עיניה הדומעות ולחייה הנפולות של הנערה העידו על מצוקתה. היא ישבה בחדר ההמתנה לפני דלת פתחו של אחד מגדולי הדור, מבקשת למצוא מזור ללבה הדווי. בין הנוכחים היה גם הגאון רבי אהרן פפויפר זצ"ל, אשר נזדמן למקום באחד ממסעותיו.
בראותו את הנערה שאל בחשאי את הנוכחים לפשר בכיה. הללו השיבו לו, כי כלה היא אשר באה זה עתה בברית האירוסין ובידה אין כל. מבקשת היא להעניק לחתנה שעון זהב כמקובל, ואין באפשרותה.
בלי לחשוב הרבה הסיר ר' אהרן את שעון הזהב אשר על ידו ומסרו לידי הנערה, אשר לא ידעה נפשה מרוב השתוממות ואושר.
בדרכו חזרה לביתו ביוהנסבורג נכנס רבי אהרן בשדה התעופה לחנות הפטורה ממכס כדי לרכוש שעון חדש לעצמו. בעל החנות קידם את פניו באומרו כי הוא הקונה המליון במספר בחנותו, ולפיכך זכאי הוא, כפי שהוכרז, לקבל את אשר קנה חינם אין כסף… ר' אהרן זכה בשעון הזהב ללא כל תמורה.
מעשה זה נודע מפי רבי אהרן בעצמו, אשר ביקש להוכיח בו לשומעיו את יד ההשגחה המכוונת מצעדי גבר.
(דרך כוכב)