הרב בנימין בירנצוויג
"והיה הנערה אשר אומר אליך הטי נא כדך… אותה הוכחת לעבדך ליצחק" (כד, יד )
כשאליעזר הולך לבחור כלה ליצחק, מתפלל הוא "והאשה אשר תאמר לי שתה וגם לגמליך אשקה היא אשר יעדת ליצחק". ויש לתמוה?! וכי הבדיקה להצעת שידוכין היא לבדוק האם המדוברת היא מאגודת צער בעלי חיים או מ'תן לחיות לחיות'? ודאי שזה דבר חשוב, אבל האם זה הדבר החשוב שעליו התפלל שיהיה זה סימן ליושרה ואישיותה?
ביאר הבית הלוי, שכשרבקה הציע לאליעזר לשתות, הרי לא היה שם כוס אלא דלי, וא"כ כשישתה אליעזר מהדלי וישאר שם משאריות שתייתו, מה תעשה רבקה עם זה? אם תשפוך זאת הרי יכולה לפגוע באליעזר שרומזת לו שיש חיידקים בפיו ולכך המים אינם ראוים לשתיה, ואם תיקחם לביתה א"כ לא יראה זה מעשה חכמה כי אולי באמת האיש חולה ומסוכן לשתות משארית מימיו של איש זר שאינה מכירתו. ובזה בדק אליעזר את רבקה לבחון מה תעשה, והנה מצאה היא פתרון נפלא, "וגם לגמליך אשאב" ובכך היא לא תצטרך לפגוע בו ולשפוך מימיו. וא"כ לא היה כאן בדיקה לראות האם רבקה דואגת לבעלי חיים אלא בדיקה האם דואגת לבני אדם בדרגה גבוהה כזו.
זהו גאונות של כבוד האדם, כך זה היחס לחשב עד דק איך יכול כל מעשה לגרום פגיעה באדם, ולא רק להזהר לא לפגוע בשני אלא לחשב מחשבות ולעשות תחבולות כדי שלא תצא פגיעה לחבר. ובשביל להזהר מזה אנו רואים כמה הקפידו האבות הקדושים, לעשות תחבולות לשמור על כבוד האדם.
אומרים בשם מרנא החזו"א זיע"א שהיה נוהג לומר: 'כמה האדם הוא יהודי? לפי מה שהוא עושה בשביל השני'. כשהוא נשאל מה הדרגה הכי גבוהה שאדם יכול להגיע אליה בעולם, השיב: 'לעבור את כל החיים מבלי לפגוע באף אדם'. ורבו הסיפורים על החזו"א שאף שהיה גבוה מעל גבוה, היה רגיש ביותר לכל פגיעה הכי רחוקה בזולת.
מרן החזו"א היה מופלא עד מאד בזהירות מפגיעה כל שהיא ח"ו בזולת, וזה היה המעשה המופלא שהתרחש על ידו:
השמועה עשתה לה כנפים ופשטה בכל רחבי העיר הקטנה, היום תערך ברית באולם בית הכנסת הגדול, והסנדק יהיה מרן החזו"א!
המונים הצטופפו מחוץ לאולם בית הכנסת, ממתינים בקוצר רוח, אולי יזכו לגשת אל הקודש, ליעוץ, לברכה, ויש כאלו שהספיק להם ההבטה בזיו פניו הקדושות, שהרי לא בכל שעה היתה אפשרות להכנס למעון קודשו, מפאת גילו ומצב בריאותו.
והנה הסתיימה הברית, ודמות קודשו של החזו"א נראתה בפתח האולם, וההמונים נעמדו כל אחד בתורו, לגשת להתברך ולקבל עצה ותושיה, ומרן החזו"א בסבלנות איץ קץ, שומע כל אחד, מאיר פנים ומברך בכל לב.
המקורבים אליו, שמים לב כי חיורון נסוך על פניו של החזו"א, וליבם לא מבשר להם טובות, הם מנסים לומר לו, אולי יקל על עצמו ויכנס לרכב שבא לקחתו, ולא ימשיך בקבלת קהל ההמונים, אבל החזו"א מסרב בתוקף…
כשהסתיימה קבל הקהל ברחובה של עיר, נכנס החזו"א לרכב באיטיות והיה נראה כי הוא ממש לא חש בטוב, הנהג מתניע את הרכב ורוצה להתחיל בנסיעה מהירה, ואז אומר לו החזו"א 'סע לאט, מאחורה יש אנשים'! הנהג מאט את הנסיעה ונוסע ממש בקצב הליכת האנשים, עד שהגיע לעיקול הרחובות, ואז אומר לו החזו"א 'סע מהר מאד! סע מהר מאד לבית החולים' ומאיץ בו למהר…
החשש הוא להתקף לב, והנהג מוציא מיד כדור שהורה הרופא לתת במקרה של התקף לב, הוא עוצר את הרכב והחזו"א בולע הכדור עם מעט מים, ומבקש לצאת מהרכב לשאוף מעט אויר, כשהוא מפטיר 'זה היה התקף לב חזק'!!
