הרב עמרם בינעט
היה זה לפני כשמונה שנים. הגעתי אז למסור את השיעור ב'דף היומי', הימים היו ימי חול המועד סוכות, למדנו אז מסכת 'יבמות', ובתחילת השיעור שחתי בפני חברי, משתתפי השיעור, שאני לא יודע מה לעשות…
אני צריך לקנות 'הושענות', חמישה בדי ערבה לכל אחד מבני המשפחה, ואין לי כסף לשלם את כל ההושענות הללו…
המשפחה לא קטנה ב"ה, וההוצאות של החגים סחטו ממני את הפרוטות האחרונות, וכעת כשכבר עומדים החגים להסתיים, לא נשארה בביתי אפילו אגורה אחת שחוקה, בעוד בחשבון הבנק דווקא נותר בור לא קטן…
חלק ממשתתפי השיעור גיחכו. הם חשבו שאני צוחק. נו… כמה כבר עולות ערבות? גם למשפחה גדולה זה מסתכם בסכום פעוט, אפילו לא מאה שקלים, הרי המחירים של הערבות עוד לא היו יקרים כל כך כמו בשנה האחרונה, יכולת לקנות בכל קרן רחוב חמישה בדי ערבה בחמישה שקלים.
אבל אחד המשתתפים כן לקח את הסיפור ברצינות… הוא חשב קצת ואז שאל אותי שאלה מתבקשת: "התפללת על זה? ביקשת מהקב"ה שישלח לך כסף לקנות ערבות להושענא רבא???".
השבתי לו: "בוודאי! מה השאלה, בטח שהתפללתי, אבל מה לעשות, התפילה לא הועילה הפעם שאקבל את מבוקשי, והארנק שלי נשאר ריק"…
עכשיו שאל אותו אברך שאלה נוקבת שבעתיים:
"אם השתדלת והתפללת והתפילה לא עזרה לך… אתה חושב שיש משהו אחר שתוכל לעשות שיהיה יעיל יותר מתפילה לקב"ה? יש דבר בעולם שיש לו יותר כח מהתפילה לקב"ה?
"אם תמצא פתרון טוב ויעיל יותר מתפילה, לבריאות, אבל הרי אתה יודע שאין דבר כזה, אז למה אתה לא מתפלל שוב? זה מה שצריך לעשות כשהתפילה לא מתקבלת, להתפלל עוד פעם!
"קווה אל ה'", כתוב בפסוק, ומה קורה אם התפילה לא התקבלה? "חזק ויאמץ ליבך ו… קווה אל ה'…". התפלל שוב, עוד פעם. אין פתרון טוב יותר…
אני זוכר שהדברים שאמר אותו אברך, חתכו בי כמו בבשר חי. איי… אם התפילה לא עזרה לי, יש משהו שכן יוכל לעזור לי?!
נגר או רופא?
הרעיון הזה משמש אותי לא פעם כשאנשים מתקשרים אלי, לגבי 'חברת התהילים' שזכיתי לייסד – 'ענני'. הם מתקשרים ומציעים תרומה ומבקשים שאזכיר את שמם ב'מי שברך' שאני עושה יחד עם כאלף תינוקות של בית רבן, שלא טעמו טעם חטא, ושואלים אותי אם אני יכול להבטיח להם שתהיה להם ישועה…
התשובה שלי היא שאיני יכול להבטיח דבר. אנשים רבים נושעו לאחר שהילדים התפללו עליהם, ורבים אחרים לא נושעו. אין בזה כללים, אבל אני שואל אתכם שאלה הפוכה: יש לכם פתרון יותר טוב מתפילה?
משל למה הדבר דומה, לאדם שסובל מקשיי ראייה, והולך לרופא עיניים שימצא מזור לבעייתו. הרופא רושם לו מרשם לתרופה מסוימת ונותן לו הנחיות אודות משחה כלשהי שעליו למרוח סביב העין מספר פעמים ביום.
מנסה הפציינט את התרופה, מקפיד על הוראות הרופא, והראייה שלו לא השתפרה בכלל.
מה יעשה הפציינט? הוא ילך לאורתופד? הוא ינסה את מזלו אצל רופא שיניים? אולי יפנה לנגר או לסנדלר שיעזרו לו? כמובן שלא.
