שח הגה"צ רבי חזקיהו יוסף משקובסקי שליט"א: כעת נפטר הגאון הגדול ר׳ אברהם ארלנגר זצ"ל. הוא היה מתמיד ועמל בתורה בקנה מידה לא שגרתי. כל יום הוא היה רגיל להתפלל כוותיקין עם הנץ החמה, חוץ משבת קודש, שאז הוא היה קם בשעה ארבע לפנות בוקר, והיה לומד עד התפילה. הוא היה מתפלל עם הגאון ר׳ יושע בער, ולאחמ״כ עם הגאון ר׳ אברהם יהושע.
ושאלו אותו, מאי האי, למה בשבת אתה לא מתפלל בנץ? אז הוא השיב: יש לי כזה טעם בלימוד הזה, כזה גישמאק! חבל לי לאבד את זה. גם בשביל תפילת וותיקין לא שווה לי לאבד את זה…
הוא היה מתמיד עצום, וכמעט לא פסיק פומיה מגירסא. סיפר הבן שלו בהלוויה מה היה נקרא אצלו ׳בין הזמנים׳: הוא למד בבין הזמנים כמו במשך הזמן, בצורה רגילה ממש, מלבד שבת אחת. בדרך כלל בשבת הוא היה קם בארבע לפנות בוקר ללמוד, ואחרי הסעודה הוא היה הולך מעט לנוח וביקש שיעירו אותו, הוא לא ישן הרבה; חוץ משבת אחת שהוא אמר: "היום אל תעירו אותי. תנו לי לישון כמה שאני צריך". וכשקם, הוא אמר: "יצאתי ידי חובת 'בין הזמנים'…!
פעם, כשהוא לימד בישיבת ׳קול תורה׳, הוא שמע שיש בחורים שלמדו נהיגה, והוציאו רישיון נהיגה [זה נגד הדעה של הישיבה, ונגד דעת גדולי ישראל] .אז הוא אמר: שמעתי שיש חצופים שעשו רישיון נהיגה, אבל אני לא מבין אותם, הרי בשביל מה הוא עושה את הרישיון בתור בחור, הרי אין לו כסף בשביל לקנות מכונית. אלא מה, מישהו ייתן לו מכונית. אבל מי נותן היום מכוניות בחינם?… רק באוטו פח זבל… שם העירייה תיתן לו בחינם בשביל שיעבוד שמה. אז בשביל מה למדת נהיגה, בשביל להיות בפח זבל?!…
אחד הסיפורים המעניינים שנשמעו גם אצל הראש ישיבה, זה דבר מאד מעניין: אצל משפחת ארלנגר היו גאוני ישראל, וכן אצל משפחת שוואב (האמא של משפחת שוואב – היתה ארלנגר), בשני הצדדים הם היו גאונים גדולים.
וסיפרו על הסבא ארלנגר, שהוא היה יהודי בעל מעלה, והיו לו הרבה ילדים, ואחד הבנים שלו נסע פעם לעסקים במדינה אחרת, ולאחר שנסע מצאו שהוא שכח את הטלית שלו בבית. אז אביו [הסבא ארלנגר] נסע אחריו ממקום מגוריו מלוצרן שבשווייץ עד לאותה מדינה. היה צריך לנסוע ברכבת כמה שעות טובות.
כשהגיע למקום האכסניא של בנו בבית מלון, דפק בדלת, ובנו שאל – "מי זה?" אמר לו, "אבא". הוא נבהל ופתח מיד, אמר לו אביו: "שכחת את הטלית בבית".
"נו, אבא הביא לי את זה?" שאל הבן בשמחה.
אמר לו – "לא, לא, לא… אתה חוזר איתי כעת הביתה לקחת את זה…!"
המשגיח של קמניץ אמר, שבזה האבא בנה בנין של דורות. כל הגדולים למשפחות ארלנגר ושוואב שיצאו אחרי זה – זה היה מאותו מעשה. בנין לדורות!
דרך אגב, סיפר לי יהודי יקר, ר׳ יצחק כהן אחיו של הגאון ר׳ זאב כהן, שהוא היה פעם אצל הגאון ר׳ מרדכי שוואב, הוא היה גאון גדול, ושאל אותו ר׳ יצחק, על איזה אח היה הסיפור הזה של ארלנגר [שהוא שכח את הטלית]? אז הוא אמר לו.
וסיפר ר׳ יצחק, כשהגעתי חזרה לארץ כבר היה פה מוכן מכתב שנשלח מר׳ מרדכי, הוא כתב לו: לאחר שיצאת, עלה בדעתי שהרי החפץ חיים כותב שאסור לדבר על המתים, אז אולי זה דיבור לא כ״כ מכובד שהוא שכח את הטלית שלו, אז תעשה לי טובה, אל תספר את זה לאף אחד בשביל שאני לא אכשל חלילה.
אז הוא כתב לו מיד: תתפלא לשמוע, אבל ברגע שיצאתי מהחדר שלך – כבר שכחתי מה אמרת לי ועד עכשיו אני לא מצליח להיזכר… מעניין!
(גיליון ארחות חיים, נערך מתוך שיחתו השבועית בישיבת ארחות תורה)