כששבה קצת רוחו של החזו"א והם בדרכם לבית החולים, שואל הנהג את החזו"א, ממתי הרב חש ברע? אמר לו החזו"א 'עוד בדרכי לברית', נדהם הנהג ושאל, אז למה הרב המשיך לברית? 'קיויותי שזה יעבור' ענה החזו"א, ולאחר הברית מדוע המשיך הרב בקבלת הקהל, המשיך להקשות הנהג? 'כל כך הרבה אנשים באו כל אחד עם הפקאלך שלו, לא יכלתי לאכזב אותם ולהעלם'!
והמשיך הנהג לתמוה, א"כ מדוע כשכבר עלינו לרכב ומראה הרב היה בכי רע, הרב אמר לי לנסוע לאט עד עיקול הרחובות? ענה לו החזו"א תשובה מרטיטה בעוצמתה רגישותה וחשיבותה 'וכי לא ראית את הציבור הגדול שליוה את המכונית כשהתחלת לנסוע, אם היית מתחיל מיד בנסיעה מהירה, הרי העשן שהיה נפלט ממנוע הרכב, היה מגיע ישר על פניהם, איך אפשר ככה לזלזל ביהודים?!
איזה רגישות מפליגה שלא לפגוע בזולת! באמצע התקף לב חזק, כשצריכים לטוס לבית החולים, אבל אם ניסע מהר הרי העשן יפלט ישר על פניהם של יהודים טובים שכל רצונם היה ללוות את גדול הדור, זה א"א לעשות גם כשיש התקף לב!
ומסופר סיפור נפלא על שנים מגדולי ישראל שמראה לנו מה זה תחבולה שלא לפגוע בשני, בהזדמנות מסוימת לאחר איזה כנס הזדמן למרנן הגאונים רבי משה פיינשטיין זצ"ל ורבי יעקב קמינצקי זצ"ל לצאת יחדיו ושם חיכה להם רכב אשר נהגו הוא יהודי עשיר ואם זאת גם ת"ח, ואז החלו להתוכח ביניהם מי ישב ליד הנהג? מסתמא חושבים אתם שהם רבו לא כמובן מי יזכה לשבת ליד הנהג, אלא מי יכבד את חברו בזה. אבל גם זה היה תמוה בעיני המקורבים שכמובן התמלאו תמיהה גדולה על הויכוח המוזר הזה בין שני גדולי ישראל כאילו שיותר כבוד לשבת ליד הנהג? ואחד מהם העלה תמיהתו בפני גדולי ישראל אלו דלעת מה ועל מה?
וכך הם ענו לו! לשבת שנינו במושב האחורי לא רצינו שהרי הנהג לא סתם איזה עגלון שבאת לשמש אותנו, ולכך לא מן הראוי לשבת שנינו מאחורה, שאז תהיה לנהג הרגשה שהוא משמש כעגלון שלנו ואין מכבודנו לשבת לידו, וא"כ חייב שמשהו יישב לידו מפני כבודו, ורק היה ביניו ויכוח מי יורד ראשון כי הוא לא יכול לשבת ליד הנהג כי ברגע שירד ישאר הנהג לבד במושב הקדמי, ולכן בררנו ביננו מי יורד שני ואז הוחלט שהוא יישב לידך, וכך תמיד ישב משהו ליד הנהג.
באחד ממסעיו של החפץ חיים למכור את ספריו קרה שברדתו מהעגלה באחת התחנות למתוח את איבריו האיץ העגלון בסוסיו וברח בהשאירו אותו לבד באמצע הדרך כך שהיה נאלץ לכתת רגליו עד שהגיע לעיירה בבואו חקר על מקום מגוריו של העגלון וכשנודע לו בא לביתו ושילם לו שכר הנסיעה.
מיד לאחר מכן שכר עגלה אחרת ועזב את העיירה מבלי שיוודע לאיש על ביקורו במקום, הוא נימק את הנהגתו המוזרה בכך שלא רצה לגרום עגמת נפש לעגלון, שהלא בודאי חשב אותי להלך עני ומשום כך הרשה לעצמו להתלוצץ ממני, והיה אם אתעכב בעיירה עם ספריי אולי היתה מגיעה השמועה לעגלון שהאיש הזה שהתל בו הוא בן תורה ומחבר ספרים ויהיה מצטער מאוד, כדי למנוע צער זה ושלא יהיה מתכבד בקלון העגלון כשכולם יגלו שכך עשו לו, הזדרז הח"ח ועזב את העיירה מיד.