בעיות בעיניים מטופלות על ידי רופא עיניים בלבד! אבל הרופא הרי לא עזר לו בפעם הקודמת… זה לא משנה את העובדה שהוא היה ונשאר הכתובת היחידה של הפציינט, ולכן הפציינט יפנה אליו ושוב ושוב, עד שהרופא ימצא את התרופה שכן יכולה לסייע לו.
אותו הדבר לגבי תפילה. אם התפילה לא התקבלה בפעם הראשונה אז מה נעשה? נסתדר בלי תפילה? זה הרי לא ייתכן בכלל. אלא מה? אנחנו צריכים להתאמץ ולהתפלל שוב ושוב, עד שהתפילה תתקבל בסייעתא דשמיא.
שבור את זה!
כתוב בפרשתנו, שכשאברהם אבינו ע"ה הלין בפני בורא עולם שהוא הולך ערירי ואין לו זרע, השיב הקב"ה ב"ויוצא אותו החוצה", ובמדרש ביארו חז"ל שאמר הקב"ה לאברהם אבינו "צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן". מסבירים כמה מהמפרשים שם במקום, שאכן מזלו של אברהם אבינו הצביע על כך שאינו עתיד להעמיד בן, אבל הקב"ה גילה לו שעל ידי תפילה יש אפשרות לשבר את הטבע, לשדד את המערכות ולשנות את המזלות. כי כוחה של התפילה גדול מאוד, ואנחנו רק צריכים להשתמש בה כראוי.
רבותי, תפילה יכולה לשנות את הטבע. היא יכולה לפתור את בעיות העיניים, היא יכולה לסייע בהשגת פרנסה בריווח גדול, ועוד ועוד.
"צא מאצטגנינות שלך", צריכים להשתחרר מכל ה"זה לא אפשרי" ו"אין מה לעשות", תמיד יש מה לעשות, אפשר להתפלל, וכשמתפללים הכל אפשרי!
יש סיפור ידוע שאירע עם הגרש"ד פינקוס זצ"ל, שאחד מתלמידיו לא זכה לפרי בטן רח"ל, ומעת לעת היה מגיע אל הרב ומתחנן לפניו שיברך אותו ואת זוגתו שיזכו בילדים. הרב פינקוס האציל עליו מברכותיו, אבל היהודי לא נושע.
פעם אחת, כשראה שהאיש שבור מאוד מכך שלא זכה לילדים, ביקש ממנו הרב פינקוס שיבוא איתו במכונית. הוא נסע אתו כברת דרך, ולבסוף נכנס למעבה יער כלשהו, הוריד את האיש מהרכב ואמר לו: "עכשיו אתה תתפלל ותצעק אל ה' שאתה רוצה ילדים, אני בא בעוד שעה לאסוף אותך, אבל בשעה הזאת תצרח ותבכה בכל כח הכוונה, שאתה רוצה ילדים ושאתה מתחנן לקב"ה שייתן לך ילדים!".
ואכן, אותו יהודי נשאר לבד ביער, התפלל והתפלל, אבל אחרי שעה כשהרב בא לאסוף אותו הוא לא היה מרוצה ממה שראו עיניו: "לא בכית מספיק", הוא אמר ליהודי, "העיניים שלך לא אדומות מבכי. אתה לא נראה כמו אחד שבאמת ביקש מעומק הלב. אני משאיר אותך ביער שעה נוספת, ועכשיו תתפלל, אבל הפעם תתפלל באמת עם כל הלב!".
אחרי שעה נוספת, כשבא הרב פינקוס, עיניו של האיש היו נפוחות מבכי חסר מעצורים. שעה שלמה הוא בכה ללא הפוגה. הרב פינקוס טפח על שכמו בחביבות ואמר לו: "עכשיו התפללת באמת. עכשיו זכית להיוושע, ובקרוב תזכה לילדים!". אין צורך לומר שלפקודת השנה כבר זכו הוא ורעייתו לחבוק את ילדם הראשון.
נו… קח כבר!
ישנו סיפור חסידי שאני אוהב לספר, בכל פעם שאני מדבר על הנושא הזה של תפילה, כי בעצם מונח בו יסוד גדול מאוד.
