הגאון הרב יהושע ליף שליט"א שהקים את ישיבת 'נר יעקב' למתחזקים, מספר על דמותו המופלאה של ראש ישיבת 'אור שמח' הגאון רבי מנדל וינבך זצ"ל:
בנושא קירוב רחוקים לא היה דומה לר' מנדל. היתה לו הבנה עמוקה ויכולת להתחבר אל יהודים תועים, והם מצידם אהבו אותו בלב ונפש. את הסיפור הבא שמעתי מכלי ראשון מפי אחד מבוגרי ישיבת אור שמח, סיפור זה מאיר את גישתו הייחודית של ר' מנדל, ומעיד כמאה עדים על תבונתו ביחסי בין אדם לחברו ובסדר העדיפויות הנכון בחיים.
יום אחד עמדו תלמידי הישיבה בתור לנטילת ידיים לפני ארוחת הצהרים. ביניהם היה תלמיד חדש ש"כרגע ירד מהמטוס". הוא לא ידע כמעט דבר, ובוודאי לא הכיר את הלכות נטילת ידיים, ובקושי ידע הוא מה זו בכלל 'הלכה'!
כשראה את כל התלמידים מצטופפים סביב הכיור, ניסה לחכות את מעשיהם – הוא עמד בתור כמו כולם, וכשהגיע תורו הניח ידיו מתחת לזרם המים, אחר כך ניגב את ידיו, והיה בטוח שמילא את חובתו בהידור…
ברגע זה ניגש אליו אחד הבחורים הוותיקים, והחל לגעור בו בפומבי על בורותו:
"מה אתה עושה?" הוא צעק על הבחור החדש.
"רציתי לאכול לחם", ענהו זה במבוכה.
"כך לא נוטלים ידיים! צריך לקחת את הנטלה, לשפוך את המים על הידיים, כמו שכתוב בהלכה, לא שופכים מים איך שרוצים! יש הלכות!"
בעל התשובה המסכן עמד נדהם מול השיעור המזורז בהלכות נטילת ידיים למזלו, ברגע זה נכנס ר' מנדל אל החדר, והבין מיד את המתחרש.
הוא מיהר אל הבחור החדש ואמר לו באהבה: "תקשיב, עשית מצוין! מצוין! כשתהיה בישיבה עוד זמן מה, תלמד פרטים נוספים בהלכות נטילת ידיים, אבל כרגע אינך צריך לדאוג כלל. נהגת מצוין, לך תאכל".
לאחר מכן ניגשו התלמידים הוותיקים, שהיו עדים לחילופי הדברים, לראש הישיבה וביקש הסבר לדברים.
"הרב", הם אמרו, "איך אפשר לתת לו לשבת ולאכול בלי ליטול ידיים כהלכה. האם לא צריך להסביר לו, כדי שידע ליטול כראוי?"
"תלמידי היקרים", השיב ר' מנדל, "כאשר נמצאים בעיצומו של תהליך הכנסת תלמיד חדש, שמעולם לא ראה קיום הלכה ולא חווה דבר דומה, תחת כנפי השכינה, הלכות נטילת ידיים אינן הנושא שצריך ללמד אותו…
והוא הסביר את ההנהגה הראויה והמועילה: "מה שהיה עליכם לשאול אותו", השתהה לרגע לתוספת הדגשה, "הן שאלות כמו: האם יש לו מקום לשבת, האם יש לו מה לאכול – זה השיעור שהייתם צריכים להעביר לו, זאת הדרך להביא אדם מתחת כנפי השכינה".
וכשראה שהם מבינים את המסר, סיכם: "בהמשך ילמד התלמיד איך בדיוק נוטלים ידיים. אך כעת חשוב בעיקר להראות לו חום, אהבה ופנים מסבירות".
כמה אופייני לר' מנדל.
כפי שאמר לתלמידיו – כשרוצים להביא אדם תחת כנפי השכינה, צריך לדעת כיצד נכון לעשות זאת.
ור' מנדל ידע!
(מתוך הספר 'בהיכלם')