הבחור שלנו לא התקבל לישיבה שכה שאף ללכת אליה ונחל אכזבה קשה מאוד. בסופו של דבר התקבל לישיבה אחרת, שגם היא טובה מאוד, כך שלמרות הקושי האישי שלו הוא הסתגל למצב והבין שזה מה יש.
לקראת תחילת הזמן שקע הבחור במרה שחורה על אי קבלתו לישיבה שכה חשק להתקבל אליה. אשתי הרחמנית בראותה את הבחור היקר שלנו, העמל בתורה ועתה פניו נפולות, ביקשה ממני שאסע למירון להתפלל עליו. חששה שאם לא ילך למקום שליבו חפץ הוא עלול להידרדר בתלמודו ואז קשה בהרבה לפעול ישועות.
עם שחר עליתי על האוטובוס הראשון מירונה חמוש בספר התהילים שהוא הנשק של עם ישראל. כל הדרך התפללתי ואמרתי תהילים, כשהגעתי למערה במירון פתחתי שוב את ספר התהילים והתחלתי אותו מהתחלה בהשתפכות הנפש לטובת הבחור שלנו. כשסיימתי את ספר התהילים ניגשתי לציון הקדוש ושפכתי שיח בתחנונים ובדמעות שליש עבור הבן. ביקשתי: או שיתקבל לישיבה הנחשקת למרות שאין סיכוי בדרך הטבע, או שיבין ויפנים שהישיבה אליה התקבל היא הטובה ביותר עבורו!!!
אך הרמתי את ראשי מהציון והפניתי את מבטי לכיוון היציאה, חשתי כאילו עוד רגע אני מתעלף. מול עיניי הופיעה דמותו של הראש ישיבה בכבודו ובעצמו. נפלט מגרוני קול הפתעה ובקושי שאמרתי לו שלום עליכם.
הוא ראה את גודל ההתרגשות שלי ושאלני אם אנו מכירים ומה ההפתעה הגדולה מלראות אותו. סיפרתי לו את סיבת בואי למירון ועל הבחור שלי שכל כך חפץ לבוא לישיבה שלו ועתה סיימתי את ספר התהילים ובדמעות התחננתי, והנה אתה ניצב מולי…
הרב התרגש מאוד ובו במקום שלף את המכשיר הסלולרי דיבר עם מי שדיבר, ונתן הוראה מיידית לקבל את הבחור לישיבה. קלטתי מהשיחה שמנסים להתווכח עם הרב, אבל הוא לא השאיר מקום לפתחון פה וסגר את השיחה.
"תתקשר עכשיו לבית!!! " הורה לי בהתרגשות בלתי מוסתרת. מעיין הדמעות שלי טרם יבש מהתחנונים על בני, והנה עתה דמעות התרגשות של הרב החלו לזרום… הוא סיפר לי שהיה בדרך מצפת לירושלים, והורה לנהג לעבור דרך רבי שמעון. "הנהג התנגד מעט ואמר שזה יוסיף עוד שעה ויגרום לאיחור בפגישות, אבל אני אמרתי לו שעכשיו הלב שלי מושך אותי פתאום לרשב"י, אז נעצור דקה ברשב"י,
"מול דמעות רותחות של הורים שום דבר לא יכול לעמוד", סיים ראש הישיבה את דבריו, "עכשיו אני כבר יכול לחזור לרכב"!!!
(טיב הקהילה)