בס"ד
הוויתור הדרמטי / הישועה הפלאית / ואמונת החכמים שניצחה
ידועה ומפורסמת אימרתו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל "נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי מוותר מפסיד".
לפניכם סיפור אמיתי שתחילת התרחשותו לפני כמה שנים ובשבועות האחרונים ממש הגיע לסיומו המפתיע והמרגש. שמעתיו מכלי ראשון מפי בעל המעשה לפני כמה שבועות, ובוודאי שפרסום הנס יעמוד לזכות בעל המעשה ולטובת נשמת רבינו מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל.
ר' מנחם (בדוי) עובד למחייתו בחברה גדולה שנותנת שירותי ביטוח לעסקים ולפרטיים במגזר שלנו, מטבע הדברים כלל עובדי החברה הם מאנ"ש אברכים יראים ושלמים. כמו בכל חברה שמעסיקה כמות עובדים גדולה, העבודה מתחלקת בין כמה חטיבות שירות, יש את מחלקת המכירות שאחראית על גיוס הלקוחות החדשים לחברה, ויש את מדור תביעות שבאחריותם לטפל במקרי ביטוח שהתרחשו רחמנא ליצלן למבוטחים, ויש את מדור שירות הלקוחות שבאחריותם למסור מידע למבוטחים על בירורי חשבונות וחיובים.
ר' מנחם עובד במדור תביעות כ 6 שנים ברציפות, מדור תביעות, צריך לדעת, זה המדור הכי קשה והכי מאתגר בכל חברת ביטוח, בדרך כלל הפונים למחלקת תביעות זה אנשים שנתקלו בהתרחשות כאובה, שמצריכה הפעלת ביטוח כגון מחלה פתאומית ח"ו תאונה או שריפת דירה רח"ל.
השיחות שמתנהלות במדור תביעות צריכות להתבצע ברגישות ובחכמה, עקב המצב המורכב שבו נמצאים הפונים, בדרך כלל הם אחרי תאונה רצינית או בשיאה של מחלה קשה, במקרים רבים החולה בעצמו פונה אל חברת הביטוח ובאם זה משהו ממש רציני אזי קרובי משפחה מדרגה ראשונה מטפלים בתיק מול חברת הביטוח.
כך או אחרת הפונים בדרך כלל נמצאים בסערת רגשות ויש צורך במקצועיות וברגישות רבה לנהל דו שיח מכבד ומכיל, בגלל הסיבות הללו, מי שעובד במחלקת תביעות בדרך כלל, הם אנשים עם ראש גדול ונפש רגישה, שיודעים מצד אחד לעמוד על שלהם אבל מתוך רגישות ורוגע.
ר' מנחם היה בדיוק האיש המתאים לכל הדרישות הללו, מנהליו סמכו עליו בעיניים עצומות וכמובן ששכרו היה בהתאם, בתוך שנתיים מאז החל לעבוד במדור תביעות, הוא מונה ל"מנהל מדור תביעות" בחברה.
תפקידו הניהולי התבטא בראש ובראשונה בקבלת החלטות מקצועיות לגבי סכומי הביטוח שישולמו למבוטחים, ומצד שני היה עליו לנהל את צוות העובדים, הן מבחינת היעדרויות עובדים והן בבקרה על ביצוע יעיל של עבודתם.
מטבע הדברים כשמנחם קיבל את תפקיד המנהל, הוא עורר את קנאתו של אחד העובדים הוותיקים, שכעס על כך שר' מנחם קיבל את התפקיד ולא הוא, על אף שנות הוותק הרבות שבו הוא עובד בחברה.
כאמור רוב העובדים הם אברכים שעד לא מכבר עוד ישבו ולמדו בכולל, ורק בעצת רבותיהם, כשמשפחתם התרחבה ואין הקומץ השביע את הארי, יצאו לעשות לפרנסתם, אולי לכן ר' מנחם לא הרגיש בקנאתו של אותו עובד, שככל הנראה התאפק ולא הפגין כלפי חוץ את קנאתו העמוקה.
הכל מתחיל כשאותו עובד שנקרא לו כעת ר' דוד (בדוי כמובן), רצה לצאת לחופשה של שבוע בצפון. הוא פנה לר' מנחם שיאשר לו את העניין, ר' מנחם הסכים כדרכו ברוחב לב, ובמיידי סיכם עם עובד אחר שימלא את מקומו של ר' דוד בשבוע שבו הוא יוצא לחופשה.
