סיפור נפלא מסופר על מרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל. למעונו נכנסה אשה אלמנה והשיחה את צערה. "כשבעלי היה חולה, התאמצתי מאד לסייע לו ולהקל מעליו, אך מחשבותי מטרידות אותי תדיר, לו הייתה מתמסרת אליו יותר ומטפלת בו טוב יותר – אולי הוא היה מתאושש ממחלתו ונשאר בחיים. החלטתי לקבל על עצמי משהו חשוב לעילוי נשמתו. אתאמץ לקיימו בכל כוחי, ובכך תבוא מנוחה לנפשי". האשה באה להתייעץ עם מרן הגרש"ז מה כדאי לה לקבל על עצמה לעילוי נשמת בעלה.
רבי שלוימה זלמן הגיב ואמר שאכן, זה דבר חשוב וטוב לקבל קבלות טובות לע"נ בעלה והוא הציע לה שלשה דברים חשובים לחיזוק:
"דבר ראשון, כשתצאי מכאן, קחי בבקשה את כל ילדייך לחנות משחקים, ותקני להם משחק חדש לפי בחירתם ולפי הנאתם. דבר שני: תקבעי לך מנהג מהיום והלאה, ללכת לטיול עם הילדים פעם בשבוע למקום מעניין ונעים, שם יוכלו להתרענן ולהחליף כוחות. ודבר שלישי: למרות מצבך הקשה, נסי להתגבר בכל כוחותייך על רגשות העצב, כדי להכניס רוח שמחה בביתכם".
"וזהו?", שאלה האלמנה ההמומה, שציפתה לסדרת 'קבלות' מחמירות בשלל נושאים, ולבסוף? מציעים לה 'קבלה' שהיא וילדיה יהיו שמחים…
"אכן כן", השיב לה מרן זיע"א, "המציאות מוכיחה שילדים שהם שמחים ורגועים – לומדים ביתר התמדה ונוהגים יותר בדרך הנכונה, כשאיפת הוריהם ומוריהם, והם מצליחים יותר בכלליות. אם תיזהרי לקיים את ההנהגות שהצעתי לפנייך – הרי בניכם יגדלו נאמנים לה' ולתורתו, ומזה תצא נחת-רוח הכי גדולה לאביהם בעולם העליון, הרבה יותר משאר תיקונים וסיגופים".
***
כמעט שנה ללא רבינו ה'דרך אמונה' זיע"א, וכולנו לומדים משפע הנהגותיו ואורחותיו יושר. אחת מהנהגותיו הקבועות של רבינו מאור עינינו זיע"א הייתה – להרגיע יהודים ולשמח אותם.
כולנו זוכרים כמה טרח רבינו זצוק"ל להרגיע את העם היושב בציון במלחמת המפרץ, בכל המלחמות והמבצעים הצבאיים שנערכו מאז, בכל פעם שירו מטחי קטיושות וטילים, וגם בזמן מגפת הקורונה.
-מדוע טרח מרן זיע"א להרגיע כל כך את הציבור?
תשובה לכך נמצאת בספרו של מרן זצוק"ל "אורחות יושר" (עמודים עה- עו), כך: "יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמְּפֻחָדִים תָּמִיד וּמִתְיָרְאִים מִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנוּיוֹת, כְּגוֹן מַחֲלוֹת וּמִלְחָמוֹת וּמֵאֲנָשִׁים רָעִים וְכוּ', וְהֵם כָּל יְמֵיהֶם בַּפְּחָדִים וּרְעָדוֹת וּדְאָגוֹת מִכָּל מִינֵי דְּבָרִים שֶׁמָּא יִהְיֶה כָּךְ, וְיֵשׁ שֶׁמֵּרוֹב פְּחָדִים מִתְיָרְאִין לִנְסֹעַ לְמָקוֹם אַחֵר, וְיֵשׁ שֶׁמִּתְיָרְאִים לָצֵאת מִבֵּיתָם ר"ל, וְזוֹ הַנְהָגָה מְאוֹד לֹא טוֹבָה. וְגַם הַדְאָגוֹת מַזִּיק לַגּוּף וְגוֹרֵם לְכָל מִינֵי מַחֲלוֹת ר"ל, כמ"ש בְּסַנְהֶדְרִין (ק, ב) "לֹא תִּעוֹל דַּוְיָא (דְּאָגָה) בְּלִבְּךָ דְּגַבְרֵי גִּבּוֹרִין קְטִיל דַּוְיָא". וְכֹל זֶה מִמִּעוּט אֱמוּנָה, שֶׁאִם הָיָה מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַכֹּל בָּא מהקב"ה וְאֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אא"כ מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְּמַעְלָה, א"כ מָה לוֹ לְפַחֵד. אִם ח"ו נִגְזַר עָלָיו, אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה לְנֶגֶד ה', וְאִם לֹא נִגְזַר, אֵין לוֹ מַה לְהִתְיָרֵא. וַאֲנַחְנוּ תָּמִיד כֹּל רֶגַע בְּיַד ה', בֵּין בִּזְמַן שָׁלוֹם וּבֵין בִּזְמַן מִלְחָמָה, וְהַרְבֵּה דְּרָכִים לְמָקוֹם, וְאֵין לְפַחֵד אֶלָּא רַק מהקב"ה. יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּל להקב"ה שֶׁיְּהֵא הַכֹּל טוֹב וְלֹא יוֹתֵר, וְשִׁבְּחוּ חֲזַ"ל (תַּעֲנִית כ"ב א') לַאֲנָשִׁים שֶׁשְּׂמֵחִים תָּמִיד וּמְשַׂמְּחִים אֲחֵרִים וְאָמְרוּ שֶׁהֵם בְּנֵי עוֹלָם הַבָּא".