מסופר על הבעל שם טוב הקדוש, שבמוצאי שבת אחת, אחרי תפילת ערבית, הוא עלה על העגלה עם כמה מתלמידיו המובחרים, והורה לאלכס העגלון לצאת מהעיר. יצאו מהעיר, העגלון סובב את פניו אל העגלה והסיט את מבטו מהסוסים שדהרו במהירות עצומה, ולבסוף נעצרו על יד ביתו של יהודי דל ועני המתגורר בכפר מרוחק.
ירדו מהעגלה, נכנסו לבית היהודי שזיהה את הבעל שם טוב הקדוש וחרד לקראתו. הבית היה פשוט מאוד, לאיש לא היה הרבה מה להציע להם, אבל הבעל שם טוב ותלמידיו הקדושים נמצאים בבית שלו!
מהר מהר גייסו הוא ורעייתו את כל מה שהיה להם בבית כדי להכין סעודת מלווה מלכה לכבוד הרבי ותלמידיו, הם השתמשו בכל הקמח שהיה במזווה, שחטו את התרנגולת היחידה שהטילה להם ביצים, השתמשו בביצים האחרונות שעוד נותרו כדי לאפות חלה עם הקמח, ואת כל הירקות שהיו בבית חתכו והגישו לפני האורחים.
תלמידי הבעל שם טוב הרגישו שלא בנוח לאכול את כל מזונה של המשפחה הענייה, אבל הבעל שם טוב רמז להם שלא יחוסו על הכפרי, ויחסלו את כל אשר בביתו.
אחרי שסיימו לאכול את כל מה שהיה על השולחן, הם יצאו בריקוד, בירכו ברכת המזון עסקו בתורה ולבסוף פנו לישון בבית המארח.
למחרת בבוקר, הבין המארח שהם לא מתכוונים ללכת לשום מקום, ומיהר למשכן כמה מהמטלטלים שלו, כדי להשיג את הכסף הנדרש כדי להניח ארוחת בוקר בפני האורחים, ולקראת הצהרים נאלץ למכור את התכשיטים המעטים של רעייתו, כדי לממן רכישה של עגל בן בקר לארוחת הצהרים.
בערב הוא כבר התחיל למכור חלקי ריהוט, וכעבור יומיים הבית התרוקן ולא נשאר לו שום דבר נוסף שיכול היה למכור או למשכן כדי לממן את הארוחה הבאה, שיאכלו אצלו הבעל שם טוב ותלמידיו.
בדיוק כשנגמרו כל המטלטלים בבית, הודיע הבעל שם טוב לתלמידים שעליהם להתארגן ליציאה. חוזרים הביתה, למעז'יבוז'.
היהודי הכפרי, ליווה אותם עד העגלה, ואנחת רווחה פרצה מלבו. הוא מאוד שמח על הזכות הגדולה לאחר צדיקים קדושי עליון בביתו, אבל הנטל הכלכלי היה כבד מנשוא. הוא נשאר עני ואביון, אין לו שום דבר בבית, אפילו לא משהו שהוא יכול למכור כדי לקנות אוכל לארוחת הערב המתקרבת. היום הילדים ילכו לישון כשהם רעבים…
צעד הכפרי בצעדים איטיים לעבר בית הכנסת, פתח ספר תהילים והחל לבכות. בכי נורא פרץ מגרונו, אין לו כסף, הילדים רעבים, מה יהא עליו? הוא התחנן לקב"ה שיפתח לו שערי פרנסה, ולאחר שנרגע שב לביתו.
בעודו צועד הביתה, פונה אליו איכר גוי מבוגר, ונותן לו מטבע של זהב: "קנה לי בבקשה כד עם שיכר, ואת העודף שמור לעצמך" אומר לו הגוי. היהודי הביט במטבע כלא מאמין, הוא אץ רץ, קנה כד שיכר בפרוטות אחדות ונתן לגוי, ובירר אצלו שוב ושוב אם הוא בטוח שהוא מוותר על כל העודף, כי הרי מדובר בסכום גדול מאוד.
השיב לו הגוי: "אין לי חפץ בכסף הזה. יש לי עוד הרבה מטבעות זהב. אבל הבן שלי משתלט על כל נכסי וגירש אותי מביתי, הוא שיכן אותי במחסן העלוב, כשהוא עצמו משתלט על הבית שלי. הוא לא יודע שיש לי אוצר של מטבעות זהב שמצאתי תוך כדי עבודתי כחוטב עצים. אני גם לא אגלה לו, לא מגיע לו לרשת את כל הכסף הזה.