ומכאן, לא מובן מדוע, אבל ר' דוד שליט"א כעס מאוד על ר' מנחם, שסיכם עם עובד אחר שימלא את מקומו, אולי הוא חשב שאותו עובד ימלא את מקומו בצורה יותר טובה והוא יקבל קידום במקומו, כך או אחרת המצב הגיע לידי כך שר' דוד הטיח כמה משפטים פוגעים ביותר בר' מנחם, מול כלל העובדים והמנהלים ששהו באותו זמן בחדר.
ר' מנחם הרגיש שחץ מפלח את ליבו, על לשונו עמדו כמה משפטי מחץ מעליבים ביותר, שהיו מסיימים את התקרית לטובתו, אך באותו זמן נזכר באמרה של מרן הרב שטיינמן זצ"ל "נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי מוותר מפסיד". הוא נזכר איך כל ערב סוכות הוא תולה בסוכתו את הכרזה עם האמרה החכמה הזאת, ואייך תמיד הוא משנן לילדיו את המשפט המפורסם הזה: "נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי מוותר מפסיד.."
הוא החליט באותו רגע להתאפק ולצאת החוצה בלי לומר משהו להגנתו, הוא יצא החוצה, נכנס לחדר צדדי ופשוט בכה את נשמתו מעלבון צרוב, הוא החליט שאת התתגברות הזאת הוא מקדיש לגיסתו שסובלת מבעייה רפואית נדירה ולא מוכרת, וכבר כמה שנים ממתינה לזיווגה, בעקבות כך שאנשים שהיו שומעים את הבעיה ממנה סובלת גיסתו, היו ממהרים להוריד את ההצעה מכיוון שאפילו הרופאים הגדולים בקושי שמעו על הבעייה הרפואית הספצפית.
משפחתו כמעט התייאשה מלמצוא לה שידוך, מעט ההצעות שכן היו, היו ממש מעליבות מעצם ההצעה, הציעו לה בחורים ברמה שכלית נמוכה וכדומה, הישועה ממש לא היתה נראית באופק, הוא נזכר בכל זה, והרים את עיניו השמימה ואמר כך "ריבונו של עולם! שתהיה זכות ההתגברות הזאת לזכות גיסתי לזיווג הגון בקרוב ממש".
הוא החליט שמילה אחת רעה לא תצא ממנו על התקרית. הוא יצא החוצה מהחדר, מנהליו ניסו לברר עימו מה קרה אך הוא בשלו, לא רוצה להתייחס לתקרית מטוב ועד רע.
לא עוברים שלושה שבועות וגיסתו התארסה למזל טוב, עם בחור פאר המידות ממשפחה מיוחסת ואמידה, שתורה וגדולה מנת חלקם, הבחור סובל מבעיה רפואית זניחה שבקושי נראית, ובעקבות כך שיש להם קרוב משפחה עם בעיה רפואית דומה לזה שיש לכלה, הם הכירו את הבעיה והשלכותיה, והתקדמו במהירות לסגירת השידוך המפתיעה.
הסיפור לא נגמר פה, לזוג עם בעיות רפואיות כאלו, מטבע הדברים יש חשש שלא יוכלו להביא ילדים לעולם על פי דרך הטבע, טובי הרופאים לא נתנו יותר מידי סיכויים לעניין.
"עכשיו, ברגעים אלו", מספר לי ר' מנחם, "אני חוזר משמחת "פידיון הבן" מהזוג המדובר!!"
עד עכשיו לא סיפרתי לאף אחד מה חלקי בשידוך המפתיע, והנס האדיר בהולדת בנם, אתה הראשון ששומע ממני על כך, אשמח שתפרסם זאת לזיכוי הרבים, ושעם ישראל יידע שאכן למשפט המפורסם של מרן הרב שטיינמן זצ"ל, יש קבלות בשטח, לא סתם ישועות אלא ישועות פלאיות שלא לפי דרך הטבע.
אכן! "נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי מוותר מפסיד!"
מדובר בסיפור אמיתי, הפרטים המזהים שונו לבקשת בעל המעשה.