לפני מספר שנים הצגתי את הדברים שקראתם כעת בפני מרן הגר"ח זיע"א, באמצעות נכדו חביבו הרה"ג רבי אריה קניבסקי שליט"א, שהתעניין בשמי האם אכן, זאת הסיבה שמרן זיע"א כה טרח אז, בימי מלחמת המפרץ, להרגיע את הציבור, ומרן זצוק"ל השיב בחיוך: "אולי"….
***
וכה אמר הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א (מתוך הספר 'מצוות בשמחה'): "מי שנמצא ליד גדולי ישראל יודע שלמרות שאין מי מהם שלא סבל חייו ייסורים וצרות, הן צרות פרטיות והן צרות הכלל שעברו על ראשם, למרות כל זאת לא שינו את שיחם ושיגם, וכל תנועותיהם ודיבוריהם היו בשמחה ובששון.
וגדולי ישראל בדורנו מעוררים את שומעי לקחם שלא רק בענייני הגוף אין לאדם להיות עצב בכל מה שיעבור עליו, אלא גם בענייני הנפש, כמו במיעוט לימוד התורה, התפילה ועבודת ה', אל להם להניח ליצר הרע להעציב אותם ולהשרות עליהם אווירה של מרירות. כי זוהי דרכו של היצר הרע. היום הוא מבלבל את האדם ומביאו לידי עצבות, ומחר יצטט בפניו את הפסוק "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי", ואם רשע הנך – הרי עבודתך אינה רצויה… כל זאת ישנן היצה"ר באוזניו.
בזה היה תמיד גדול כוחם של רבותינו, שידעו לשמח ולהרנין את לבותיהם של האנשים שהגיעו אליהם כדי לתנות על רוע מזלם ולהשיח את דאגותיהם. והם, גדולי ומצוקי ארץ, הפיחו בהם תמיד רוח חיים, חדווה ושמחה, לא להתייאש ולא להתעצב משום דבר".
***
בית שמח הוא מתכון לכל הדברים הטובים. בית לחוץ ועצבני- הוא מתכון לכל הדברים הרעים.
האם תמיד מתחשק לנו להשרות אוירה שמחה בבית? ממש לא. ישנם אין ספור רגעים וזמנים לחוצים ולא נעימים, מכעיסים ומרגיזים. אבל זה עוד אחד מהתפקידים שלנו, כהורים. אולי התפקיד החשוב ביותר, להשרות אוירה נעימה ושמחה בבית.
ההכנות לפורים, וגם פורים עצמו, יכול לעבור מתוך לחץ ועצבים. הדלת לא נסגרת לרגע, מי שלח מי ולמי צריך עכשיו לשלוח. לא חסרים רגעים בפורים, יום השמחה הגדול, בו אפשר להגיע לעגמת נפש.
מאד רצינו שמשפחת פלוני תגיע לסעודת הפורים שלנו, אבל הם נתקעו בפקקים של כביש 656 וחזרו הביתה. שלחנו משלוח מנות ענק ומושקע ל…, יחד עם ברכה חמה עליה טרחנו לפחות חצי שעה, והם אפילו לא טרחו להחזיר משהו. טרחנו מאד להגיע אל…, נסענו בפקקים במשך שעה הלוך ושעה ורבע חזור, והם? בקושי התייחסו, בקושי שמו לב שהגענו. מישהו העיר הערה מאד מעליבה, עוקצנית, בחסות מטרייה שגויה של 'פורים היום'. לא שמח בכלל….
צריך לזכור שעיני ילדינו נשואות אלו תמיד, בפרט בפורים. פורים הוא היום השמח ביותר בשנה, והילדים מחכים ומשתוקקים לשמוח בו, כדרכם שלהם.
לכל זמן ועת, ובחודש אדר, בו נצטוינו להרבות בשמחה, וכמובן בפורים עצמו, עלינו לחייך כל הזמן, לרקוד עם הילדים, לא לתת לאף אחד להיות עצוב משום משלוח מנות שהיה אמור לקבל ולא קיבל, מתחפושת שנקרעה או משקית ממתקים גדושה שנעלמה. זה הזמן להדליק מוזיקה קופצנית, לנוע עם כולם במחול ופשוט לשמוח. חסרה לך שקית ממתקים? את החשבון עם ממתקים לא בריאים או את הסיוטים מרופא השיניים, נשאיר ליום המחרת. כעת הזמן המתאים ביותר להעלות חיוך על פני כולם. לשיר, לרקוד, לשמוח, אולי גם קצת להשתטות.
ולשמחה הזאת נגרור אחרינו את כולם. את כל המשתתפים, את כל הילדים והילדות. מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד. אם צריך, נלבש מסכות פנימיות כדי לעורר שמחה בלבבנו. אם צריך, אפשר גם לעטות מסכות אמיתיות. ואם צריך, נלגום עוד כוס יין, כדי לשכוח את כל מה שמתרחש סביבנו, בעולם גדוש תהפוכות, מוכה טרור, מציק, מתסיס ומורעל.
כי זהו היום בו אנו שמחים בכל מצב. שמחים על שאנחנו יהודים. לא משנה באיזו רמה רוחנית, ולא משנה כמה פעקאלאך אנו סוחבים בחיי היום יום. שמחה מתפרצת, על "שלא עשני גוי". על שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת.
פשוט נשמח.
(יתד נאמן)