"אדרבה", מוסיף הגוי, "אתה נראה אדם נאמן, עליך אני סומך! יכולת לברוח עם המטבע ובכל זאת חזרת אלי נתת לי את הבירה שהבטחת להביא לי, וביררת אם אני באמת מוותר על העודף. לכן אני רוצה לתת לך את כל הכסף, ובלבד שתקבל על עצמך לפרנס אותי בכבוד לעת זקנתי".
וכך, האוצר כולו עבר לרשות היהודי שהפך ברגע אחד לעשיר מופלג, והגוי עבר להתגורר בחצרו. לא יצאו ימים מועטים, והגוי מת, בעודו משאיר את האוצר הענק בידי היהודי שכעת גם התפטר מהצורך לדאוג לו.
ישב היהודי וחשב לעצמו, הרי כל הברכה העצומה הזאת באה אלי מיד אחרי שהבעל שם טוב הקדוש התאכסן בביתי. בוודאי מדובר בהשפעה של הברכה שלו, מן הראוי שאבוא להודות לו ולהגיש לפניו מנחה.
נסע העשיר החדש למעז'יבוז', נכנס אל הבעל שם טוב הקדוש כשבידיו סלסלה עמוסה בפירות ומיני מגדים, הוסיף צרור מטבעות שנתן כ'פידיון' יחד עם הפתקה שהגיש לפני הרבי, נישק את ידי הבעל שם טוב ואמר: "תודה רבה רבי קדוש, בזכותך התעשרתי מאוד. אני לא יודע איך להודות לך".
נענה הבעל שם טוב ואמר לו: "לא ולא. אני לא בירכתי אותך ולא נתתי לך כלום. זה אתה עשית לעצמך כשהתפללת לפני בורא עולם".
הוסיף הבעל שם טוב והסביר לו: "בשמים נגזר עליך שתהיה עשיר מופלג, אבל אתה אף פעם לא התפללת על פרנסה. תמיד כשהיה חסר לך כסף הסתדרת, לווית קצת, התאמצת קצת יותר בעבודה, משכנת איזה חפץ, דבר אחד שכחת לעשות – להתפלל!
"אבל מי שלא מתפלל לא יכול להתפרנס. פרנסה מגיעה אך ורק על ידי תפילה, בלי להתפלל לא מקבלים כלום, אפילו לא את מה שמגיע לך ומוכן במיוחד עבורך.
"לכן באתי לביתך, ורוקנתי אותו מכל רכוש או חפץ, כדי שלא יהיה לך שום מנוס או מפלט חוץ מהתפילה, ואתה אכן נהגת כמו שנוהג כל אחד שלא נותר לו עוד מפלט אחר, ופנית להתפלל. התפילה שלך פעלה מיד, והעושר שהיה שמור במיוחד לך, הגיע כהרף עין, כי זה בדיוק מה שהיה חסר כדי שתקבל אותו – תפילה!".
לתדלק מלא או חצי?
אבל התפילה צריכה שתהיה מעומק הלב. עם כל כח הכוונה, עד הסוף. כדי לסבר את האוזן אני נוהג לפעמים להמשיל את התפילה לדלק שיש ברכב. כשאתה מתדלק את הרכב שלך, לאיפה תגיע עם הדלק הזה? תלוי כמה תדלקת. אם תתדלק בחמישים שקלים, תוכל להגיע עם הרכב הזה עד בני ברק, אם תתדלק במאה שקלים, תוכל להגיע לנתניה, אולי לחיפה, אם תתדלק ב-200 שקלים, תוכל להגיע עד מירון….
כך גם בתפילה. אם תתפלל קצת, תקבל קצת. אם תתפלל הרבה תקבל הרבה, וככל שהתפילה תהיה יותר איכותית וממקום עמוק יותר בלב, כך היא תגיע גבוה יותר ותוריד עליך שפע גדול יותר.
