אמר רבינו שלעתיד לבוא יקראו לאדם על שם ספרו ואם חיבר כמה ספרים יקראו לו על שם ספרו הראשון [ופעם אמר שיקראו לו על שם הספר הכי טוב שחיבר], ומי שלא חיבר שום חיבור אמר רבינו בבדיחותא שלא יקראו לו…
אמר רבינו: מי שכותב מחברת יתכן שיכתוב חוברת, ומי שכותב חוברת, יתכן שיכתוב ספר, אבל מי שלא כותב כלל – לא יהיה בידו כלום!
כדי שספר יתקבל בכלל ישראל צריך סייעתא דשמיא מיוחדת
שח רבינו: כדי שספר יתקבל בכלל ישראל צריך סייעתא דשמיא מיוחדת, אנשים חושבים שהדבר תלוי אם לשון הספר קשה או קלה, אבל אין זה נכון, והראיה שספר "חזון איש" הוא ספר קשה מאד, ואעפ"כ כולם מעיינים ומתייגעים בו. וכן ה"פרי מגדים" הוא ספר כל כך קשה, ואעפ"כ לומדים אותו, ללמדך שהכל תלוי בסייעתא דשמיא.
ופעם סיפר רבינו בהתפעלות שמספרים על בעל ה"קיצור שולחן ערוך" שזכה שעוד בחייו הדפיסו את ספרו י"ח פעמים, והוא ספר שנתקבל מאד בכלל ישראל (רמש"ג).
ופעם אחרת אמר רבינו שכדי שספר יתקבל בכלל ישראל צריך שלמחבר תהיה זכות מיוחדת, ושאלוהו איזו זכות, והשיבו רבינו "דבר זה יודע כל אחד בעצמו" – סתם ולא פירש (רמש"ג).
ובהזדמנות אחרת אמר רבינו שלאביו זצ"ל היתה סייעתא דשמיא מיוחד שספריו "קהלות יעקב" נתקבלו בכלל ישראל, והוסיף רבינו דאצל אביו היה עוד ענין שהספרים היו ג"כ השדכן שלו, שע"י שהחזו"א ראה את הספר "שערי תבונה" ונתפעל מהדברים יצא לברר על המחבר, וכשנודע לו שהוא עדיין בחור גמר בדעתו שבחור טוב כזה ראוי שישתדך עם אחותו.
ופעם אמרו לרבינו על מה שזכה שנתקבלו ספריו בכל כלל ישראל, שכנראה זה מסגולת רבי מאיר שאמר שכל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ואמר רבינו "הלואי שאזכה ללמוד תורה לשמה" (רמש"ג).
מכתבים – בקצרה, וספרים – בארוכה
פעם ביאר רבינו מדוע למכתבים עונה בקצרה, ואילו בספרים מאריך יותר, משום שבמכתב השואל מונח בענין שכותב, ולכך מסתפק בתשובה קצרה כיון שיבין גם בקצרה, אבל בספרים הוא מאריך יותר כדי שיבינו הענין כדבעי.
והוסיף רבינו שכמה פעמים אחר ההדפסה (בעיקר דיבר על ה"דרך אמונה") נתבונן בדעתו שהיה צריך להרחיב ולבאר הענין יותר, אך כיון שכבר נדפס נשאר כך.
ובהזדמנות אחרת אמר אחד לרבינו שהדבר מבהיל איך שהספר "דרך אמונה" נתקבל בכל כלל ישראל, וכמדומה לו שמימות הגר"א לא נתחבר ספר כזה, והתחיל רבינו לצחוק ואמר לו מהיכן הנך יודע, והוסיף בענוותנותו שהטעם שאנשים מעיינים בזה בגלל המראי מקומות שמביא, אבל כמה עמרצות שיש בספר אינם יודעים… (רמש"ג).
"ישיחו בי יושבי שער"
אמרו לרבינו [בשנת השמיטה] שעכשיו ב"ה הרבה לומדים "דרך אמונה" על שביעית, וכן עכשיו הרבה קונים את זה, ואמר רבינו שב"ה נתקיים בו "ישיחו בי יושבי שער".
אמר רבינו: בדוק ומנוסה – ספר טוב מתקבל, ואינו צריך לשום פעולה כדי להפיץ אותו, ואילו לספר שאינו טוב לא יועיל שום דבר.
המעשה המופלא בחגב
אמר רבינו שיש הנהגה מיוחדת בלומדי התורה שמסייעים להם משמים ללימודם, ולדוגמא סיפר שכשעסק בחיבור קונטרס "קרני חגבים" נצרך לראות חגב, ובדיוק באותו זמן נזדמן חגב בביתו, וראה מה שהיה צריך. ושאלתי לרבינו מהיכן ידע שזה חגב, והשיב לפי הסימנים.
והוסיף רבינו שבהגהות מיימוניות פ"א ממאכלות אסורות אות מ' כתב "וכשהיה עוסק ר"י בעופות בא קוו"ץ אחד על ישיבתו ומצאוהו קורקבנו נקלף וכו'", ע"ש.
עוד שמעתי מהגאון רבי עמוס טבצ'ניק שלאחר שסיים רבינו לכתוב בענייני חגבים, שאלו למורה בטבע, ואמרה דלא כך נראה החגב, והיה לו מכך עגמת נפש רבה. ואז בדיוק הגיע החגב וראה שאכן נראה כפי שכתב, ושמח על כך רבינו והלך מיד לספר זה לאביו, והתפעל מכך אביו עד מאד.
ושמעתי מהרבנית ע"ה שאחר זמן שוב היה ספק לרבינו בדיני חגב, ונצטער שבפעם הראשונה לא הסתכל גם על פרט זה, ושוב הגיע חגב פעם שניה.
ובשנת תשע"ב כשעסקו בשינויים ושיפוצים בתוך דירת רבינו, הלך רבינו לבדוק אם שברו איזה קיר, ושאלוהו מדוע בודק דווקא קיר זה, ואמר שעל קיר זה הגיע החגב, ורוצה שישאר כמות שהוא זכר לחסד ה' שעשה עמו.
וכן בזמן שעסק בענין הציץ [בחיבורו "דרך חכמה" (עי"ש בהל' כלי המקדש רפ"ט בביה"ל)] בדברי התוס' בסוכה (ה' א') ד"ה ואל יוכיח, שסתם מצח הוי ב' אצבעות, ומתקשים בדברי התוס' שמצח הוי יותר מב' אצבעות וחשב ליישב שהרי כהן גדול כשר מבר מצוה, ואולי כוונת התוס' שסתם מצח ב' אצבעות ממתי שכשר להיות כהן גדול, ובדיוק נכנס אז בחור בר מצוה להתברך, ובדק וראה שאכן יש לו שיעור הנ"ל.
(מתוך הספר הספרים של רבינו)