר לי כך: "דע לך, שכל מה שקשור לחתונות של הילדים, אין זה חלק מקצבת הפרנסה הרגילה, אלא יוצרים משמים שביל מיוחד שדרכו מגיע כל הנצרך. לכן אתה יכול להתחייב על מה שדורשים ממך, כנהוג במקומך. עליך להיזהר גם שלא להפריז. אל תבטיח הון תועפות כדי לקבל בחור משכמו ומעלה, כי באופן כזה לא תהיה לך ברכה. תן כפי הנהוג, ותראה נחת".
אני מוכרח לציין שמורי ורבי הבהיר לי, שזה באופן שאני מצומצם בכסף, אבל אם יש לי בשפע, מותר לתת יותר מהמקובל. עתה אני רואה כמה צדקו דבריו של רבי. חיתנתי בכבוד שתי בנות לפני הנפילה, ושתיים אחר כך, ולשתיהן נתתי את אותו הסכום.
בוא תשמע סיפור, איך היה בחתונה האחרונה: מוצאי שבת האופרוף. החתונה תתקיים מחר, יום ראשון, בסייעתא דשמיא ובשעה טובה ומוצלחת. אני יושב עם זוגתי בסעודת מלוה מלכה. הלילה זהו תאריך משמעותי מבחינה כלכלית, שכן זהו ה-31 לחודש הלועזי, והיא שואלת אותי, "כמה צריך להביא מחר לחתונה?" היא יודעת את מצבי, הן יחד עמי עברה את המשבר, כאשר פעם היא זו שמדברת דיבורי אמונה, ופעם אני. המחותן שלנו, הגון ומסודר, כבר שילם את חלקו, כך שמחר זה יהיה התור שלי להביא את כל המזומנים.
"עשרים ושבעה אלף שקל", אמרתי. "זהו הסכום שצריך לליל החתונה".
"וכמה כבר יש לך?" "כלום לא".
"היום השלושים ואחת לחודש", היא אומרת. "אחרי החתונה כבר יהיה לך כסף מהמשכורת, אז אולי תלך ותוציא מהבנק שבעת אלפים שקל באמצעות הכרטיס?"
"ואם יהיו לי שבעת אלפים, מה יהיה עם עשרים האלף הנותרים?" אני שואל. "תאמיני לי, את כל ההשתדלויות שיכלתי לעשות עשיתי, ה-כ-ל. מילאתי את תפקידי בלי להתעצל. עכשיו נשאר לי רק דבר אחד: לסמוך על הקב"ה. אם הקב"ה רוצה שיהיו לי מחר ביזיונות מול ספקי השירות, לא יעזור לי כלום. ואם ה' רוצה לתת לי את הכסף, הוא ייתן לי. אני בידיים שלו. רק שלו. נישען עליו חזק, בכל הכוח".
היא מהנהנת וחושבת, ומנסה להיזכר אם יש פעולה כלשהי שדרכה יכולה לבוא הישועה. "אחותי הגישה בשבילנו בקשה לאיזו קרן סיוע. אולי הם הכניסו כסף לבנק? כדאי להתקשר לבנק ולבדוק את מצב החשבון". אנחנו מסכימים שיש כאן פתח כלשהו, ומחליטים לברך לפני כן ברכת המזון. אתה כבר מבין שברכת המזון הזו, כמוה כתפילת נעילה ביום הכיפורים. התחושה הזאת של 'פתח לנו שער בעת נעילת שער'… הכול חסום, אבל מוכרח להיות שה' יפתח לנו את אוצרו הטוב, 'כי פנה יום' ומחר החתונה, ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.
אחר כך אני מתקשר לבנק, ושומע שם את הקול האלקטרוני שאומר, שבחשבוני נמצאים עשרים ושניים אלף שקלים! הקרן שאחות אשתי פנתה אליה, ביצעה הפקדה על סך עשרים ושניים אלף שקלים. בהמשך התברר לי שזהו דבר לא מובן בכלל. זוהי קרן שמעניקה תמיכות בגובה של חמשת אלפים שקלים בלבד. מה גרם להם לצאת מגדרם? ואיך הם ידעו לדייק כך את התאריך? איננו יודעים, וגם אין את מי לשאול. לא מפנים אותי לאחראי כדי לומר לו תודה. בטלפון של המשרד עונה פקיד, שרק רושם פרטים ואין לו שום מושג מהחלטות ההנהלה. אנחנו מודים לה', מרגישים את ידו הרחומה וניגשים לחתונה בשמחה כפולה ומכופלת, בטוחים בישועתו השלמה.
בשעת הריקודים ניגש אליי גיסי. אני מושיט לו יד כדי לרקוד, אבל הוא עוצר אותי. "חכה רגע, יש לי מעטפה בשבילך, כדי שנרקוד ממש עם כל הלב". במעטפה הוא הניח 5500 שקלים, שאסף מהמעשרות שהוא חייב מלפני כמה שנים. אני רוקד עם כל הלב, ובסוף החתונה מבין למה הגיס הוסיף עוד 500 שקלים על החשבון. היה סכום שלא לקחתי בחשבון – הטיפ למלצרים, והנה הקב"ה חס עלי, וגם את זה הוא שלח לי.
באותו חודש קיבלו המלמדים בתלמוד תורה הודעה, שהמשכורת מתאחרת ביום אחד. חשבתי לעצמי, מה היה קורה לו הייתי סומך על המשכורת? הרגשתי שהיה כאן מסר משמים: לא סמכת על המשכורת, סמכת אך ורק על הריבונו של עולם, ואכן, הוא שלח לך הכול! ברווח! בזמן!
והמחותן הזה, העשיר האמתי, מסיים את הסיפור שלו, ושואל בלי לחכות לתשובה: "ה' דאג לי עד הפרוטה האחרונה. אתה יודע איזו הרגשה היא זו?!"
(גיליון השגחה פרטית)
י.צ.ש.
אני מעולם לא הייתי עשיר לא זכיתי לחיות את החיים האלו, אבל כשביתי הייתה בגיל שידוכים החלטתי שבגלל שלהוריה אין כסף אין שום צדק בעולם שהיא תקבל חתן שאינו תלמיד חכם לפי הסטנדרטים שלי, כמובן ביתי לא הייתה על הירח והיא הייתה מאוד מחוברת למציאות, אבל היא רצתה תלמיד חכם הרבה יותר ממה שאני רציתי עבורה, מה עשתה, התפללה בשיא הכח שהבחור המיועד לה יקבל חשק ללמוד, התוצאות בהתאם, החתן הרב דוד א. שליט"א גם מחשובי נבחני דירשו
מצמרר!!
איזו אמונה. הלוואי עליי