וזה הזמן גם לפתוח עוד נקודה: 'מושגים בתפילה'. יצא לי לא מזמן לשמוע יהודי שמאחל לעצמו שיהיו לו כמה חברים עשירים שיוכלו לתמוך בו כלכלית כשהוא מחתן את הילדים… אמרתי לו שוטה שכמוך, עד שאתה מתפלל שיהיו לך עשירים שיתמכו בך, התפלל שתהיה עשיר בעצמך ותוכל לתמוך באחרים…
שמעתי מהמשפיע הנודע רבי אלימלך בידרמן שליט"א, שהוא מספר בבדיחותא שפעם הגיע יהודי עני ואביון להתפלל על הפרנסה בציון הרשב"י במירון. היהודי פירט את הצרכים הכלכליים שלו, יש לו חוב של 1,500 שקלים לחברת החשמל, 90 שקל חשבון גז, 400 שקל ארנונה, עוד 120 שקל לקייטנה של הילדה… בסך הכל חסרים לו כעת כ-2,500 שקלים והוא מסודר לתקופה הקרובה.
ניגש אליו אמריקאי אחד שהתפלל על ידו ושמע את בקשתו, הוציא מהכיס צ'ק ורשם לו המחאה על סך 2,500 שקלים. "אתה שובר לי את השוק", נזף בו האמריקאי. "אני מציג פה דרישות על סכומים של מאות מיליונים, ואתה בא עם בקשה כזאת עלובה, אתה הורס לי את הסיכויים, קח את הכסף והסתלק מכאן בבקשה…".
זאת אומנם בדיחה, אבל יש בה הרבה מן האמת. למה אתה מתפלל על כאלו סכומים קטנים? אתה מרגיש לא נעים לבקש מהקב"ה יותר כסף. למה? כי זה יחסר לו חלילה? וכי יהיה לו קשה חלילה וחס לגייס לך סכום יותר רציני? אנחנו הרי מבקשים מהקב"ה שייתן לנו מאוצר מתנת חינם שלו, אנחנו לא מבקשים לקבל בהתאם למעשים הטובים שלנו, כי אם כן הרי לא מגיע לנו כלום. אם מדובר על 'אוצר מתנת חינם', אז מדובר בשפע עצום ובלתי מוגבל, למה לבקש כל כך קצת???
וכשמבקשים צריכים גם לדעת, שבזמן שאנחנו מתפללים, אנו משליכים על הקב"ה את יהבנו. מעכשיו זה כביכול הופך להיות הבעיה שלו.
בדידי הווא עובדא, שפעם התמודדתי עם קושי מסוים במשך מספר שבועות, וחיפשתי פתרון לבעיה. פעם אחת הרגשתי שבאו מים עד נפש, התפללתי מנחה ופשוט פרצתי בבכי, התפללתי מכל הלב, ואחרי התפילה הרגשתי שאבן נגולה מעל לבי. זהו, עכשיו זאת לא הבעיה שלי, זאת הבעיה של הקב"ה והוא הרי אין לו בעיות, הוא פותר הכל בלי שום מאמץ. אני מסודר!
יצאתי החוצה, ופגשתי את אחי. סיפרתי לו: "הנה תראה, היתה לי בעיה ופתרתי אותה. הקב"ה מטפל בזה עכשיו". עודי מדבר איתו והטלפון מצלצל. אמרתי לו בביטחון מלא, שאני בטוח שהצלצול הזה מבשר לי שהבעיה נפתרה… עניתי לטלפון ואכן כך היה. ישועה מיידית. כי כשאנחנו מקיימים "השלך על ה' יהבך", כלומר את ה'פעקל' שלנו, את התיק עם כל הבעיות שלנו – אז התוצאה המיידית היא "והוא יכלכלך!", הקב"ה כבר מסדר את כל מה שצריך לסדר עבורנו.
הלוואי שנזכה להישאר במדרגה הזאת כל הזמן, ושלא נגיע אליה רק לאחר שכלו כל הקיצים ולאחר שכל השיטות ה'קונבנציונאליות' כביכול נכשלו. כי הרי ככה זה עובד, כשכלו כל הסיכויים ואין לנו שום דבר שאנחנו יכולים לעשות בכוחות עצמנו כדי לעזור לנו, אנחנו נזכרים להתפלל מעומק הלב… רק אז אנחנו נזכרים שיש מנהיג לבירה ושאפשר להתפלל אליו. החכמה היא לפנות קודם כל אליו, ולחסוך את כל המאמץ והניסיונות והתסכולים שבדרך…