"מן הכשבים או מן העיזים" (א', י')
מצעירותו סבל רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל, בעל "אבן האזל", ממחלה קשה בריאותיו, והוא נצרך לרפואתו לשתות מידי יום כוס חלב עיזים על פי הוראת הרופא.
עזים כמובן לא היו ברשותו… אבל תלמידיו המסורים שאהבוהו אהבת נפש מצאו עד מהרה גוי אחד שהיתה לו עז בביתו, והסכים למכור כוס חלב טרי מידי יום עבור הרב. העמיד אפוא הרב את אחד מתלמידיו שיהיה אחראי בדבר, וישגיח בכל תהליך החליבה מתחילתו ועד סופו כדין, שלא יהיה בו חלילה חשש של חלב עכו"ם, הוא ישב עמו והדריכו בפרוטרוט כיצד בדיוק יעשה את מלאכתו נאמנה, היו לו כמה חומרות וכמה הידורים בדבר, וביקש מאד מתלמידו שיקפיד היטב על קיום כל ההוראות כולן ללא שום התחכמות.
התלמיד הנאמן, פקודת רבו שמרה רוחו, הוא שמר בקפידה על קיום כל ההוראות לשביעות רצונו של רבינו. יום אחד נבצר מן התלמיד לגשת אל בית הגוי ולהשגיח על תהליך חליבת העז, והעמיד את חברו במקומו, שיגש הוא אל המקום ויביא את החלב הדרוש לבית ראש הישיבה.
השליח החרוץ עשה שליחותו בשמחה כראוי, אך לא ידע על כל אותם הידורים שהקפיד עליהם הרב, כאשר לא היה לחברו זמן לשבת עמו באריכות על כל פרט ופרט… והחליט המשלח בדעתו, שאלו הם רק חומרות והידורים, ובשעת הדחק הלא מספיק שיעמוד ישראל על גביו כל עת החליבה… [ועיין יורה דעה סימן קט"ו ס"א, ונושאי כלים, ומעדכני השולחן שם].
כשהגיע השליח אל הרבנית הצדקנית מרת בילא הינדא עליה השלום מחברתו בקודש של רבנו, סיפר לפניה כל הענין, שחברו נעדר היום והעמידו כשלוחו להביא את החלב עבור ראש הישיבה. הרבנית שהיתה מפורסמת בפקחותה כאשר חבר חכמה ונאמנה מאד [היא סידרה את כל חידושיו של רבינו בספר אבן האזל], החלה לחקור ולשאול אותו כיצד בדיוק היה סדר החליבה, ולאחר ששמעה הפרטים החליטה בדעתה שעל אף שלא התקיימו בדיוק כמה הידורים שהרב אוהב להקפיד עליהם, מכל מקום מפאת חולשות הגדולה של רבנו וקיום בריאות גופו, יש להקל בדבר…
שפתה אפוא הרבנית את סיר החלב על גבי פתיליית האש, כדי שיתבשל כראוי בטרם תגיש אותו לארוחת הבוקר לבעלה הדגול.
והנה בינתיים דפק עני בדלת, היא ניגשה אל הפתח, והאיש העני החל לספר בפניה על מצבו העגום, וביקש והתחנן אם אפשר תרומה הגונה… של לא פחות מלירה שלמה… הרבנית חיפשה בארנקה, אך לא מצאה בו אלא אגורות בלבד… והציעה לעני בתמורה ארוחה מזינה וטעימה אך משום מה התעקש העני במרירותו על לא פחות מלירה… עד שלבסוף הצליחה הרבנית לאסוף לו מפה ומשם לירה שלמה…
כל העסק הזה לקח זמן רב, כשלבינתיים רתח החלב שבסיר, ועד מהרה גלש כולו ונשפך החוצה… הסיר הריק שעמד על האש, נהיה חרוך כולו, והעלה עשן רב, וריח רע התפשט בבית…
רבי איסר זלמן ישב אז בחדר וספון ושקוע עמוק בתורתו הגדולה, והנה הריח הקשה מגיע לאפו, הוא נחרד מהר אל המטבח ונדהם לראותו אפוף עשן, הוא שאל בבהלה את זוגתו הרבנית מה קרה כאן?
סיפרה לו אשתו, שתוך כדי שהעמידה את החלב לבישול עיכב אותה עני משונה, שהתעקש דווקא לקבל צדקה של לירה שלמה, ואדהכי והכי גלש כל החלב מהסיר…
רבי איסר זלמן התרגש מאד, ואמר: "עס קען ניט זיין! לא יתכן! אם את עסקת במצוה הדורה וחשובה בנתינת צדקה לעני, לא יתכן שיצא מזה הפסד! משהו אחר יש כאן… עס איז דא דא עפעס אנדערש…"
כראות הרבנית גודל חרדתו, נאלצה לספר לפניו כל האמת, שהתלמיד הקבוע נעדר היום מן החליבה והעמיד ממלא מקום, שלא ידע בדיוק את כל אותם הידורים שהרב מקפיד עליהם.
אם כן אפוא – צהלו פני הרב בשמחה עילאה – אדרבה זכות "מצות הצדקה" עמדה לנו, להצילנו מחלב זה שיש בו חשש נדנוד של איסור…
(מתוך 'טיב המעשיות')