מספר הרב משה מרצבך שליט"א:
היה אברך שהיתה לו שאלה הלכתית. אמרתי לו ששאלה כזו יש לשאול את מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל. כידוע מרן זצוק"ל היה רב גובריה בכוח הפסק, שהיו נהירים לו חדרי השולחן ערוך על נושאי כליו. אותו אברך אמר שיש לו אימתיה דרביה ללכת בעצמו, ולכן הצעתי לו להתלוות אליו.
דפקנו על דלת ביתו של מרן. היה זה בשעה אחת-עשרה לפני הצהרים, ידענו שמרן עומד לקראת אמירת השיעור בישיבת פוניבז' לצעירים, אך היות והשאלה דרשה מענה קצר, אמרנו שוודאי יתאפשר לו להשיב על כך לאלתר.
הדלת נפתחה, דמותו של מרן זצוק"ל לנגדנו, עומד בפתח, כשהגמרא פרושה על ידיו, אולי ביקש להספיק לעיין גם בדרך לדלת, או שמא חשב שכך יוכל לרמז שאין שעתו פנויה. שאלנו את השאלה בחטף, מרן הרהר קלות ואמר: "זו לא רק שאלה הלכתית, היכנסו נא".
התנצלנו שוודאי מרן ראש הישיבה ממהר להכין את השיעור, אך הוא בקשנו להיכנס. האמת שהיינו המומים, שכן מאחורי השאלה ההלכתית עמדה באמת בעיה נוספת מורכבת ומסובכת, אך השאלה לא חייבה את הקשר בין הדברים. נדהמנו שמרן הבין על אתר שיש כאן ענין מעבר לשאלה.
מרן ישב עמנו וסיפר, שבעבר עלתה שאלה כזו על שולחנו של מרן הסטייפלר זצוק"ל. בהמשך השיחה הפך בעניין על כל צדדיו, יעץ את אשר יעץ והשיב את אשר השיב.
כעבור מספר שבועות, חלף מרן ליד בית הכנסת 'איצקוביץ'. האברך הלה בדיוק עמד שם מתעכב לצורך קניית דבר מה בדוכן. מרן הבחין בו, פנה אליו והתעניין אודות העניין ההוא האם כבר הגיע לפתרונו. האברך הניד בראשו כאומר שעדיין לא. מרן ביקש ממנו לסור אליו שנית.
האברך עשה כבקשתו. כשהגיע אל מרן פרץ בבכי על הקושי שהוא נתון, כשנוסף על הקושי הנ"ל השתרגה עלתה על צווארו בעיה נוספת הקשורה לענייני ממון.
עודו מדבר ומספר, פנה אליו מרן ואמר לו: "אבל אתה יודע שרבים מקנאים בך?!".
"בי מקנאים? במה? וכי מה יש לקנא בי – במר גורלי?".
– "כן", השיב מרן. "הרי בוודאי שבמצב הזה התפילות שלך הן בהכנעה… הלא ידעת ערכן של תפילות שנאמרות בהכנעה? הלא לא יסולאו מפז! וכי איך לא יקנאו בך על התפילות האלו, שהנן יקרות מפז ומפנינים?"…
אותו אברך, סיפר לי את סוף המעשה כעבור שנים רבות. הבעיות באו ברוך השם על פתרונן, מרן ליווה אותו יד ביד לכל אורך התקופה הקשה בעצה פרטנית ובתושייה. אבל מאותו יום היה האברך הזה לבריה חדשה, היה באמתחתו 'מפתח' לכל עת מצוא – מפתח התפילה. הוא היה ל'מתפלל'… ואיש לא ידע את סודו, מה הוא המשפט שפתח בפניו שערי תפילה".
(גיליון האמונה)