בספה"ק הרבו להביא מדברי האר"י הק' זי"ע (פע"ח שער חנוכה פ"ד), על כך שימי החנוכה מכוונים כנגד י"ג מידות של רחמים, וכל יום מהם מכוון כנגד מידה אחת, וניתן לפעול ישועות גדולות כפי עניין השפעות המידה ההיא השייכת לאותו היום.
ומובא בספה"ק שביום השלישי של חנוכה – המידה המאירה בו היא מידת 'חנון', ומהות מידה זו היא 'מתנת חנם', שהקב"ה נותן וחונן אף למי שאין 'מגיע' לו מן הדין, וכדכתיב (שמות כב כו) 'ושמעתי כי חנון אני', ומקבל תפילת כל פה, וכלשון הרמב"ן שם: "כי חנון אני – חונן ומקבל תחינת כל אדם אע"פ שאינו הגון, מגזירת חינם ('חנון' משורש תיבת 'חינם' הוא) וכו', לפיכך אמר כי חנון אני ושומע צעקת 'כל' מתחנן לי, עכ"ל.
ועל ידי שהאדם נוהג במידה זו, שמעניק משלו אף כשאינו חייב, ונותן גם למי שאינו ראוי (לפי דעתו…) הוא מעורר עליו במרומים הנהגה זו של 'חנון', לתת לו לפנים משורת הדין. ובדרך צחות יש לומר: הנה מנהג ישראל לחלק 'חנוכה געלט'. ואם כן הזמן גרמא להתעורר לתת 'שמייכעל' – חיוך והארת פנים 'בחינם', כדי לקיים מנהג זה…
והרה"ק משינאווא זי"ע אמר, כי 'היום השלישי' מסוגל הוא לפרנסה טובה בהרחבה ולעשירות, שכן קוראים בו בתורה מעניין קרבן הנשיא של שבט זבולון שזכה לעשירות ולחוף ימים ישכון.
(באר הפרשה)